ללכת בדרכיו של הקב"ה ולא לשמוח במפלת רשעים

[איש הגבעה]

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב: 'לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים'.
יש לעיין האם יש עניין ללכת בדרכיו של הקב"ה ולא לשמוח במפלת רשעים, שהרי אנו מצווין ללכת בדרכיו מה הוא רחום וכו', וא"כ אולי גם בזה יהיה עניין ללכת בדרכי ה' או"ד שבזה אדרבה באבוד רשעים רינה, והנהגה זו שלא לשמוח במפלת רשעים שייך להקב"ה לבדו וצ"ע לע"ע.

[ארזי הלבנון]

האריך בזה טובא הרה"ג טל חיימוביץ' בספרו 'אמת ואמונה' חלק א'. ע"ש.

[דרומי]

יש הרי הלכה בהל' סנהדרין בדבר 'באבוד רשעים רינה'.

ומעניין באמת לראות מה כתוב בספר שצויין כאן.

[ארזי הלבנון]

הנה ראשי הפרקים מתוכן העניינים שבספר (ואגב כאן המקום להמליץ על הספר. הוא כתוב בצורה נפלאה, וכל נושא בו מוצה עד תכלית).

סליחה שיצא הפוך, איני יודע לסדר זאת

[בן מיכאל]

כ"כ ברלב"ג לגבי ויחד יתרו, ובבית יוסף בהלכות פורים על הנפרע לנו מכל צרינו האל המושיע.
אך בגמרא מגילה נאמר שבנפול אוייבך נאמר רק על ישראל, אבל באו"ה ואתה על במותימו תדרוך.

[פלוריש]

האריך בזה טובא הרה"ג טל חיימוביץ' בספרו 'אמת ואמונה' חלק א'. ע"ש.

הספר נמצא בפידיאף באתר "אסיף".

[העיברי]

עמש"כ הט"ז בפי' עד דלא ידע בין ארור המן כו' שעל שני דברים אנו מודים לאל ביום הפורים א' מפלת המן וב' גדלת מרדכי וכו' יעו"ש

[חשבה לטובה]

בדין ברכת הטוב והמטיב במפלת רשעים ה''ה רש''ע טבריה

[תם מה הוא אומר]

האריך בזה טובא הרה"ג טל חיימוביץ' בספרו 'אמת ואמונה' חלק א'. ע"ש.

הספר נמצא בפידיאף באתר "אסיף".

האתר הנ"ל חסום אצלי, אשמח אם יוכל אחד מהחברים שליט"א להעלותו לכאן

[מענה איש]

1 (3).pdf

(249.49 KiB) הורד 252 פעמים

[תם מה הוא אומר]

תודה רבה

[איתן]

הרב מאיר כהנא הי"ד, אור הרעיון, פ"ו טוב ורע, עמ' ס-סא:

מי ימלל זיופי גבורות ה' כפי שזויפו בדורות אלה! העיוות המכוון לגבי "מעשה ידי טובעים בים", כאילו יש להצטער ולהימנע משמחה בנפול אויבך, הפך למנת חלקם של אוכלי התרבות הזרה, תרבות הגוים והמתייוונים. והרי כל אלה - הבורים והמזייפים גם יחד - מעלימים או מתעלמים מהסיפא של מאמר זה, שדוקא משם, ורק משם, יש להוציא את ההלכה לגבי שמחה לאיד האויב!

סוגיית הגמרא שם (מגילה י:) מתחילה כך: "'והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם' (דברים כח:סג) - ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים, והא כתיב (דברי הימים ב כ:כא): 'בצאת לפני החלוץ, ואומרים: הודו לה' כי לעולם חסדו', ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו? לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. וא"ר יוחנן מאי דכתיב (שמות יד:כ): 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה'? (באותה שעה) בקשו מלאכי השרת לומר שירה (לפני הקב"ה). אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?" וממשיכה הגמרא: "אמר רבי אלעזר, הוא אינו שש, אבל אחרים ששים. ודיקא נמי דכתיב 'כן ישיש', ולא כתיב 'ישוש', שמע מינה".

אמת ואמונה! בודאי שהקב"ה, האב הרחמן, אב ויוצר כל חי, צדיק ורשע גם יחד, אינו שש ואינו שר כאשר בניו הרשעים מתים. כי למרות רשעותם, מכל מקום הרי הם בניו, ואיזה אב ישוש על מיתת בנו, אפילו יהיה הרשע שברשעים? ומ"מ אין הוא מהסס להרוג את מעשה ידיו, כי הרי הוא זה שהטביע את המצרים. הוא אינו שר, הוא אינו שש, אבל הוא מטביע את מעשה ידיו בים, ועוד, אמנם הוא בעצמו אינו שש ואינו נותן ששון ושירה ברקיע השמים, אבל אחרים - בני ישראל - הוא כן משיש, ואדרבה - הוא מחייב אותם לשיר.

כך אמרו חז"ל (מכילתא, בשלח, מסכתא דויהי ב): "'ה' ילחם לכם' (שמות יד:יד) - המקום יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדים ושותקין? אמרו ישראל למשה רבינו: משה, מה עלינו לעשות? אמר להם: אתם תהיו מפארים ומרוממים ונותנים שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו, כענין שנאמר (תהלים קמט:ו): 'רוממות א-ל בגרונם'... באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה". וכן (שמות רבה כג:ט): "מהו 'הגיון סלה' (תהלים ט:יז)? אמרו ישראל: מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמירות, שנאמר: 'אז ישיר'...". "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'"! הקב"ה שתק - אך טיבע ותבע. טיבע את המצרים על אף שהם מעשי ידיו, ותבע מישראל לשיר ולשמוח, להודות ולהלל כי הרע בוֹער מן הארץ.

כי פרעה והמצרים הרעים והגאים הם אלו שהגביהו את קרנם נגד ה' ונגד משיחו ישראל. "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו" (תהלים ב:ב). אותו פרעה ואותו מצרים אמרו (שמות ה:ב): "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". פרעה הרים את נס המרד נגד בוראו ויוצרו, חילל שם שמים בגאוותנות, ועל כן אמר הקב"ה למשה על אותו מחלל שמו שאמר "לא ידעתי את ה'": "וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם" (שמות ז:ה). ואפילו לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, וכבר נגף הקב"ה את המצרים באותות ובמכות, לא הסתפק בזה הקב"ה והוסיף גמול על עונש, כמו שאמר למשה (שמות יד:ד): "וחִזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואִכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'". ובכן, הקב"ה החליט להטביע את מעשה ידיו, בלי לשיר, אלא לצוות את ישראל לשיר על קידוש שמו של הקב"ה, שהיה מחולל במצרים על ידי המצרים גסי הרוח והגאווה. וז"ל חז"ל (מכילתא, בשלח, מסכתא דשירה ב): "'אשירה לה' כי גאה גאה' (שמות טו:א) - מתגאה הוא על כל [[סא]] המתגאים, שבמה שאומות העולם מתגאים לפניו בו הוא נפרע מהם". וכן (שם, מסכתא דויהי א): "'ואכבדה בפרעה' - מגיד הכתוב שכשהמקום פורע מן האומות שמו מתגדל בעולם... 'וידעו מצרים כי אני ה'' - לשעבר לא היו יודעים את ה', אבל כאן - 'וידעו מצרים כי אני ה''". בגלל גאוותם ורשעותם הטביע הקב"ה את מעשה ידיו בים, וציוה על ישראל מצות שירה ושבח והודיה, כדי להודיע לעולם ש"ה' ימלוך לעולם ועד"!

סלחנות ואהבה לאויב? רחמנות וצער על מותו? ז"ל חז"ל (מדרש אבכיר, מובא בתורה שלמה שמות יד:לא, אות רי): "'וירא ישראל את היד הגדולה' (שמות שם) - בשעה שביקש הקב"ה להטביע את מצרים עמד עוזא שר מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבש"ע! נקראת צדיק וישר... למה אתה רוצה להטביע את מצרים... באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ועמד לפני הקב"ה ואמר: רבש"ע! הללו ששעבדו בניך שעבוד קשה כזה, תרחם עליהם? מיד חזר הקב"ה וישב עליהן במדת הדין וחזר וטיבען בים".

צער על מיתתם של רשעים, על צרי ישראל? ז"ל חז"ל (מדרש תהלים מזמור כב:א): "מה היו [בני ישראל] עושין להם [למצרים]? היו כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן את רגלו על צואר של מצרי והיה אומר לכלבו: אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכול מן המעיים הללו שלא חסו לי".

מפלתם של המצרים הרשעים המליכה את הקב"ה כמלך מלכי המלכים, וקידשה את שמו המחולל בלעג ובניאוץ הגוים, ושירת ישראל ביטאה את קידוש שמו ומלכותו. וז"ל חז"ל (שמות רבה כג:א): "'אז ישיר משה' - הדא הוא דכתיב (תהלים צג:ב) 'נכון כסאך מאז'... אע"פ ש'מעולם אתה', לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה, לכך נאמר: 'נכון כסאך מאז'... משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך ב'אז', נתיישב מלכותך וכסאך נכון. הוי - 'נכון כסאך מאז', ב'אז ישיר'". וז"ל הילקוט שמעוני (תהלים צג, תתמז): "'נכון כסאך מאז' - זה אחד מששה דברים שעלו במחשבה להיבראות קודם בריאת העולם". כלומר, הקב"ה חשב לברוא את העולם כדי שישב על כסאו כמלך, וכאשר הוא עושה נקמה ברשעים כמו ב"אז" ("אז ישיר משה"), הרי כסאו נכון.

אך יותר מזה. הרי חז"ל אומרים שה' אכן שמח באבדן רשעים! וז"ל חז"ל (ספרי, קרח קיז): "'ואני הנה נתתי' (במדבר יח:ח) - 'ואני' - ברצון; 'הנני' - בשמחה; דברי רבי ישמעאל. אמרו לו תלמידיו, רבינו, לפי שהוא אומר: 'ואני הנני מביא את המבול מים' (בראשית ו:יז), שומע אני שיש שמחה לפני המקום? אמר להם, יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסים מן העולם, וכן הוא אומר: 'בטוּב צדיקים תעלֹץ קריה, ובאֲבֹד רשעים רִנה' (משלי יא:י), ואומר: 'שִנֵי רשעים שברת, לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה' (תהלים ג:ח-ט), ואומר: 'ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו' (שם י:טז), ואומר 'יִתַמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללוי-ה' (שם קד:לה)".

ולגבי מה שאמר שלמה המלך ע"ה, "בנפול אויבך אל תשמח" (משלי כד:יז), שבו תקעו זרים ומתייוונים את יתדותיהם, הרי כך תיארו חז"ל (מגילה טז.) איך הגיע המן להרכיב את מרדכי על סוס המלך: "אמר ליה [המן]: סק ורכב. אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא. גחין וסליק [המן], כי סליק בעט ביה [מרדכי]. אמר ליה [המן]: לא כתיב לכו: 'בנפול אויבך אל תשמח'? אמר ליה: הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב (דברים לג:כט): 'ואתה על במותימו תדרוך'". אין האזהרה נגד שמחה לאידו של האויב חלה על גוי שהוא אויב לישראל, אלא על יהודי שהוא אויב של יהודי אחר (ואם תשאל, איך יתכן שיהודי יהיה אויב או שונא של יהודי? בע"ה נפרש זאת להלן).

עיי"ש הכל ביתר אריכות.

[יצז]

עוד בעניין הנ"ל ניתן לראות בליקוטו של הרב יאיר הס שליט"א
viewtopic.php?f=65&t=49268&p=813238#p813238

[אראל]

האריך בזה טובא הרה"ג טל חיימוביץ' בספרו 'אמת ואמונה' חלק א'. ע"ש.

הספר נמצא בפידיאף באתר "אסיף".

האתר הנ"ל חסום אצלי, אשמח אם יוכל אחד מהחברים שליט"א להעלותו לכאן

https://hebrewbooks.org/55154