שולחן ערוך אורח חיים סימן קסז -
יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה; ואם שח, צריך לחזור ולברך אא"כ היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו, כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו, א"צ לברך.
ומעשה שהיה (או לא) באדם שהפסיק בין הברכה לאכילה, וקרא לבנו "משה בא רגע", וכוונתו היתה לצוות עליו ללכת לבנק וכיו"ב דברים שאינם מענין הסעודה, אמנם מיד נזכר שיש כאן הפסק, ופנה לעסוק בעניני הסעודה, וכשבא משה לפניו המשיך את המשפט וביקש ממנו להביא מלח או ליתן מאכל לבהמה וכד'. ונשאלה שאלה האם הועיל בזה לתקן את ההפסק או לאו.
וראיתי נדפס בשם חכמי הזמן שליט"א שאיגלאי מילתא למפרע שאין כאן הפסק.
ובעיני יפלא.