סגי נהור כתב:הפניתי אותך לסימן בשו"ע. תפתח ותראה בעצמך.
ביליצר כתב:לא ראיתי את המגן אברהם אך כבודו בטח בירר את הסוגיא והנני שואלו על של"ז להבין הערתו על השל"ה
הרי אם מדובר שביטלו למה לא יספיק זה שיוציאו מביתו ע"י העכו"ם,
שריפה נצרכת כשאינו מועיל הוצאה מרשותו מכיון שאין הפקרו מועיל דאינו ברשותו ועשאה הכתוב כאילו ברשותו אבל היכי דביטלו
למה לא יספיק?
דהא מיירי לאחר זמן. נ״ב וי"ל דשל״ה איירי בחמץ שנתבטל ואינו אלא מצות עשה דרבנן להשבית מביתו שמא יבוא לאכלו וכיון שנותן לעכו״ם תו ליכא למיחש שמא יבוא לאכלו ועיין ברש״י פ״ק דפסחים דף ה׳ ד״ה כופה ע״ש ובזה יש ליישב כל הג' קושיות
גל גל כתב:בס''ד
מקשים הראשונים, הרי את העשה של החזרת אבידה מקיימים רק כאשר מחזירים את האבידה לבעלים, ואילו את הלאו שלהיטמא עובר הכהן כבר שהוא נכנס לבית קברות. אז גם אם היה מדובר בלא תעשה בלבד, עדיין היה אסור לכהן להיכנס לבית קברות ולהוציא את האבידה, ולמה הגמרא תרצה שאסור להיכנס לבית קברות בגלל שעשה לא דוחה לא תעשה ועשה?! ובלשונם:
''ואם תאמר, למה למימר (= לומר) משום דהאי עשה ולא תעשה? אפילו איכא (= אם יש) בטומאה לאו בלבד היכי דחי עשה דאבידה? והא נפסק דאתי עשה ודחי לא תעשה הני מילי (= זה רק) כגון מילה בצרעת, שבזמן שנעקר הלאו מקיים לעשה, אבל הכא (= כאן) כי נטמא עבר ללאו, ולא מקיים לעשה עד דמהדר ליה למרא (= עד שמחזיר את האבידה לבעליה)!
א. הרמב''ן (ד''ה ומיהו) כתב, שבאמת הגמרא יכלה לתרץ שהעשה והלאו לא מתקיימים באותו רגע, ולכן אסור להיכנס לבית קברות, אלא שהיא בחרה לתרץ בצורה שונה, וכך נראה שתירצו פחות או יותר רוב הראשונים בסוגיה, ובניהם הרשב''א, [b]רבינו חננאל[/b] ועוד.
ביליצר כתב:סגי נהור כתב:הפניתי אותך לסימן בשו"ע. תפתח ותראה בעצמך.
???????ציטוט בבקשה על השאלה הנ"ל ,תודה
מצות עשה דרבנן דתשביתו אחרי ביטול על ידי שריפה ולא לגוי!!
המוצא חמץ בביתו אם הוא בחול המועד יוציאנו ויבערנו מיד, ואם הוא יום טוב יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו.
ויבערנו מיד, נ"ל דיברך על ביעור חמץ אף על פי שכבר ביטל מ"מ מברך על תקנת חכמים.
המוצא בפסח חתיכת חמץ שלא מצאה בבדיקת ליל י"ד בין שמצאה בביתו בין שמצאה בכל מקום שהוא ברשותו אם הוא חול המועד חייב לבערו מן העולם מיד שיראנה ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ אע"פ שכבר ביטל כל חמצו בליל י"ד מכל מקום חייב לבערו מדברי סופרים.
והמוצא חמץ בביתו בחול המועד תיכף ומיד מחוייב להוציאו ולבערו ולא ישהנו אפילו רגע אחת, אף שכבר ביטל, ובוודאי להסוברים דאין ביעור חמץ אלא שריפה... מחוייב לשורפו.
אף על פי שמן התורה אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שהרי כבר הפקירו ואינו שלו כשמגיע זמן הביעור, מכל מקום מדברי סופרים חייב לבערו, דכיון שאם לא היה מפקירו קודם שהגיע זמן הביעור היה מחוייב מן התורה לבערו כשיגיע זמן הביעור... לפיכך גם עתה שהפקירו לא נפטר מגזירת חכמים שהרי גזרו חכמים שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ הידוע כמו שנתבאר בסי' תל"א.
בתבונה כתב:ראה נתיב חיים (בעל הקרבן נתנאל) או"ח תמ"ו
http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x2177
וז"לדהא מיירי לאחר זמן. נ״ב וי"ל דשל״ה איירי בחמץ שנתבטל ואינו אלא מצות עשה דרבנן להשבית מביתו שמא יבוא לאכלו וכיון שנותן לעכו״ם תו ליכא למיחש שמא יבוא לאכלו ועיין ברש״י פ״ק דפסחים דף ה׳ ד״ה כופה ע״ש ובזה יש ליישב כל הג' קושיות
סגי נהור כתב:ביליצר כתב:סגי נהור כתב:הפניתי אותך לסימן בשו"ע. תפתח ותראה בעצמך.
???????ציטוט בבקשה על השאלה הנ"ל ,תודה
מצות עשה דרבנן דתשביתו אחרי ביטול על ידי שריפה ולא לגוי!!
כל כך מסובך לפתוח שולחן ערוך???????
סי' תמו ס"א:המוצא חמץ בביתו אם הוא בחול המועד יוציאנו ויבערנו מיד, ואם הוא יום טוב יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו.
מגן אברהם:ויבערנו מיד, נ"ל דיברך על ביעור חמץ אף על פי שכבר ביטל מ"מ מברך על תקנת חכמים.
שולחן ערוך הרב:המוצא בפסח חתיכת חמץ שלא מצאה בבדיקת ליל י"ד בין שמצאה בביתו בין שמצאה בכל מקום שהוא ברשותו אם הוא חול המועד חייב לבערו מן העולם מיד שיראנה ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ אע"פ שכבר ביטל כל חמצו בליל י"ד מכל מקום חייב לבערו מדברי סופרים.
ערוך השלחן:והמוצא חמץ בביתו בחול המועד תיכף ומיד מחוייב להוציאו ולבערו ולא ישהנו אפילו רגע אחת, אף שכבר ביטל, ובוודאי להסוברים דאין ביעור חמץ אלא שריפה... מחוייב לשורפו.
ההבנה בזה היא מאוד פשוטה - אכן יש חיוב תשביתו מדרבנן על חמץ מבוטל (ולהמג"א ושועה"ר מברכים על חיוב זה!), מאחר שלפי תקנת חכמים הביטול אינו מועיל, וחייב להתנהג בחמץ מבוטל כמו בחמץ שאינו מבוטל, וכמבואר בשועה"ר להלן סי' תמה:אף על פי שמן התורה אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שהרי כבר הפקירו ואינו שלו כשמגיע זמן הביעור, מכל מקום מדברי סופרים חייב לבערו, דכיון שאם לא היה מפקירו קודם שהגיע זמן הביעור היה מחוייב מן התורה לבערו כשיגיע זמן הביעור... לפיכך גם עתה שהפקירו לא נפטר מגזירת חכמים שהרי גזרו חכמים שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ הידוע כמו שנתבאר בסי' תל"א.
סגי נהור כתב:ביליצר כתב:סגי נהור כתב:הפניתי אותך לסימן בשו"ע. תפתח ותראה בעצמך.
???????ציטוט בבקשה על השאלה הנ"ל ,תודה
מצות עשה דרבנן דתשביתו אחרי ביטול על ידי שריפה ולא לגוי!!
כל כך מסובך לפתוח שולחן ערוך???????
סי' תמו ס"א:המוצא חמץ בביתו אם הוא בחול המועד יוציאנו ויבערנו מיד, ואם הוא יום טוב יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו.
מגן אברהם:ויבערנו מיד, נ"ל דיברך על ביעור חמץ אף על פי שכבר ביטל מ"מ מברך על תקנת חכמים.
שולחן ערוך הרב:המוצא בפסח חתיכת חמץ שלא מצאה בבדיקת ליל י"ד בין שמצאה בביתו בין שמצאה בכל מקום שהוא ברשותו אם הוא חול המועד חייב לבערו מן העולם מיד שיראנה ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ אע"פ שכבר ביטל כל חמצו בליל י"ד מכל מקום חייב לבערו מדברי סופרים.
ערוך השלחן:והמוצא חמץ בביתו בחול המועד תיכף ומיד מחוייב להוציאו ולבערו ולא ישהנו אפילו רגע אחת, אף שכבר ביטל, ובוודאי להסוברים דאין ביעור חמץ אלא שריפה... מחוייב לשורפו.
ההבנה בזה היא מאוד פשוטה - אכן יש חיוב תשביתו מדרבנן על חמץ מבוטל (ולהמג"א ושועה"ר מברכים על חיוב זה!), מאחר שלפי תקנת חכמים הביטול אינו מועיל, וחייב להתנהג בחמץ מבוטל כמו בחמץ שאינו מבוטל, וכמבואר בשועה"ר להלן סי' תמה:אף על פי שמן התורה אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שהרי כבר הפקירו ואינו שלו כשמגיע זמן הביעור, מכל מקום מדברי סופרים חייב לבערו, דכיון שאם לא היה מפקירו קודם שהגיע זמן הביעור היה מחוייב מן התורה לבערו כשיגיע זמן הביעור... לפיכך גם עתה שהפקירו לא נפטר מגזירת חכמים שהרי גזרו חכמים שאין ביטול והפקר מועיל לחמץ הידוע כמו שנתבאר בסי' תל"א.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 295 אורחים