פורום אוצר החכמה

יהודי קיבל על עצמו לא לאכול "מן החי" (סיגוף עבור "תשובה"), בעודו מבשל לשבת הוא רגיל לשים באחד המאכלים דבש, ושאלתו בפיו, האם גם הדבש אסור עליו? האם עליו לעשות התרת נדרים? או שנאמר "בנדרים הלך אחר דעת בני אדם" והרי צמחונים שמנזרים עצמם "מן החי" אינם מחשיבים דבש כ"מן החי".

לכאורה תלוי בדעות בכורות ז ב

ממרומי היער כתב:יהודי קיבל על עצמו לא לאכול "מן החי" (סיגוף עבור "תשובה"), בעודו מבשל לשבת הוא רגיל לשים באחד המאכלים דבש, ושאלתו בפיו, האם גם הדבש אסור עליו? האם עליו לעשות התרת נדרים? או שנאמר "בנדרים הלך אחר דעת בני אדם" והרי צמחונים שמנזרים עצמם "מן החי" אינם מחשיבים דבש כ"מן החי".

עד כמה שידוע לי צמחונים אוכלים דבש וכן חלב רק לא אוכלים בשר ודגים
טבעונים לא אוכלים חלב וכל היוצא מן החי ורובם לא אוכלים דבש ,
כך ששאלה יפה שאלת ואכן צריך לבדוק האם העולם מייחס דבש לחי או לצומח ,

הנודר נדר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן.
שיתיר את נדרו ויתנהג כמו שהקב"ה רוצה שיהודי יתנהג!

אבל לגוף השאלה - אילו ע"פ תורה דבש היה "מן החי" - הוא היה אסור באכילה!

אכן, וכדברי הגמ' בזה

???
בכורות א.ה.] “מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן” [בכורות ז.ב.]

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ועל כן יש לברר מה אנשים רגילים חושבים.

מסתבר שבכה"ג אין הולכים אחר לשון בנ"א, לשון בנ"א הכוונה היא (לכאו') שהפירוש הפשוט של כל אדם למילה הוא הפירוש הזה, ולכן גם הנודר מתכוון לפירוש הפשוט של המילה, אבל אם צריך לעשות סקר ואין ידיעה פשוט מה אנשים חושבים, לא יעזור לפשוט את כוונתו על ידי זה שאח"כ עשינו בירור חשאי מה אנשים מתכוונים.

אכן אם דבר אינו מבורר הוא אין הולכין בתר רוב,
רמבם פ"ט ,היו מקצת בני המקום קורין לו כך ומקצתם אין קורין אין הולכין אחר הרוב אלא הרי זה ספק נדרים וכל ספק נדרים להחמיר ואם עבר אינו לוקה,

אך כאן יש קצת לדון דהרי נדר בפיו מן החי ולא מהדבש אלא דאנו מסתפקים אם מן החי גם כולל דבש ,וצ"ע

כמדומה שההגהות מהרש"א על יום"ד סי' פא מביא שאלה מאד דומה ומיקל

ביליצר כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:אבל לגוף השאלה - אילו ע"פ תורה דבש היה "מן החי" - הוא היה אסור באכילה!

אכן, וכדברי הגמ' בזה

???
בכורות א.ה.] “מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן” [בכורות ז.ב.]

אני הבנתי שזו היתה כוונת הרב עזריאל ברגר שיחי', שאם הוא היה מן החי הוא היה אסור באכילה, ומעצם זה שהוא לא אסור באכילה מוכח שהוא אינו מן החי, ועל זה הערתי שזה כדברי הגמ' הנ"ל שהביא כעת כתר"ה

ואולי צדקת ממני בהבנת דברי מרן רבי עזריאל ,
אני הבנתי כונתו שאם אכן מן החי הוא מן התורה לא יועיל כאן לשון בני אדם .

התכוונתי רק להביא ראיה איך זה בהסתכלות תורנית.
אבל בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם אפילו כשאיננה זהה ללשון התורה (ערכין יט,ב).

עזריאל ברגר כתב:התכוונתי רק להביא ראיה איך זה בהסתכלות תורנית.
אבל בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם אפילו כשאיננה זהה ללשון התורה (ערכין יט,ב).

יש מחלקים בין לשון תורה לדין תורה.

ממרומי היער כתב:יהודי קיבל על עצמו לא לאכול "מן החי" (סיגוף עבור "תשובה"), בעודו מבשל לשבת הוא רגיל לשים באחד המאכלים דבש, ושאלתו בפיו, האם גם הדבש אסור עליו? האם עליו לעשות התרת נדרים? או שנאמר "בנדרים הלך אחר דעת בני אדם" והרי צמחונים שמנזרים עצמם "מן החי" אינם מחשיבים דבש כ"מן החי".

בדרשה בימי השובבים שיבח רב בית הכנסת אצלינו את מי שנוהג בפרישות זו בימים אלו,

לענין השאלה, הרמב''ם בפ''ח מה' ברכות ה''א כותב שדבש אין גידולו מן הארץ,
האם יש בזה ללמוד שנחשב כמו דגים?

צביב כתב:לענין השאלה, הרמב''ם בפ''ח מה' ברכות ה''א כותב שדבש אין גידולו מן הארץ,
האם יש בזה ללמוד שנחשב כמו דגים?

לאו דווקא.
יכול להיות שהוא כמו פטריות.

אגב: מה שהגמ' בבכורות ז ע"ב אומרת כי - הדבורים רק מכניסות את הדבש לגופן [ומוציאות את הדבש מגופן] - אבל אינן ממצות [מייצרות] את הדבש מגופן, כוונתה שדבש דבורים אינו אלא צוף פרחים - באופן שהדבורים משמשות רק כצינור בעלמא - שמעביר לבני האדם את הצוף שאותו הן מוצצות מהפרחים. ואכן, כל מי שפעם טעם דבש טבעי העשוי ממאה אחוז של צוף פרחים, יודע - שטעמו של דבש כזה הוא בדיוק כטעמו של דבש דבורים - וששניהם גם נראים זהים לגמרי, באופן שאינו מאפשר להבחין מהו דבש דבורים ומהו דבש מצוף פרחים.