תמיהה גדולה בפירוש ר"ח (ערוך וראב"ן) למשנה ביצה לג א, אין מלבנין רעפים

[איש_ספר]

במשנה ביצה לג א, אין מלבנין רעפים ביו"ט לצלות עליהם.
וכתב ר"ח: ופירוש ואין מצרפין הקדרות באש.
וכ"ה בערוך ערך לבן (ג) וראב"ן סי' תמח (=שניהם כידוע מעתיקים ר"ח כסדר).

ואני תמה הפלא ופלא

שהרי שם לד א, הביאו ברייתא: אחד מניח את הקדירה (ריקה על האש) חייב, ושאלו, מה חיובו ואמר רשב"ל: הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה.

הרי להדיא שרעפים אינם קדירה.

ועי' ראב"ן שם שהביא הגמ' כפי שהיא לפנינו.

וצע"ג
ולא רמיזא באוצר

[שמואל דוד]

לכאורה כוונת הר״ח שאין מלבנים הרעפים ופירוש בגמרא דה״ה שלא מצרפין הקדרות וכמבואר באמת בגמרא לד.

[אבק פורח]

נראה שאין כוונתם לפרש מילת רעפים אלא לפרש העניין שהוא כליבון הקדירות
(אמנם מה שהקשה הרב אי"ס היה אפשר לדחוק בגמרא שאסור להניח קדירה ריקנית על האש משום שבא לידי ליבון קדירות אבל בלא"ה רעף אינו קדירה והוא משמש לצליה ואפיה ולא לבישול)

[איש_ספר]

יש"כ למשיבים

חכ"א כתב לי תשובה מסוג אחר וחוששני שהיא הנכונה

שו"ר בפירוש הר"י אלמנדרי מכון אופק שהביא בשם ר"ח שרעפים הם קרמידין, ולפי"מ שביאר שם בהערה הם רעפים רגילים, [גם הרמב"ם בפיה"מ קפח כתב שרעפים הוא אלקרמיד], וכנראה שהסופר ראה קרמידין ושינה לקדירות, ובא לציון גואל. הבעיה היא רק שגם הראב"ן והערוך העתיקו קדירות וצ"ע.

ומש"כ בסו"ד, כבר הראני אבי לדילוגי הדומות בפירוש ר"ח שנעתקו בראבי"ה ועוד, ופתרון הדבר הוא כנראה קשור לנידון באשכול זה

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=7151#p63605