קלב"מ בעבירת חיוב מיתה באונס

[נושא ונותן]

האם דינא דתנא דבי חזקיה בקלב"מ דחיי"מ שוגגין הוא בפטור שוגג או גם באונס? היסוד לנידון הוא ע"פ ההבנה דהטעם שיש קלב"מ בשוגג אע"פ שאינו חייב מיתה הוא משום דאף עבירה בשוגג מחייבת מיתה אלא שיש פטור מחמת השגגה, וכדברי רעק"א (חולין פא:) "דחייבי מיתות שוגגין מאי טעמא פוטרים משום דאית עלייהו חיוב מיתה דאפשר להמיתו משום דהוי שוגגין", ובאונס מסתבר שאין הדבר כן. האם יש מקום מפורש שמוזכר העניין?

[לענין]

מפורש בשיטה כתובות ל"ו.

[ישנו]

מפורש בשיטה כתובות ל"ו.

והגרעק"א הסתפק בזה. משום דאונס כמאן דלא עביד.
ולכאו' נראה פשוט שפטור, שהרי יסוד הלימוד הוא מהא דמכה בהמה לא חילקת בין שוגג למזיד לחייבו ממון וה"ה לפטרו, ומכה בהמה חייב באונס, וא"כ ה"נ י"ל מכה בהמה לא חילקת בין אונס לרצון לחייבו ממון וה"נ לפטרו.

[נושא ונותן]

ייש"כ.

שוב חיפשתי ואכן בקוב"ש כתובות צ"ו הביא לדברי השיטה ורעק"א, ושם הביא את הסברא שכתב הרב ישנו וכתב לתלות זאת במח' התוס' והרמב"ן אם במכה בהמה יש לימוד לחיוב אדם המזיק אף באונס גמור, ולדעת התוס' פשיטא ליה דאינו פטור באונס. וע"ע ברש"י (ב"ק לה, א) דמשמע מיניה שכך הבין את כל הקלב"מ בשוגג, לא כרעק"א שיש חיוב מיתה אף בשוגג אלא כסברא זו, דכך הוא הדין שלא יהא חילוק בין שוגג ומזיד, ואף דלא שייכא מיתה אלא במזיד, וכ"נ מדברי הקצה"ח (סי' כ"ח) בביאור שי' יש"ש, יעויי"ש.

ואכתוב עוד מה שאמר לי בזמנו חכ"א שליט"א, דההיקש דתנא דבי חזקיה אינו היקש בין חיוב לפטור, דכשם שהחיוב הוא בשוגג כך הפטור דקלב"מ הוא בשוגג, אלא ההיקש הוא מחיוב לחיוב, דכשם שמכה בהמה חייב בשוגג אף בקלב"מ יש חיוב מיתה במעשה עבירה בשוגג וכל מה שאינו נהרג הוא רק משום פטור חיצוני של שוגג, וזהו א"כ הטעם שיש בו קלב"מ, וממש כדברי רעק"א בחולין.

[עזריאל ברגר]

האם לא מפורש שם שלא מחלקים בין "דרך עליה" ל"דרך ירידה" דהיינו בין שוגג לבין אנוס?!

[לענין]

דרך עליה זה ממש לא אונס (גם אם לגבי גלות הוא נתינת טעם לפטור המיוחד של דרך עליה, אך ודאי אין זה משמש בשאר דיני התורה).

[עזריאל ברגר]

דרך עליה זה ממש לא אונס (גם אם לגבי גלות הוא נתינת טעם לפטור המיוחד של דרך עליה, אך ודאי אין זה משמש בשאר דיני התורה).

הרמב"ם קורא לזה "שגגה הקרובה לאונס".

[לענין]

בסדר, זה 'נתינת טעם' ביחס לענייני גלות דוקא, המצריכה שגגה גמורה ממש, ופשוט כמובן שלא לשאר דיני התורה.

סליחה שנזכרתי בזה שהיה בחור אחד שפרסם שטיקל תורני, והקושיא היתה שהרי גדר פטור אינו מתכוין בשבת הוא משום שאין המעשה מתייחס אל האדם וכמ''ש החזו''א, וא''כ למה לענין נזיקין הוא חייב. כאשר הראש ישיבה ראה את זה הוא פשוט רתח מזעם...

[עזריאל ברגר]

בלי לעיין במקורות, יש כמה גוונים באונס, ולכאורה עיקר השאלה תהיה במי שמאיימים עליו שאם לא יעשה כך וכך יהרגוהו וכיו"ב, שלגבי איסורי שבת וכיו"ב - נדחה האיסור, ולגבי ממונות - המציל עצמו בממון חבירו חייב.
(באונס של דרך עליה ודרך ירידה - כבר הבאנו שפטור. באונס שלקחו אותו וזרקו אותו על אדם - ברור שפטור גם בלא קלב"מ, דלא עביד אלא מעשה עץ בעלמא, באונס דאומר מותר - לכאורה פטור, דלא גרע מדרך עליה, ועד"ז יש מקום לדון בכל אונס לגופו).
ולכן תישאל השאלה במי שלקח מכונית של חבירו בשבת כדי להציל את עצמו מסכנה ועשה תאונה האם חייב לשלם לו על הנזק (כתבתי להציל את עצמו, כי להציל את אחרים - לכאורה שייך שם הפטור דרודף שהיה רודף אחר הרודף), וכמדומני שנכב"ב לאחרונה.

[נושא ונותן]

האם לא מפורש שם שלא מחלקים בין "דרך עליה" ל"דרך ירידה" דהיינו בין שוגג לבין אנוס?!

יש לציין דבגדר דרך עליה נחלקו בגמ' (מכות ט.) רב כהנא ורבא [לביאור התוס' שם] אי הוי מצד קרוב לאונס או דאדבא, הוי קרוב למזיד ולהכי אינו גולה משום דלא ניתן לכפרה ע"י גלות, וגר תושב נהרג בדרך עליה.

ואמנם ברור כדברי הרב לענין, והרי אין דין דרך עליה נלמד מאונס דכה"ת כולה מקרא דולנערה אלא מפס' בפ"ע בפרשת רוצח בשגגה.

[ברי היזיקא]

יש לי ראיה נפלאה ומפורשת מדברי הגר"א באדרת אליהו ויקרא כד, כא: מה מכה בהמה לא חילקת בין שוגג למזיד בין אונס לרצון, בין מתוין לשאין מתכוין וכו' אף מכה אדם וכו' לפוטרו ממון. ועיין מנחת חינוך שדוקא אם הדין הוא שלא יעבור אזי יש קלב"ם.