פורום אוצר החכמה

נתגלגלה אלי שאלה.

בביכנ"ס מרכזי המשמש בכל שעות היום ללימוד של כוללים וכד', קנו כמה שסי"ם קטנים ע"מ לקובעם במקומות שונים, בכדי שהלומדים לא יצטרכו לטרוח ולהסתובב לחפש וכו', אלא בכל 'איזור' בביהמ"ד יהיה לכה"פ ש"ס קטן אחד, נגיש ונוח.

אלא שבמקרה כזה ודאי נצרך שיהיו הספרים כרוכים, ובלא"ה תוך זמן קצר תתפרד החבילה. אמנם מחמת קטנותה של המהדורה אמר הכורך כי אין אפשרות לכרוך כראוי אא"כ יעשה חור שיעבור דרך... פירושו של רבינו חננאל. שוליים יותר גדולות אין, ש"ס יותר גדול אינו תואם את הצורך הנ"ל, ובכן או לכרוך או שלא לכרוך.

ונשאלו כמה רבנים,
חלקם התיר בשופי את הקדיחה בשוליים, עובר דרך רבינו חננאל, למטרת הגנת הספר ותועלת הלימוד,
ואילו אחרים אסרו בכל תוקף, 'לא תעשון כן' ואין הוראת היתר.

אלא שאלו ואלו לא הביאו בזה ראיות או נימוקים חותכים.
שמא יעלה בידי מאן דהו להציע בזה הכרעה משכנעת ונימוקה עימה.

אולי אלו שהתירו דווקא קודם שלמדו בספרים
ועי' כאן

יוצא פוניבז' כתב:אולי אלו שהתירו דווקא קודם שלמדו בספרים
ועי' כאן

לא דומה, כמובן.

מנסיון, ניתן לוותר על החורים והחוטים; העיקר הוא רצועות הדבק.

להעיר,
שלפעמים גם קודחים גם ברבינו גרשום..

הט"ז אוסר להניח ספר מתחת לספר אחר כדי להגביהו, אף שהוא לצורך הלימוד ואין בו הפסד.
אמנם המג"א מתיר, דמה לי היכן מונח הספר, וכ"ש לצורך לימוד, וכ"פ המ"ב, אבל לאבד דברי תורה לצורך לימוד פשוט שגם לדידיה אסור.
ונד"ד הוא דומיא דדיבוק כתבי הקודש ע"מ לעשות כריכה לספר. ע"ש במ"ב שאסור.
ובפרט שכאן אי"ז צורך הלימוד ממש, ולפעמים אדרבה כידוע, אלא לצורך ממון (גם אם ממון ביה"כ), שלא יקרעו הספרים ויצטרכו לקנות אחרים.
יש לדון רק למקילים לגמרי בדפוס דידן, או באופן שאותיות הפירוש כ"כ קטנות עד שרוב אנשים לא יכולים לקוראם וכמאן דליתנייהו, וכמ"ש הפוסקים לענין שטרות הרמב"ם וכדו', או עכ"פ נחשב שלא נדפסו לשם לימוד, וכמ"ש הפוסקים לענין עלי הגהה.

(סיפר לי ידיד שמאז שהבין שהרמב"ם לא למד גמרא עם רש"י אחר היה לו בית מדרש אחר, שיסודו בגאוני בבל, הוא החל ללמוד רבנו חננאל על הסדר והצליח ליישב על פי זה פעמים רבות את פסיקת הרמב"ם. לדבריו, "התובנה הזאת הרחיבה לי את דף הגמרא")

אכן בח"ח שהזכרתי לא מוזכר להתיר ביזוי ממש, אך יש שהתירו וכמובא כאן, ואולי מזה סמכו המתירים, וצ"ע

הלכתית, כשלא למדו בספר כנראה שמותר וכפי שציינו לעיל. אבל ההתייחסות לפר"ח כ'משהו שאפשר לקדוח בו כי ממילא א"א לא לומד בו' היא מביכה (צא ולמד משמחתו של המ"ב על שזכינו לאורו של פר"ח עמ"ס שבת וכבר הוזכר כאן שדרך הרמב"ם בסוגיות הגמ' מבוססת על פר"ח ובית מדרשו).
אגב, אפשר לקדוח חור עליון ותחתון בלבד (שוליים עליונים ותחתונים מסתמא יש) בספר לא גדול זה יספיק בשופי.

אני לא מבין את הדמיון. האבני נזר דיבר על שימוש לצורך אחר מלימוד ועל זה כתב את החילוק דהיינו שעדיין לא נחשב כמיועד ללימוד ולא להעתקה דהזמנה לאו מילתא. כאן מדובר לעשות השחתה של הד"ת הכתובים. אין לזה קשר לעניין אם הם חדשים או למדו בהם.

אכן, אך כמדומני שראיתי פעם נידון כזה בגריסת הדפים שנשארו/נפגמו בדפוס וזה היה טעם ההיתר.

שמש כתב:אגב, אפשר לקדוח חור עליון ותחתון בלבד (שוליים עליונים ותחתונים מסתמא יש) בספר לא גדול זה יספיק בשופי.

יתירה מזו:

לבי במערב כתב:מנסיון, ניתן לוותר על החורים והחוטים; העיקר הוא רצועות הדבק.

לבי במערב כתב:מנסיון, ניתן לוותר על החורים והחוטים; העיקר הוא רצועות הדבק.

בלי קשר לנידון ההלכתי
מנסיון, לא ניתן לוותר על החורים והחוטים; אע"פ שהעיקר הוא רצועת הדבק.
אם תופרים רק במקום השוליים העליונים והתחתונים, כדאי לעשות שני חורים במרחק כ1 ס"מ בין זה לזה, ולהשחיל החוט באחד ולהוציאו בשני, ואז לקשרו. ולא לעשות רק חור אחד, ולסמוך על עובי הקשר שיתפוס את החוט, כי במשך הזמן החור יתרחב, והכריכה תקרע. (לעשות כך הן בשוליים העליונים הן בתחתונים).