נתכוון לאכול דבר איסור, ועלה בידו בשר חזיר, אלא שחשב שאוכל בשר טלה ולא חזיר, וחשב בטעות שאסור לאכול בשר טלה. מה הדין? עבר על איסור אכילת חזיר, או לא עבר?
מצד אחד- הרי אכל בפועל בשר חזיר, שאסור באמת, ולכן לכאו' עבר.
מצד שני- הרי לא ידע שאוכל בפועל בשר חזיר, אלא בשר טלה, והרי הוא "מתעסק" לגבי אכילת חזיר. וא"כ לכאורה לא עבר.
מצד שלישי- הרי נהנה, וקיי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה. (אם נימא, ש"נהנה" מחייב גם בשאר אכילות אסורות שיש בהן הנאה). וא"כ לכאורה עבר.
מצד רביעי- גם אם נימא לפטרו מצד "מתעסק", אולי נחייבו "כפרה" מצד שנתכוון לעשות דבר איסור, כפי שלמדנו בדין המקורי של "נתכוון לאכול חזיר ועלה בידו בשר טלה".
מצד חמישי- אולי אין צורך ב"כפרה" כאשר הוא "מתעסק", שאינו יודע שאוכל בשר חזיר, אלא חושב שאוכל בפועל טלה.
מצד שישי- אולי כל "נתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה", הוא כ"מתעסק" באכילתו, ובכל אופן צריך "כפרה" על מחשבתו הרעה. או שדין "מתעסק" שאני ושאני...
וניזיל בתר המצוות:
מה הדין בכה"ג הנ"ל, נתכוון ליטול לולב כדי לקיים מצות לולב, וחשב שהוא מקל מטאטא, ובפועל היה זה לולב. יצא או לא יצא?
(האם זה נוגע למחלוקת הידועה בענין מבצע התפילין של חב"ד, שנחלקו בו בדור שלפנינו גבי אלה שלא יודעים מה בדיוק מניחים על ראשם, האם זה "מתעסק" ולא קיים, או שאין זה "מתעסק", וקיים. ולכאורה איירי שם במי שרוצה לעשות מצות ה', אלא שלא יודע בדיוק מה שמניח על ראשו, קופסאות שחורות בעלמא, או בתים שיש בתוכם פרשיות תורה. אך יש לציין שגם הסבורים שקיים מצוה ס"ל שבכה"ג שחשב שמניח דבר אחר לגמרי על ראשו, שלא יצא).
ואם נימא כך במצוות, שלא יצא, האם זה מכריע גם את הספיקות הנ"ל באיסורים, שלא עבר.....?