פורום אוצר החכמה

בזכרוני מימי הבחרות, כי יש הסבורים שאם מינה אדם שליח לקדש אשה או לגרשה, להפריש תרומה מן הכרי או למכור חפציו, שוב אינו יכול לעשות זאת בכבודו ובעצמו, כי באמת כבר מסר את כוחו בידיו של השליח, אלא רק משום שעשייה זו בעצמה נחשבת ביטול על השליחות, (ואתי מעשה ומבטל דיבור).

אבל אינני זוכר מי אומר כך, האם זו שיטה שמישהו עומד מאחוריה... אשמח לעזרתכם.

כן מובא באחרונים לבאר את דברי רבא בקידושין (נט, ב) כגון שקדם בעה"ב ותרם את כריו דהוה ליה מעשה. ולכאורה ל"ל הא דהו"ל מעשה, תיפוק ליה משום שהוא הבעה"ב ויכול לתרום. אלא ודאי כו'.

יעויין "מערכות חיים" סימן א'

עושה חדשות כתב:בזכרוני מימי הבחרות, כי יש הסבורים שאם מינה אדם שליח לקדש אשה או לגרשה, להפריש תרומה מן הכרי או למכור חפציו, שוב אינו יכול לעשות זאת בכבודו ובעצמו, כי באמת כבר מסר את כוחו בידיו של השליח, אלא רק משום שעשייה זו בעצמה נחשבת ביטול על השליחות, (ואתי מעשה ומבטל דיבור).

אבל אינני זוכר מי אומר כך, האם זו שיטה שמישהו עומד מאחוריה... אשמח לעזרתכם.

אין זה רש"י מפורש בקידושין עט כמדומה?
שכתב שם בטעם הדבר דאם קידושי המשלח קדמו אין קידושי השליח כלום וכתב בטעם הדבר דע"י מה שקידש בעצמו ביטל לשליחות השליח. ולמה צריך לזה, ולא בפשוטו דהוא הבעלים על הקידושין לקדש את מי שרוצה. ומוכח כנ"ל והדברים עתיקין וודאי שמישך שייך לפלוגתת הר"מ והטור בנשתטה המשלח והרש"י והרשב"א בריש השולח בענין לצעורא קמיכוין וכו' ובפלוגתת רב ור' שילא בקידושין מג' ובאור שמח הידוע ודלא כהאבני מילואים בשם הריב"ש וכו'

תודה למשיבים.

כמובן יסוד הנידון הוא בלש' הגמ' (דנ"ט) ורש"י (דע"ח) דהמשלח יכול להקדים את השליח ולעשות בעצמו משום דבכך הוא 'מבטל' את השליחות, ומכך היה אולי משמע דבלאו ביטול השליחות כבר אין הדבר בסמכותו של המשלח.

ועי' בס' שרידי אש על גיטין סי' ח שהביא את ב' הדיוקים הנ"ל בשם הגר"מ שולמן. (וקוטב דבריו שם בשם רמ"מ אפשטיין ורצ"פ פרנק הוא על נידון קצת אחר, האם השליח זכאי לפעול בע"כ של המשלח באופן שלא נעשה ביטול שליחות להדיא). וכעת ראיתי גם בשו"ת ארץ צבי סי' קיז שדקדק דין זה מב' הראיות הנ"ל. [וע"ע מלאת אבן אהע"ז לז,י וכן בתבונה אישות פ"ד].

אבל אם זהו כל המקור, ודאי מוטב לדחוק קצת את הלשון, מאשר לדחוק את השכל כ"כ, שהרי אין בזה שום טעם בעולם לשלול מהמשלח את יכולת העשיה מחמת כך שמינה שליח, (ובמערכות חיים הנ"ל המשיך לבנות עוד, דא"א למנות ב' שליחים לחדא מילתא).

מה גם שבהחלט אפשר לדחות את הדקדוק הנ"ל ולפרש (כעין שהביאו בשם הגרח"ס, והגרח"ש, ועוד) דאף אמנם דהמשלח יכול לפעול בעצמו גם בלי ביטול השליחות, אבל יש נפק"מ טפי בהא דהשליחות בטילה, וכגון אם עשו בבת אחת, או אם המשלח נשאל אח"כ על עשייתו, (או גירושין ומיתה), או שעשה מעיקרא על תנאי, או אם עשה לאחר שלושים, או אם הפריש רק על חלק מהכרי, ועוד נפק"מ כיו"ב.

עושה חדשות כתב:תודה למשיבים.

כמובן יסוד הנידון הוא בלש' הגמ' (דנ"ט) ורש"י (דע"ח) דהמשלח יכול להקדים את השליח ולעשות בעצמו משום דבכך הוא 'מבטל' את השליחות, ומכך היה אולי משמע דבלאו ביטול השליחות כבר אין הדבר בסמכותו של המשלח.

ועי' בס' שרידי אש על גיטין סי' ח שהביא את ב' הדיוקים הנ"ל בשם הגר"מ שולמן. (וקוטב דבריו שם בשם רמ"מ אפשטיין ורצ"פ פרנק הוא על נידון קצת אחר, האם השליח זכאי לפעול בע"כ של המשלח באופן שלא נעשה ביטול שליחות להדיא). וכעת ראיתי גם בשו"ת ארץ צבי סי' קיז שדקדק דין זה מב' הראיות הנ"ל. [וע"ע מלאת אבן אהע"ז לז,י וכן בתבונה אישות פ"ד].

אבל אם זהו כל המקור, ודאי מוטב לדחוק קצת את הלשון, מאשר לדחוק את השכל כ"כ, שהרי אין בזה שום טעם בעולם לשלול מהמשלח את יכולת העשיה מחמת כך שמינה שליח, (ובמערכות חיים הנ"ל המשיך לבנות עוד, דא"א למנות ב' שליחים לחדא מילתא).

מה גם שבהחלט אפשר לדחות את הדקדוק הנ"ל ולפרש (כעין שהביאו בשם הגרח"ס, והגרח"ש, ועוד) דאף אמנם דהמשלח יכול לפעול בעצמו גם בלי ביטול השליחות, אבל יש נפק"מ טפי בהא דהשליחות בטילה, וכגון אם עשו בבת אחת, או אם המשלח נשאל אח"כ על עשייתו, (או גירושין ומיתה), או שעשה מעיקרא על תנאי, או אם עשה לאחר שלושים, או אם הפריש רק על חלק מהכרי, ועוד נפק"מ כיו"ב.

עיין רש"י בע"ט ולא רק בע"ח ,לא היה במשמע ולא היה ביתכן ,אלא כך כתב רש"י
עיין בד"ה לא אכפת ליה,

באשכול קצת מקביל, הופניתי לעיין בזה -

פתחי תשובה חושן משפט סימן קפב ס"ק ד; עיין בתשובת מים חיים חלק חו"מ סי' י"ח, במעשה שראובן נתן חפץ לשמעון למכור בסך כ"ז זהובים, והלך לשוק ומכרו ללוי בסך זה ממש, והודיעו שהוא שליח של ראובן, וקיבל מעות מיד לוי ומסר לו החפץ, ואח"כ נתוודע בעדים שקודם שנגמר מכירת שמעון ללוי קדם ראובן ומכר החפץ הלז שביד שמעון ליהודה [בקנין סודר או בסיטומתא], והנה [ודאי] שמכירתו (ודאי) זה של ראובן הוי כמו ביטול שליחותו של שמעון, אבל נסתפקו הלומדים אי מהני בכזה ביטול שליח ואין מכירתו ללוי כלום וצריך לוי להחזיר החפץ ליהודה, או לא מהני בכזה ביטול שליחות כלל, וכל מה שעשה שמעון עשוי ואין מכירתו של ראובן כלום. והשיב, יראה לפענ"ד, אם לא ידע לוי מהביטול והחזרה, אין צריך לוי להחזיר המקח ליהודה, כי אף שיכול ראובן לבטל שליחות שמעון, מ"מ אם לא הודיע ללוי ולא לשמעון הביטול, לא מהני הביטול כלל, ודמיא למה דאיתא בשו"ע סימן קכ"ב סעיף ג' כו', ולפי מ"ש בש"ך שם ס"ק י"א מבואר דבנידון דידן אף אם היה שמעון השליח יודע, כיון שלוי לא ידע, לא מהני הביטול, ע"ש.

וצ"ע.

אגב, גם בס' שערי שמועות, (הגרמש"ש), נוקט כארץ צבי וכו' הנ"ל.