העירני הרב מקד"מ שליט"א הארה חשובה ברש"י בפרשתינו וברשותו אני כותבה כאן. ויישר כוחו.
מחילה מכל מי שהדברים פשוטים בעיניו.
מסתמא יש עוד כמוני, שלא טרחו לחשב היטב את כוונת רש"י.
אז תרצה הארץ את שבתותיה... אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה, כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה. (ויקרא כו, לד-לה).
וברש"י (שמקורו בסדר עולם):
העתקתי מא' המאגרים, אקוה שאין טעויות.
את אשר לא שבתה - שבעים שנה של גלות בבל, הן היו כנגד ע' שנות השמטה ויובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום ארבע מאות ושלשים [ושש] שנה.
שלש מאות ותשעים היו שני עונם משנכנסו לארץ עד שגלו עשרת השבטים, ובני יהודה הכעיסו לפניו מ' שנה משגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלים.
הוא שנאמר ביחזקאל (יחזקאל ד) ואתה שכב על צדך השמאלית וגו' וכלית את אלה וגו' ושכבת על צדך הימנית ארבעים יום ונשאת את עון בית יהודה.
ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין, ועוד עשו שש שנים עד גלות צדקיהו, הרי ארבעים ושש.
וא"ת שנות מנשה חמשים וחמש היו, מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנה וכל שנות רשעו עשרים ושתים כמו שאמרו באגדת חלק, ושל אמון שתים ואחת עשרה ליהויקים וכנגדן לצדקיהו.
צא וחשוב לארבע מאות ושלשים ושש שנה שמיטין ויובלות שבהם, והם שש עשרה למאה, י"ד שמיטין וב' יובלות, הרי לארבע מאות שנה ששים וארבע. לשלשים ושש שנה חמש שמיטות.
הרי שבעים חסר אחת, ועוד שנה יתירה שנכנסה בשמטה המשלמת לשבעים (נ"א ואותו יובל שגלו שלא נגמר בעונם נחשב להם).
ועליהם נגזר שבעים שנה שלמים וכן הוא אומר בדברי הימים (דה"ב לו) עד רצתה הארץ את שבתותיה וגומר למלאות שבעים שנה:
עד כאן.
הקורא בלא שימת לב עלול להתרשם שהכוונה ל410 שנות בית ראשון, שבהן יוצא לפי החשבון כ-70 שמיטות, וזה עולה פחות או יותר בהתאם. עם אי אלו "תיקונים" קלים שרש"י עומד עליהם כדי שיתאים בדקדוק.
ודברי רש"י קצת מסובכים, אז מרפרפים קצת...
ואז עולה שאלה חמורה, וכי לא היו באותן 410 שנים שמיטות שכן נשמרו כדין?
בעיון קל רואים שהחשבון "הסמוי" כאן הרבה יותר מורכב.
ונלמד בזה את דברי רש"י כפשוטן.
החשבון כולל את כל השנים "מכניסתן לארץ" ועד חורבן בית ראשון. שזה עולה כידוע 850 שנה, ב' פחות ממנין ונושנתם (רש"י ואתחנן).
ובהם מספר השמיטות בערך כפול משבעים.
אלא שבאמת בתקופות השופטים והמלכים הצדיקים השמיטות נשמרו.
ואין כפרה נצרכת אלא לאותן תקופות של הרשעים שהשמיטה לא נשמרה.
והיה מקום לדקדק הרבה איך מכוון החשבונות.
אלא שכאן בא יחזקאל ו"חסך" לנו עבודה.
שהרי נצטווה לכפר על 390 שנות רשע שהיו מהכניסה לארץ ועד גלות עשרת השבטים.
אם כן, יהיה החשבון איך שיהיה, הרי הוא מסוכם ועומד לפנינו. 390 עד גלות עשרת השבטים.
ולכן לא נותר לרש"י להיכנס לפרטים, אלא מאז ואילך, ולמצוא עוד 46 שנות רשעים, מ390 עד 436, שזה מנין השנים שחלים בו 70 שמיטות [ויובלות].
וגם בזה הקל עלינו יחזקאל שכבר מנה 40 לעוונות בני יהודה אחר הגלות הנ"ל.
ומכיון שידוע שהנבואה נאמרה בשנה החמישית לגלות יהויכין, נותרו עוד 6 עד גלות צדקיהו.
ורק את אותן 46 שנות יהודה מחשב רש"י בפירוט, 22 דמנשה, 2 דאמון, 11 יהויקים, ו-11 צדקיהו. [נשמטו שנות יאשיהו הצדיק ולג שנות תשובת מנשה].
ראה גם ברש"י יחזקאל פרק ד', ורש"י חבקוק פרק ב.
ודבר פלא שמצינו רבים וטובים התמהים בקושיא הנ"ל וכי לא היו מלכים צדיקים באותן שנים, ולכאורה להמבואר הרי הדברים נתבארו להדיא ברש"י עצמו. (ראה בספר תשוה"נ חלק ה' סי' ש"ה בשם אדם גדול שתמה בזה).