שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.
שלמה משלם כתב:אבל צ"ע הפי' שרק גלה לא' וחברא חברא וכו', שא"כ מדוע הרגו רשב"י?
עזריאל ברגר כתב:שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.
התשובה היותר פשוטה היא שהוא לא סיפר למלכות, אלא הוא סיפר לאנשים אחרים, וחברך חברא אית ליה ונשמעו דברים למלכות.
שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.
עזריאל ברגר כתב:שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.
התשובה היותר פשוטה היא שהוא לא סיפר למלכות, אלא הוא סיפר לאנשים אחרים, וחברך חברא אית ליה ונשמעו דברים למלכות.
וסיפר דבריהם: לתלמידיו או לאביו ואמו, ולא להשמיען למלכות, ונשמעו על ידו למלכות.
שלמה משלם כתב:יש גמרא כמדומני במו"ק שרשב"י שלח את ר"א בנו לבקש ברכה מר' יהודה בן גרים,
אבל צ"ע הפי' שרק גלה לא' וחברא חברא וכו', שא"כ מדוע הרגו רשב"י?
והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע
והמספר דברים שגורמין כו'. כההיא דירושלמי דחובץ ור' יוחנן ופרק במה מדליקין (דף ל"ג) במעשה דראש המדברים:
ומה שכתב והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש וכו'. בעובדא דיהודא בן גרים בפ' במה מדליקין (שבת ל"ג).
אפרקסתא דעניא כתב:עיקר התשובה שלה"ר זה רק אם יגרם לו איזה שהוא נזק. בגופו, בממונו, או בכבודו. כיון שאינך יודע מי זה, והוא אינו חי, לא שייך בזה לה"ר.
ודע דאפילו אם לא בא על ידי הלשון הרע שלו שום רעה להאיש ההוא, כגון שלא קבלו השומעין את דבריו, וכיוצא בזה, אף על פי כן מכלל לשון הרע לא נפקא, וצריך כפרה. ויותר מזה דאפילו אם הוא משער לכתחלה שלא יבוא להנידון שום רעה על ידי דיבורו, אף על פי כן אסור לו לספר בגנותו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 30 אורחים