פורום אוצר החכמה

יש להקשות למה מסדרי התלמוד רבינא ורב אשי, קבעו וחתמו בתלמוד לדורות את שמו של מספר הדברים, יהודה בן גרים, ולא חששו בזה לאיסור לשון הרע, ובפרט לאור דברי ר"ת שהובא בתוספות (ד"ה ה"ג) שהיה זה "רבי" יהודה בן גרים, (ויש מי שכתב הכריח את התוס' שהיה גברא רבה, שאמרו עליו "ויתיב גבייהו", ומזה שישב יחד עם גדולי הדור רשב"י ור' יהודי ור' יוסי מוכח שהיה גדול כמותם ורגיל אצלהם).

ומדוע פרסמו את שמו של טוביה בפסחים קיג ע"ב, כי הא דטוביה חטא וכו'. ועוד רבים מאוד כאלו בש"ס?
וצ"ל שכולם לתועלת הם, וגם אין איסור לספר לה"ר על מתים (רק הוצאת לעז אסורה), ואין איסור לספר לה"ר על מישהו שאנחנו לא מכירים אותו.

עיקר התשובה שלה"ר זה רק אם יגרם לו איזה שהוא נזק. בגופו, בממונו, או בכבודו. כיון שאינך יודע מי זה, והוא אינו חי, לא שייך בזה לה"ר.

ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.

שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.

התשובה היותר פשוטה היא שהוא לא סיפר למלכות, אלא הוא סיפר לאנשים אחרים, וחברך חברא אית ליה ונשמעו דברים למלכות.

יש גמרא כמדומני במו"ק שרשב"י שלח את ר"א בנו לבקש ברכה מר' יהודה בן גרים,
אבל צ"ע הפי' שרק גלה לא' וחברא חברא וכו', שא"כ מדוע הרגו רשב"י?

תו"ס בשבת שם הביאו את הגמ' הזו עיי"ש

שלמה משלם כתב:אבל צ"ע הפי' שרק גלה לא' וחברא חברא וכו', שא"כ מדוע הרגו רשב"י?

אולי משום "הולך רכיל מגלה סוד" שב(מסכת )סנהדרין?

עזריאל ברגר כתב:

שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.

התשובה היותר פשוטה היא שהוא לא סיפר למלכות, אלא הוא סיפר לאנשים אחרים, וחברך חברא אית ליה ונשמעו דברים למלכות.

אם כן, מדוע עשאו רשב"י לגל של עצמות?

גם מצד זה, יותר מובנת גירסת ר"ת "נח נפשיה".

ולמה אמר ''עדיין ישנו לזה בעולם''?

שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.

חס ושלום, שתלמיד יחשוב כך על שלושת גדולי הדור

עזריאל ברגר כתב:

שייף נפיק כתב:ייתכן שיהדה חשב שהם רודפים לכלל ישראל. ויל''ע.

התשובה היותר פשוטה היא שהוא לא סיפר למלכות, אלא הוא סיפר לאנשים אחרים, וחברך חברא אית ליה ונשמעו דברים למלכות.

רש"י שם:

וסיפר דבריהם: לתלמידיו או לאביו ואמו, ולא להשמיען למלכות, ונשמעו על ידו למלכות.

שלמה משלם כתב:יש גמרא כמדומני במו"ק שרשב"י שלח את ר"א בנו לבקש ברכה מר' יהודה בן גרים,
אבל צ"ע הפי' שרק גלה לא' וחברא חברא וכו', שא"כ מדוע הרגו רשב"י?

רמב"ם דעות ז ה:

והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע

מגדל עוז שם:

והמספר דברים שגורמין כו'. כההיא דירושלמי דחובץ ור' יוחנן ופרק במה מדליקין (דף ל"ג) במעשה דראש המדברים:

כסף משנה שם:

ומה שכתב והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש וכו'. בעובדא דיהודא בן גרים בפ' במה מדליקין (שבת ל"ג).

אפרקסתא דעניא כתב:עיקר התשובה שלה"ר זה רק אם יגרם לו איזה שהוא נזק. בגופו, בממונו, או בכבודו. כיון שאינך יודע מי זה, והוא אינו חי, לא שייך בזה לה"ר.

הח"ח אין דעתו כן. וז"ל בכלל ג' ה"ו:

ודע דאפילו אם לא בא על ידי הלשון הרע שלו שום רעה להאיש ההוא, כגון שלא קבלו השומעין את דבריו, וכיוצא בזה, אף על פי כן מכלל לשון הרע לא נפקא, וצריך כפרה. ויותר מזה דאפילו אם הוא משער לכתחלה שלא יבוא להנידון שום רעה על ידי דיבורו, אף על פי כן אסור לו לספר בגנותו.

ועייש בבאמ"ח אות ז, ובכלל ה' באמ"ח אות יא