החינוך מצ' מ"ז כ' וז"ל 'מצות בית דין להרוג בחנק המחוייב, שנטצוינו להמית העוברים על קצת מצוות שבתורה בחנק, שנאמר (שמות כא יב) ומכה איש ומת מות יומת וזו של מכה איש אחת מהן שמיתתן בחנק שהרי כתוב בו מות יומת ובפירוש אמרו ז"ל (סנהדרין נב,ב) כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק'.
וכ' המנחת חינוך וז"ל 'דברים אלו תמוהים, כמו שכתב בהגהת משנה למלך כאן, דהאמת הוא שרוצח בסייף כמו שמבואר סנהדרין עו,ב וברמב"ם פ"א מרוצח ה"א ובודאי טעות המעתיק הוא'.
אמנם לכאורה אי אפשר לומר שטעות המעתיק הוא שהרי המשיך ספר החינוך וכ' 'שורש מצוה זו נגלה לכל כי מלך במשפט יעמיד ארץ, שאלולי יראת משפט יהרגו בני אדם זה את זה על כן ציוונו הקל ברוך הוא להמית הרוצח, ובחכמתו ברוך הוא ראה שראוי לענוש אותו במיתת חנק והדבר נאות לו גם לדעתנו אנו כי כאשר עשה כן יעשה לו והרוצח כונתו להמית הנרצח במהרה כי מפחדו אליו ימהר מיתתו בכל כוחו וכמו כן הקלה התורה במשפטו להמיתו בחנק שהיא מיתה ממהרת ולא בשריפה וסקילה שהן בצער רב'.
וא"כ דוחק גדול לומר שכל זה טעות המעתיק הוא, ונראה שבאמת שיטת החינוך היא שהורג נפש מישראל דינו בחנק, וזה צ"ע כמו שהק' המנח"ח שבגמ' מבואר שדינו בסייף.
ובאמת החינוך לאו יחידאה בזה, וכדבריו כתב האברבנאל (שמות כא יב ד"ה ואומר) וז"ל 'לכך נאמר מכה איש ומת ר"ל מכה רבה שמת מהכאה ההיא מות יומת רוצה לומר שהרוצח יומת בחנק והיא מיתה האמורה סתם בתורה'.
ומצאנו מקור קדום לדברי החינוך והאברבנאל בדברי ספר והזהיר (משפטים ד"ה ומכה איש) וז"ל 'מות יומת בחנק, אתה אומר בחנק או אינו אלא בסייף, הרי אתה דן, נאמר כאן מות יומת ונאמר בנואף מות יומת, מה להלן בחנק אף כאן בחנק'.
אמנם בהגהות ענפי יהודה (על ספר והזהיר) גרס סייף במקום חנק, אמנם אי אפשר להעמיד גירסא זו שהרי למדים דין רוצח מדין הנואף ונואף מיתתו בחנק ולא בסייף.