מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

'זירה' ונזיר

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
נוטר הכרמים
הודעות: 5401
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

'זירה' ונזיר

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' יוני 04, 2019 11:12 pm

קראתי היום את דברי המדרש (שמות רבה פרשת יתרו פרשה כז פיסקא ט):
ד"א וישמע יתרו הה"ד (ירמיה ב) שמעו דבר ה' בית יעקב זש"ה (משלי ו) בני אם ערבת לרעך, אמר רבי נחמיה נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו, נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הצבור עליו, אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך, אתה ערב עליו תקעת לזר כפיך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הכנסת עצמך לזירה, ומי שהוא מכניס עצמו לזירה או ניצוח או נוצח, א"ל הקדוש ברוך הוא אני ואתה עומדים בזירה או נצחת או נצחתי.

העולה מדברי המפרשים (עץ יוסף ורד"ל) דכפי הנראה המדרש למד מן הלשון 'לזר' שזה מלשון זירה, דהיינו מקום של מאבק והתמודדות בין שנים, שאדם אינו יוצא מאותה הזירה אלא או מנצח או מנוצח, כלומר, שאם הוא בוחר לברוח מן הזירה זהו כשלון. ובדבריהם מבואר שזהו שטח מצומצם ועגול.

בדרך זה היה נראה להבין את מה שמצינו בדברי המשנה בתענית (פרק ג משנה ח):
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו התפלל ולא ירדו גשמים מה עשה עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.

המושג של 'עג עוגה ועמד בתוכה', ו'איני זז מכאן' נראה כמבוסס על ענין זה של 'מכניס עצמו לזירה'.

ובאבות דרבי נתן (הוספה לפ"ד) מובא שכבר משה רבינו עשה כן בתפילתו על אחותו מרים הנביאה, באותה שעה עג עוגה קטנה ועמד בתוכה ואמר לפניו רבש"ע איני זז מכאן עד שתרפא מרים אחותי שנ' ויצעק משה אל ד' ויאמר וגו'.
וכן עשה חבקוק הנביא כמפורש בגמ' תענית (כג, א), עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'. וראה בדברי רש"י (חבקוק ב, א): על משמרתי אעמדה - עג עוגה חבקוק ועמד בתוכה ואמר לא אזוז מכאן עד שאשמע מה ידבר בי על שאלתי זאת למה הוא מביט ורואה בהצלחתו של רשע ומה אשיב אל הבאים להתווכח לפני. (וראה עוד ברש"י ישעיהו כא, ו).

ואולי יתכן לומר ששורש מילת 'זירה' היא מלשון הפרשה, והיינו שהוא פורש לאותה הפינה ואינו יוצא משם עד שהוא משיג את נצחונו, וזהו גם השורש לתואר 'נזיר' שידוע שהוא מלשון הפרשה, והנזיר - 'נזר אלקיו על ראשו'. וראה בפי' הרש"ר הירש את המושג נזירות, וז"ל,
אין ספק שהוראת היסוד של "נזר" היא הרחקה והפרשה; ומשמעות "הִנָּזֵר" (ויקרא כב, ב וראה פי' שם; זכריה ז, ג) היא לפרוש. והואיל והנזיר מצווה לפרוש מן היין (פסוק ג), היה זה קרוב לומר שמשמעות "נזיר" היא "פָּרוּשׁ". אולם הנזיר איננו מוזהר רק על היין וענבי היין, אלא הוא מוזהר גם על חומץ יין, ואסור לו לאכול אפילו קליפות וגרעינים של ענבים; והן ההתנזרות מאלה אין בה משום פרישות יתירה. עובדה זו כבר מביאה לידי ההשערה, שמשמעות הנזירות היא יותר מפרישות גרידא. זאת ועוד: אם נטמא הנזיר במת - אפילו באונס - אין מונים את הימים, שכבר קיים בהם את נדר הנזירות; אך דין זה נאמר רק בטומאת מת, ולא בשתיית יין. ולמדנו מכאן שהנזיר אמנם מוזהר על היין - כדרך שהוא מוזהר על טומאת מת ועל גילוח שער הראש; אך "הפרישות מן היין" איננה ממצה את מושג הנזירות, ואף אין היא סימנו המובהק; ולפיכך אין לומר, שה"נזיר" הוא בעיקרו "פרוש". גם אם נעיין בפסוקים ד - ו ובסיכום האמור בפסוק ח, נמצא שאפילו שלושת האיסורים האלה כאחד אינם ממצים את מושג הנזירות; אלא כולם רק סימנים חיצוניים שהנזירות מתגלה בהם; ואילו עיצומה של הנזירות מתואר בפסוק ח: "קדש הוא לה'"; ושלושה מינים האסורים בנזיר: הטומאה והתגלחת והיוצא מן היין (נזיר לד ע"א), אינם אלא מסקנות של הקדושה הזאת. ואכן מצאנו שעמוס (ב, יא) מזכיר נזירים בצד נביאים; והעובדה, ששני אלה מצויים בישראל, מוכיחה לו את אהבת ה' לישראל.
ובלאו הכי "נָּזִיר" איננו מי שמתרחק מאחרים, אלא מי שאחרים מתרחקים ופורשים ממנו; דבר זה מוכח מלשון "נזירים" (ויקרא כה, ה ויא), המורה על גפנים של שמיטה ויובל: ישראל מצווים להתרחק מהם ולהניח אותם לעצמם. נמצאת אומר: כדרך שהנֵזֶר העוטר את ראש המלך מרחיק מעליו את שאר כל העם, כך גם הנזר של הנזיר. זהו משטר מסויים של חיים ושל שאיפות; מי שקיבל אותו על עצמו מרצון, יוצא מכלל בני דורו ומתעלה עליהם; והוא רואה את ייעודו להיות כולו "קדוש לאלוהיו" בכל הווייתו ורצונותיו. כביכול, הוא עג עוגה מסביבו ועוטר עצמו בנֵזֶר: בתחום זה שהוא עומד בו רק ה' לבדו ישכון עמו. התבודדות זו עם ה' קרויה להזיר לה'; ומי שמתבודד כך כביכול, עג עוגה ועומד בה עם ה' הרי זה קרוי נזיר. אך אין זו התבודדות מקומית, עזיבת היישוב כדי לגור בישימון; אלא זו התבודדות רוחנית ונפשית עם ה' בעיצומו של שאון החיים.

חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 23 אורחים