זבל של בכור - מותר בהנאה?

[לענין]

במשק פלוני נולד בכור בהמה טהורה, ונתעורר אחד האברכים שליט"א שביקר במקום, והעיר הערה חשובה.
מנהג המשק הנ"ל הוא לקבץ זבל הבהמות בכדי לדשן בו את שדותיהם. ומבלי משים, הם לוקחים גם את זבלו של הבכור הנ"ל. האם הדבר מותר או אסור?
השאלה באה לפני, וכדרכי בקודש מהרתי לשאול את החברותא שלי - הלא היא תוכנת אוצר החכמה, ועל אתר מצאתי כי כבר נשאל בדבר רבינו המהר"ם מרוטנבורג (פראג סי' תר"ד).
וזוהי תשובתו -

מהרם.PNG (76.45 KiB) נצפה 1094 פעמים

הואיל וראיתי כי כמה וכמה פוסקים מביאים את התשובה הנ"ל, ומאידך לא ראיתי חולק על כך, אמרתי להם כי לכאורה יכולים לסמוך על תשובת המהר"ם שהתיר. כמובן להלכה ולא למעשה.
למחרת שאלתי תלמיד חכם גדול, צניע ומעלי, והוא השיב לי כי זוהי גמרא מפורשת במעילה! שם י"ב ב' איתא בהדיא 'הזבל והפרש שבחצר אין נהנין ואין מועלין'.
לרגע התבלבלתי, שהרי גם המהר"ם שמתיר מביא את זה בשם הגמרא במעילה י"ב ב'!
עיון קל הראה לי שלפי הגירסא שלנו אכן הדבר אסור מדרבנן, 'לא נהנין' [וכן הוא בכל עדי הנוסח שבאתר 'הכי גרסינן'], אך גירסת המהר"ם בגמרא היתה 'הרי אלו מותרין'. ואם כן נמצא כי תשובת המהר"ם איננה רק אליבא דהגירסא שהיתה לפניו, אך הואיל ובגמרא שלנו גרסינן שהדבר אסור מדרבנן, וכן הוא ברמב"ם מעילה (ה' ו'), א"כ למעשה יש לאסור מדרבנן [ולפלא על כל אלו שהביאו את תשובת המהר"ם, וסתמו להיתר, שלא נתנו ליבם לכך שלדידן יש לאסור מדרבנן].

[שומע ומשמיע]

לגירסא שלנו יש משקל להלכה יותר מגירסת המהר"ם מרוטנבורג שפסק על פיה?

[לענין]

הרמב"ם, שגם כן כתב 'לא נהנין ולא מועלין', גם כן גרס כמו שהוא לפנינו.

האם מעתה יהיה נכון לומר שדין זה תלוי להלכה בפלוגתת הרמב"ם והמהר"ם (ששורשה בגירסאות הגמ')?

[עזריאל ברגר]

ברמב"ם לא ברור שהוא מדבר על פרש הקדשים, אלא רק על הפרש שבחצר ההקדש, ולאו דווקא שהוא פירש כפירש"י.

מעניין שבהלכות אישות (ה,ב) הוא כותב את דין המקדש בפרש שור הנסקל - שמקודשת, ואת המקדש בפרש בהמת ע"ז - שאינה מקודשת, ולא כתב את דין המקדש בפרש קדשי שמים.
זו לא ממש קושיא, כי הוא הביא רק את המפורש בגמרא, אבל זה מעניין.

[מקדש מלך]

איני יכול לעיין בזה, אבל לדידי לא ברור בכלל שיש לו גירסא אחרת.
אם דמיו שייכים ללשכה (ובזה גם המהר"ם מרוטנבורג בודאי מודה), לא מסתבר שיהיה מותר ליהנות ממנו לפני שנתן דמיהם ללשכה, שכן לא ידוע לי על מצב של דבר השייך להקדש ומותר ליהנות ממנו בלי דמים.
וכוונתו באומרו הרי אלו מותרים, או מדאורייתא, או שאין בהם קדושת הגוף כבהמה עצמה שלא יתכן בה כלל פדיון.

ומכל מקום, גם לפי גירסתנו אין לאסור זבל בכור, שהרי כיון שמועיל פדיון בזבל, הרי שאין בהם קדושת הגוף ורק קדושת דמים מדרבנן. ובבכור לא שייכת קדושת דמים לבדק הבית, שהרי הוא ממון כהן. ולא יכול להיות שאם פקעה ממנו קדושת הגוף יצטרכו לתת את דמיו לבדק הבית. ועל אחת כמה וכמה שלא שייך 'קדושת דמים' דממון כהן (אלא הוא ממון השבט או הכהן שקיבל אותו). וברור לפו"ר.