פורום אוצר החכמה

ידוע המנהג להביא דברי מאכל בזמן 'שבעה' או יאהרצייט, ובימינו המנהג נפוץ אצל כל הקהילות, גם אצל הליטאים שקיבלו בזה על עצמם (כמעט..) כמנהג יוצאי ספרד והחסידים. ותמיד תמהתי מה 'עילוי נשמה' יש בזה. ופעמים רבות מדגישים את ברכות הנהנין שיהיו לעילוי נשמה, (בעיקר ב'שבעה' מדגישים זאת), אולם בסעודות יאהרצייט גדולות ניכר שתוספת המאכלים אינם בשביל ברכה"נ שלהם.
אז בעבר ראיתי חידוש מרתק בספר חסידים, הנה לשונו:

"הנהנה מן המעות שהניחו לזכר נשמת המתים בתוך שנה לפטירתו, צריכים הנהנים ממנו לומר: והוא רחום יכפר עון בזאת ההנאה שאני נהנה על אודות פלוני ב"ר פלוני, וחטאתו תכופר ונפשו בטוב תלין על גורל הצדיקים בטוב שמטיבים לו בעדו ורוחו תרגיע בחלק הטובים. ואח"כ יאמר והוא רחום יכפר, ולנקבה יאמר בלשון נקבה, ואם הוא ובני ביתו נהנים יאמר בהנאה שמהנים אותנו בעד נפש פלוני."
(ספר חסידים (מרגליות) סימן רמב)

כלומר, עצם מה שנהנו בגלל המת, זה כבר מספיק בשביל לכפר למת על עוונותיו. גם ללא שיצא מזה 'מצוה' נוספת. כיון שהטבה לאחרים זה דבר גדול, (עד כדי כך שהעולם נברא בשביל זה), וזו 'מצוה' שנגרמה בגלל המת, ומתווספת לנשמתו.

להשלמת הענין אצטט גם את דבריו בסימן שלפני זה:

הנותנים אל החיים בעד המתים צריכים להודיע כדי שיתפללו על המתים, שהרי משה התפלל על עצמות יהודה שנ' (דברים ל"ג ז') שמע ה' קול יהודה, ואף הנהנה מן החיים צריך להתפלל עליהם שנ' (תהלים ע"ב ט"ו) ויתן לו מזהב שבא [ויתפלל בעדו תמיד. כל היום יברכנהו] וגו', וכתיב (דברים כ"ד י"ג) ושכב בשלמתו וברכך, ואומר (איוב ל"א כ') אם לא ברכוני חלציו.
(ספר חסידים (מרגליות) סימן רמא)

וכמובן שכמו שאנו משתדלים שלא להזדקק לטובות הנאה מאחרים, אלא לומדים הרבה משניות בשיל עצמנו בעודנו בחיים חיותנו, נוכל גם להשתדל בעצמנו להיטיב לאחרים ולא להזדקק רק ליוצ"ח שיעשו זאת מידי פעם לעילויינו...

זכורני מאחד מספרי מנהגים מהראשונים או מתשובות, שיש שם הקפדה על אחד ששכח לעשות סעודה ליא"צ והיה לנשמה הקפדה עליו. אולי מישהו יכול להחזיר לי אבידתי זו.

אני מכיר סיפור חסידי מאותו ענין.
מר בטוח שהסיפור שההוא מכיר מקורו בראשונים?

כן בלי ספק. היה בה גם מוטיב של התגלות בחלום. ומחמת ההפתעה שהיתה לי במציאה זו עדיין זכרונה אצלי. אבל המקור נשכח.

גם בסיפור שאני מכיר היתה התגלות בחלום אבל לא מתקופת הראשונים כי אם סיפור חסידי

מרדכי ש. כתב:ידוע המנהג להביא דברי מאכל בזמן 'שבעה' או יאהרצייט, ובימינו המנהג נפוץ אצל כל הקהילות, גם אצל הליטאים שקיבלו בזה על עצמם (כמעט..)

כפי הידוע לי מנהג הפרושים [לאו דוקא מבני ליטא] מקפידים שלא לאכול בבית היושבים שבעה. איני יודע מקורות לזה, אך כך שמעתי שמקפידים.

בספר מנוחת שלום ח"א בהקדמה כתב מור אבי שליט"א בזה:

אור החכמה כתב:בספר מנוחת שלום ח"א בהקדמה כתב מור אבי שליט"א בזה:

מנוחת שלום.GIF

בענין המעשה הנ"ל עם כה"ח זצ"ל, ע' שו"ת אדרת תפארת (דורי) ח"ה ס"ס מח.

בגוף הנושא המדובר כאן, עיקר הטעם של ה"ברכות" הוא מנהג חדש כנגד תענית ביום היא"צ, שהיות ונחלשו הדורות, נהגו לעשות סעודה והכנסת אורחים, ובסעודה זו מברכים ועונים אמן שיש בזה תועלת לע"נ הנפטר. [אי"ה יותר מאוחר אבדוק המקור המדוייק].

בספר בינו שנות דור ודור הדפיס מרן הגר"ש דבליצקי זצ"ל את תקנות בית הכנסת הגר"א בתל-אביב -יש שם התייחסות לעניין האשכול.

אגב מה שעלה בעניין אכילה בבית האבלים, אמי שתחי' סיפרה לי שכשהיא ישבה שבעה על אביה ז"ל (בשנת תשל"ו) לא הגישו אוכל כלל למנחמים (רק כוס מים למי שהגיע מרחוק) וכמנהג ליטא. אבל כשהיא ישבה שבעה על אמה ע"ה (בשנת תשנ"א) כן הגישו אוכל (וכלשונה- התקלקלנו...).
כשישבנו שבעה על אבי הכ"מ לפני מספר חודשים היו מנחמים שהביאו איתם אוכל למנחמים האחרים, בשביל הברכות (וכל מי שהביא אוכל כנ"ל היה ממוצא ספרדי או חסידי)

לגבי אוכל ביארצייט, בנערותי בחו"ל ראיתי את זה רק אצל יהודים ממוצא חסידי, כשהגעתי לארצנו הקדושה גיליתי שזה גם מנהג הספרדים. אבל אצל יוצאי ליטא וצאצאיהם נתקלתי בזה רק בשנים האחרונות ממש וגם זה מעט.

לגבי מנהג החסידים כמדומני שיש להפריד הרבה בין יארצייט לבין ימי אבלות ל"ע.

ביארצייט אכן נוהגים לשתות 'לחיים' וכו', אבל המנהג להגיש אוכל ושתיה בעת ניחום לא ראיתי אצל חסידים כלל אלא רק אצל עדות המזרח.

דרומי כתב:לגבי מנהג החסידים כמדומני שיש להפריד הרבה בין יארצייט לבין ימי אבלות ל"ע.

ביארצייט אכן נוהגים לשתות 'לחיים' וכו', אבל המנהג להגיש אוכל ושתיה בעת ניחום לא ראיתי אצל חסידים כלל אלא רק אצל עדות המזרח.

לא התכוונתי לפגוע, ח"ו.
מה שכתבתי זה מה שראיתי בעיניי.

שמא לא פליגי, אלא מר כי אתרי' ומר כי אתרי'.

לא. המנהג להגיש אוכל בעת ניחום קיים במקור אצל עדות המזרח ולא אצל חסידים.
מה שראה הרב ברכה המשולשת הוא לא מנהג חסידי מקורי אלא כאלה שהושפעו כנראה ממקומות אחרים

כדכד כתב:גם בסיפור שאני מכיר היתה התגלות בחלום אבל לא מתקופת הראשונים כי אם סיפור חסידי

כיוון שלא הובא כאן סיפור ממקורות הראשונים אכתוב את מה שאני מכיר וכמדומני המעשה היה ברבי צבי הירש מזידיטשוב שפעם אחת שכח מהיא"צ של אמו ובלילה באה אליו בחלום ואמרה לו שמה ששכח לומר קדיש היא מוחלת לו וכן על לימוד משניות לע"נ היא מוחלת לו אולם אין היא מוחלת לו על כך ששכח להביא "תיקון" של מזונות ויי"ש לחסידים ונרעש הרב הקדוש ובקומו משנתו ציווה לחלק את התיקון לחסידים. נדמה לי שקראתי את זה ב"שושלת הקדש" בסוף שלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא

כדכד כתב: . . נדמה לי שקראתי את זה ב"שושלת הקדש" בסוף שלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא

כמדומה שאינו נמצא שם.

אור החכמה כתב:בספר מנוחת שלום ח"א בהקדמה כתב מור אבי שליט"א בזה:

מנוחת שלום.GIF

ושם האריך עוד בטעמי הברכות אולי תביאם, זכרוני שהביא דברי הש"ך עה"ת בזה.

כדכד כתב:

כדכד כתב:גם בסיפור שאני מכיר היתה התגלות בחלום אבל לא מתקופת הראשונים כי אם סיפור חסידי

כיוון שלא הובא כאן סיפור ממקורות הראשונים אכתוב את מה שאני מכיר וכמדומני המעשה היה ברבי צבי הירש מזידיטשוב שפעם אחת שכח מהיא"צ של אמו ובלילה באה אליו בחלום ואמרה לו שמה ששכח לומר קדיש היא מוחלת לו וכן על לימוד משניות לע"נ היא מוחלת לו אולם אין היא מוחלת לו על כך ששכח להביא "תיקון" של מזונות ויי"ש לחסידים ונרעש הרב הקדוש ובקומו משנתו ציווה לחלק את התיקון לחסידים. נדמה לי שקראתי את זה ב"שושלת הקדש" בסוף שלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא

היה אדמו''ר איני זוכר מי שאחר שחרית העמיד מאן דהו תיקון ולא היה סיפק די לכל הציבור, אמר האדמו''ר בדרך צחות דהנה איתא בגמ' בסוכה גבי שמחת בית השואבה ''ותיקון גדול היו עושים שם וכו'' והקשה דלכאורה אין זה מדוקדק ע''פ הדקדוק דמאי שייך גדול או שתוקן התקלה או שלא.?? והשיב הרבי מיניה וביה בדרך צחות ''תיקון אם אינו גדול איננו תיקון''

לבי במערב כתב:

כדכד כתב: . . נדמה לי שקראתי את זה ב"שושלת הקדש" בסוף שלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא

כמדומה שאינו נמצא שם.

חפשתי שם ולא מצאתי.
מצאתי באוצר בספר "יפרח בימיו צדיק" שהביא את אותו סיפור בשם הרבי רא"צ מקאמארנא ומקורו בטעמי המנהגים תע"ט.
מצאתי ב"מנהגי קומרנא" קלח בהערה א בפיסקה השניה גם הוא מביא את הקור מ"טעמי המנהגים".