כי לא מליבי...-
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, הלואה [המתחיל בטור רטו]
כשאין המלוה תובע את הלוה, יש מהראשונים שכתבו שאין הלוה חייב לשלם לו מאליו, שכיון שאינו תובעו, במתנה ביקש ליתן לו200, ומהאחרונים יש מי שכתב כשאין ללוה אלא מטלטלים, ועליהם אין דין שעבוד, אלא משום מצוה לפרוע, ולכן כשאינו תובעו אין עליו מצוה לשלם201, ויש חולקים וסוברים שאף אם המלוה אינו תובע את הלוה חייב לפרוע202.
200 . שלטי גבורים סוף ב"ק.
201 . קצוה"ח סי' קד ס"ק ב.
202 . נתה"מ שם ס"ק א, ושניהם לא הביאו את הש"ג. וגם מש"כ הקצוה"ח שבמטלטלין אין דין שעבוד אינו מוסכם, ע"ע שעבוד. ועי' ש"ך חו"מ סי' רלב ב שהביא את הש"ג וכ' שצ"ע.
-
גופא דעובדא. מצאתי לאחרונה בגנזי מימי הישיבה פיתקית הכוללת כמה חובות קטנים, [3 שקל ליוסי משיעור א', שיחת טלכרד(!) ליעקב, וכן על זו הדרך...] השאלה היא כמה אני מחוייב לטרוח להחזיר הכל, (דהיינו לברר לפי הרשימות מי זה, ולחפש היכן גרים היום וכו'), או שיש כאן מקום להקל, ועכ"פ בצירוף זה, או לצרף שבסתמא מוחלים על חובות קטנים שכוחים. או שמא אין עצה ואין תבונה וצריך לטרוח טובא להשיב הכל עד הפרוטה האחרונה. ולכאו' סברת הש"ג הנ"ל אינה שייכת כ"כ במקרה שלי, וגם תודה לה' יש לי קרקע, לגבי סברת הקצות.