'שמעינן מיהא אנשים הרבה בחצר א' משתתפין בשמן יוצאין כלן בנר א' והכין שדרו ממתיבתא אבל להידור מצוה נר לכל א' וא' על פתח ביתם ואי פתח חד בבא לנפשיה מחייב לאדלוקי משום חשדא' (ספר העיטור עשרת הדיברות - הלכות חנוכה דף קטז טור ג).
והנה מה שהביא העיטור בשם הגאונים ('המתיבתא') אינו כולל את הדין האחרון שכתב שאם יש לו פתח לנפשיה חייב להדליק, אלא זוהי תוספת של העיטור. ראו נא דברי הגאונים -
'וששאלתם הרבה בני אדם הדרים בחצר אחד חייב כל אחד ואחד בנר חנוכה או משתתפין כולם בנר אחד. שורת הדין אם משתתפין כולם בשמן יוצאין כולם בנר אחד אבל מי שרצה לחבב ולהדר את המצות כל אחד ואחד מדליק נר לעצמו דת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד' (תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן רלד).
המעיין בדברי הטור, יראה את דברי העיטור בלשונם, ובשם הגאונים - כולל התוספת של 'ואי פתח בבא לנפשיה'.
כתב רב שר שלום אנשים הרבה הדרים בחצר אחד שורת הדין שמשתתפין כולן בשמן ויוצאין כולן בנר אחד אבל להידור מצוה כל א' וא' מדליק לעצמו על פתח ביתו ואי פתח חד בבא לנפשיה חייב לאדלוקי משום חשדא (אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז).
האם נכון לומר כי מקורו של הטור הוא ספר העיטור, וסבר הטור כי גם הקטע האחרון הוא מדברי הגאונים?
האם יתכן לומר שתוספת זו הוסיף הטור מדיליה ואין כוונתו למוסרה בשם רב שר שלום גאון?