פורום אוצר החכמה

טוב וחסד כתב:מלבד התנאית ברוריה (ראה אשכול בזה) ראינו במשך הדורות שהיו עוד הרבה נשים דגולות בתורה, בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן עח) הובאה שאלה שנשאל: "שאלת מפני מה שבח רבי אותו תלמיד שאמר מפני מה אין מוסקין בטהרה (פסחים ג ע"ב) ... הרבה תירוצים נאמרו בזה... אבל שמעתי מאבא מארי ז"ל שאמר בשם הרבנית אשת הרב ר' יוסף בר' יוחנן...".
המהרש"ל (שו"ת סימן כט) מביא סיפור על סבתא שלו שהיתה יושבת ודורשת מאחורי וילון: "אותה הרבנית מרת מרים הנ"ל נ"ע תפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באוהל, וילון לפניה, ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים. כך קבלתי מאבותי בכתב ובע"פ".
האם ידוע על עוד מפורסמות?

הסרפד כתב:באחד מספרי המסעות (ר' בנימין או ר' פתחיה?) נזכרה אשה מלומדת תופסת ישיבה בבגדד, כמדומה.

הרבנית אסנת אדוני ברזאני (מאות 16–17) הייתה למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, עמדה בראש ישיבה בכורדיסטן. הייתה ידועה בכינויה התנאית, בדומה לחכמי המשנה.

אסנת נולדה למשפחת ברזאני, משפחת רבנים מקובלים ידועה בצפון כורדיסטן, בסביבות מחצית המאה ה-16. סבה, הרב נתנאל הלוי, עמד בראש קהילת יהודי מוצול, והיה איש קדוש בעיני יהודי כורדיסטן וסביבותיה. מפאת כבוד תורתו הוא כונה "אדוֹניִ", שם שדבק ביורשיו לתפקיד הרבנות. בנו, הרב שמואל בר נתנאל אדוני, הוטרד ממצבם התורני הירוד של יהודי כורדיסטן, ומהמחסור במנהיגים רוחניים ובפוסקי הלכה. הוא הקים מספר ישיבות בבארזאן (אנ'), בעקרה (אנ'), בעמידיה ובמוצול, כדי לטפח בהן תלמידי חכמים שיוכלו לשמש את הציבור כרבנים, חזנים, ושוחטים.הישיבות התקיימו מתרומות של נדבנים יהודיים תושבי האזור. את כל כספי התרומות השקיע בישיבות, והוא ומשפחתו חיו חיי דוחק.

ראשית חייה
מקום הולדתה המדויק של אסנת לא ידוע, אך משוער כי היא נולדה באזור שנמצא כיום תחת המחוז נינוה או דהוכ של עיראק.אביה של אסנת העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק, לטענתה, משום שלא היו לו בנים שימשיכו את דרכו. במילותיה של ברזאני: "בת מלך ישראל פה הייתי- מאן מלכי? רבנן! בין ברכי חכמים גדלתי, מעונגת לאבי ז"ל הייתי. שום מעשה ומלאכה לא למדני חוץ ממלאכת שמים, לקיים מה שנאמר "והגית בו יומם ולילה". בעונות הרבים – לא היו לו בנים כי אם בנות"[5] לדבריה היא מעולם לא למדה מלאכה כלשהי, אלא עסקה בתורה. הדבר היה חריג מאוד בתקופה בה לרוב נשים לא זכו להשכלה בכלל, ולהשכלה דתית בפרט, ויועדו בעיקר לטיפול בילדים ובמלאכות הבית.[6] היא נישאה לבן דודה, הרב יעקב מזרחי, שהיה התלמיד המצטיין בישיבה והחביב על אביה. אביה של אסנת, שהעריך את כישוריה וחכמתה, התנה את הנישואין בכך שאסנת תמשיך בלימוד התורה ולא תאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת הטיפול בבית. כך בלשונה: "השביע את בן זוגי ז"ל לבלתי עשות בי מלאכה, וכן עשה כאשר ציוהו".

כראש ישיבה
שמואל בר נתנאל אדוני ראה ביעקב מזרחי את ממשיך דרכו ואף כתב עליו "שהוא מקומי ויורשי", ואכן, לאחר פטירתו, מונה יעקב מזרחי לראש הישיבה. אסנת, שכבר הייתה בקיאה בנלמד, לימדה בישיבה יחד איתו, ואף במקומו, כשהיה שקוע בלימוד: "מתחילה הרב ז"ל טרוד היה בעיונו ולא היה לו פנאי ללמד התלמידים, כי אני הייתי מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי כנגדו".

לאחר פטירתו של יעקב מזרחי הפכה באופן מעשי לראש הישיבה. היא הייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה. אסנת העידה על עצמה: "שאני נשארתי מלמדת ומוכחת ודורשת לטבילה ולשבת ולנִדה ולתפילה וכיוצא". ברזאני לא ראתה עצמה מתאימה לעריכת מסעות לאיסוף כספים לישיבתה, אך ניהלה חליפת מכתבים עם נדבני הקהילות היהודיות השונות בכורדיסטן, ופנתה אליהם בבקשה שיתרמו כספים לישיבה שנקלעה לקשיים כלכליים חריפים. על אף היותה אישה הנושאת במשרה גברית, ראו בה בני דורה סמכות רבנית לכל דבר, תלמידת חכמים ופוסקת הלכה.

מהאגרות שפורסמו על ידי יעקב מאן עולה כי לאחר פטירת ר' יעקב מזרחי, הישיבה נתקלה בקשיים כלכליים. בנוסף - מאותן האגרות, ומהאגרות בינה ובן ר' פנחס חרירי עולה כי היה קיים סכסוך בנוגע לספריית בעלה, כאשר ר' יצחק דודה טען כי הספרייה אמורה הייתה לעבור אליו. לעומת אגרות אלו נראה כי דווקא יחסיה עם חוג המקובלים השבתאים בכורדיסטן היו טובים. אגרת שנשלחה אליה מלמדת כי הם נהגו בה בכבוד הראוי. פנחס בן יצחק חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, אשר אליו שלחה אסנת את בנה ללמוד תורה, פנה אליה בנוסח מליצי ומחורז, וכינה אותה : "גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי [...] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה".הוא אף הוסיף: "שמחתי בניב מליצותיה [של הרבנית אסנת], ועלזתי בנועם שיחתיה, ואזרתי חיל לנגד מילותיה, המתוקים מדבש ונופת צופים". בהמשך, הוא מדווח לה על התנאים הפיזיים של בנה בישיבתו. הדיין מתתיהו בן בנימין זאב אשכנזי כינה אותה בכתביו "אשת חבר הדומה לחבר".

בראשותה של אסנת הישיבה המשיכה להיות בית גידול לתלמידי חכמים, אך נקלעה לקשיים כלכליים, וביתה ורכושה עוקלו. כשתפקיד הרבנות הראשית בבגדאד התפנה, פנתה קהילת יהודי בגדד אל אסנת בבקשה שתשלח אליהם רב מתלמידיה. היא שלחה את בנה, שמואל בן יעקב, שהיה תלמידה החשוב. ילדיה של אסנת בכורדיסטן ובמצרים המשיכו את השושלת הרבנית. משפחת ברזאני־אדוני נשארה משמשת ברבנות בבגדד במשך כמאה וחמישים שנה, עד שנת 1743, ובמוצול עד למאה העשרים.

כתבים
אגרות
מתוך כתביה של אסנת השתמרו שתי אגרות באופן חלקי. שתי האגרות מיועדות לנדבנים שתרמו לישיבה. האגרות מלמדות על שליטתה המופתית בעברית, כמו גם בתנ"ך, בתלמוד, במדרש ובקבלה. האגרות כתובות עברית רהוטה ומשלבות ציטוטים מן הכתובים ופרפרזות עליהם, כמו גם פיוטים פרי עטה. אסנת כתבה בסגנון הרבני המקובל, בניגוד לאופן בו נשים בנות דורה התנסחו בדרך כלל – בלהג עממי ובאופן יומיומי וענייני.

פיוטים
נשתמרו מספר פיוטים שחיברה אסנת. הפיוטים כתובים עברית, ובעלי משקל וחריזה. תוכנם עוסק במצבו הירוד של הדור ובמאמצים של אסנת לשקמו:

על התורה אזעק אנאקה כי נעדרה מכל גבולי

נתכסה ניצוץ מאיר תוך ענן מעון מקהלי

[...]

הדור אפל, אין מוכיח, אבכה לזמני גם חדלי

אני עמדתי במצב צרות הקיפוני אאת ידי, רגלי

תכנתי עמודי ארץ אז אציב דינים בפלילי

גם סגרתי הנפרצות מדרש ותפלה בגלילי

המסורת יחסה לאסנת את כתיבתו של פיוט נוסף, הפותח במילים "האל הביטה וראה", העוסק בגעגועים לציון. במחקר התברר כי מקור המסורת הזו בטעות, וכי הפיוט קדום ונכתב כנראה על ידי ר' יצחק השנירי, מחכמי פורבנס בימי הביניים.

לייטנר כתב:

הסרפד כתב:באחד מספרי המסעות (ר' בנימין או ר' פתחיה?) נזכרה אשה מלומדת תופסת ישיבה בבגדד, כמדומה.

גם לי זכור משם צריך להביא אולי את הציטוט

הרבנית אסנת בראזני

הייתה ידועה בכינויה התנאית, בדומה לחכמי המשנה.

בן מיכאל כתב:ואולם אין כל חדש וכבר היה לעולמים :

טוב וחסד כתב:

לייטנר כתב:

הסרפד כתב:באחד מספרי המסעות (ר' בנימין או ר' פתחיה?) נזכרה אשה מלומדת תופסת ישיבה בבגדד, כמדומה.

גם לי זכור משם צריך להביא אולי את הציטוט

הרבנית אסנת בראזני

הייתה ידועה בכינויה התנאית, בדומה לחכמי המשנה.

פלא שלאחת מהדורות המאוחרים יקראו בכינוי זה, אם כי גם בזמן הגאונים השתמשו בכינויים של תנא וכיו"ב

הסרפד כתב:

טוב וחסד כתב:מלבד התנאית ברוריה (ראה אשכול בזה) ראינו במשך הדורות שהיו עוד הרבה נשים דגולות בתורה, בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן עח) הובאה שאלה שנשאל: "שאלת מפני מה שבח רבי אותו תלמיד שאמר מפני מה אין מוסקין בטהרה (פסחים ג ע"ב) ... הרבה תירוצים נאמרו בזה... אבל שמעתי מאבא מארי ז"ל שאמר בשם הרבנית אשת הרב ר' יוסף בר' יוחנן...".
המהרש"ל (שו"ת סימן כט) מביא סיפור על סבתא שלו שהיתה יושבת ודורשת מאחורי וילון: "אותה הרבנית מרת מרים הנ"ל נ"ע תפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באוהל, וילון לפניה, ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים. כך קבלתי מאבותי בכתב ובע"פ".
האם ידוע על עוד מפורסמות?

באחד מספרי המסעות (ר' בנימין או ר' פתחיה?) נזכרה אשה מלומדת תופסת ישיבה בבגדד, כמדומה.

בברכה המשולשת כתב:היא בתו של רבי שמואל בן עלי.

טוב וחסד כתב:

בברכה המשולשת כתב:היא בתו של רבי שמואל בן עלי.

יש מקור לזה?

בברכה המשולשת כתב:

טוב וחסד כתב:

בברכה המשולשת כתב:היא בתו של רבי שמואל בן עלי.

יש מקור לזה?

יעויין כאן, הערות 16-17
(ובכלל המאמר נוגע לנושא האשכול)(

כולל יונגערמאן כתב:נשים מותרות ללמוד לעצמן, בפרט כהיום שיש ארטסקרול וכדו'

יש רק לשאול על הנשים הנזכרים מי לימדם והאם זה היה מותר - הרבנית אסנת הנזכרת כתבה שאביה לימדה וזה לכאורה בניגוד לפסק הרמב"ם וצ"ע

ויש גם לעיין אם לנשים מלומדות כן מותר ללמד לנשים

(ובענין ללמד לאנשים, תינוקות או גדולים יל"ע בפ' עשרה יוחסין)

ר_חיים_הקטן כתב:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%A8

שייף נפיק כתב:בקולמוס תשס''ו - ז כמדומני היתה כתבה מאוד מקיפה בענין.
איך אפשר להגיע לזה?

טוב וחסד כתב:

שייף נפיק כתב:בקולמוס תשס''ו - ז כמדומני היתה כתבה מאוד מקיפה בענין.

זה נמצא בגיליון 37 אייר תשס"ו, כותרת "הלומדות תורה"

מיני ומינך כתב:עי' מה שליקט באופן נפלא הרב ב"ש המבורגר שליט"א

הישיבה הרמה בפיורדא.PDF

טוב וחסד כתב:

שייף נפיק כתב:בקולמוס תשס''ו - ז כמדומני היתה כתבה מאוד מקיפה בענין.

זה נמצא בגיליון 37 אייר תשס"ו, כותרת "הלומדות תורה"

https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... &pagenum=9

טוב וחסד כתב:מלבד התנאית ברוריה (ראה אשכול בזה) ראינו במשך הדורות שהיו עוד הרבה נשים דגולות בתורה, בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן עח) הובאה שאלה שנשאל: "שאלת מפני מה שבח רבי אותו תלמיד שאמר מפני מה אין מוסקין בטהרה (פסחים ג ע"ב) ... הרבה תירוצים נאמרו בזה... אבל שמעתי מאבא מארי ז"ל שאמר בשם הרבנית אשת הרב ר' יוסף בר' יוחנן...".
המהרש"ל (שו"ת סימן כט) מביא סיפור על סבתא שלו שהיתה יושבת ודורשת מאחורי וילון: "אותה הרבנית מרת מרים הנ"ל נ"ע תפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באוהל, וילון לפניה, ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים. כך קבלתי מאבותי בכתב ובע"פ".
האם ידוע על עוד מפורסמות?

בן מיכאל כתב:ראה הקדמת הסמ"ע על אמו,

פולסברג כתב:אשל אברהם רי''ט א' - זוגתי הרבנית תחיה שאלה מדוע אין מברכים הגומל על רפואות ילדים וכו'.

בעל התפארת כתב:בזכרוני שעל מצבת הרבנית אשת הגרי"י פישר מצויין שהשיבה תשובות לאלפים.