במשנה במסכת סנהדרין מ"ה: כל הנסקלין נתלין דברי רבי אליעזר וחכ"א אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה. ובגמ' שם דפליגי אי דרשינן בכללי ופרטי או ריבויי ומיעוטי, ורבנן ס"ל דדרשינן כללי ופרטי ומש"ה לא מרבינן אלא עובד עבודת כוכבים דדמי למגדף, וכדפירש רש"י שם הואיל ודמיא לפרטא בכל מילי שכופר בעיקר כמותו:
ולי צריך עיון למה מחלל שבת דדינו בסקילה והטעם מבואר בתוספות במס' בבא בתרא קי"ט. ד"ה שנאמר מחלליה מות יומת בא"ד ויש לומר דמסברא היה נראה לו שנדון בסקילה כעובד ע"ז דבכל דוכתא (חולין ה.) אמר דדומה שבת לע"ז דהיינו מחלל שבת בפרהסיא לעובד ע"ז וכן פסק הרמב"ם בהל' שבת פ"ל הט"ו אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים, וכן פסק בל' שחיטה פ"ד הי"ד ואם היה מומר לעבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיא או אפיקורוס והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו כמו שביארנו בהלכות תשובה הרי הוא כעכו"ם ושחיטתו נבלה,
א"כ למה לא דנו בכלל בגמ' שמחלל שבת עכ"פ בפרהסיא יהא צריך תליה לאחר שנסקל כמו מגדף ועובד עבודה זרה ?