תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כא עמוד ב
והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה - היינו טעמא דתקינו רבנן: גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין.
רש"י מסכת מגילה דף כא עמוד ב
משום הנכנסין - שאם יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך ראשון, ואם לא ישמע את האחרים מברכין, יאמר: אין ברכה בתורה לפניה.
ומשום היוצאין - ולא שמעו את החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו, יאמרו היוצאים: אין ברכה בתורה לאחריה.
וכעין זה בהמשך בדף כב.
בשביל שיהיה יותר קל אביא את הדין בצורה מתומצתת מהשו"ע
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלח
הקורא בתורה (א) א א] א} לא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים, מפני היוצאים אז מבהכ"נ שיאמרו: העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים; (ב) ב] וכן ב ב} לא יתחיל בה פחות מג' פסוקים, (ג) א'] מפני הנכנסים אז בבהכ"נ שיאמרו שלא קרא הראשון אלא ב' פסוקים
מצד אחד, מבחינה פורמלית, אין כאן שום קושיא. חששו, אז גזרו. הכל מובן.
אך מצד השני, על פניו, הדברים הם מחוסרי ביאור לחלוטין.
במה מדובר כאן? למי חוששים?
מדובר באנשים שלא בקיאים בדינים יותר מדי.
הם לא יודעים מתי צריך לברך, לא יודעים כמה פסוקים לקרוא.
אבל אין דבר, הם לומדים מהשטח. מסתכלים איך עושים בבית כנסת, וכך הם יודעים מה ההלכה.
את משנתם הם לא מבססים על ביקורים חוזרים ונשנים (כנראה שלא יוצא להם). לא. הם מגיעים לבית כנסת פעם אחת, ומבחינתם די להם בזה בשביל ללמוד הלכה.
לא זו אף זו. גם בפעם הזאת שהם נכנסים, הם נכנסים באמצע קריאת התורה. ולא יודעים איך התחילו ואיך יסיימו. אבל אין דבר. את הפרטים החסרים הם ישלימו מדמיונם החולני: אם השני התחיל מפסוק ג' בפרשה, אז הקודם לא קרא אלא שני פסוקים. אלא כמה? וכן אם זה שעכשיו משאיר רק שני פסוקים עד סוף הפרשה הפתוחה (או סתומה), אז הבא אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים האלה ויעצור.
יש גם לציין שהברנשים האלה אוחזים ראש ויודעים איפה מתחילה ונגמרת פרשה.
ומחמת החשש הזה, שאולי יימצא איזה אדם, שמתקיימים בו כל התנאים דלעיל, וממילא ניתן לסכם לגביו כדלהלן:
הוא גם עם הארץ (שהרי לא יודע את ההלכות הבסיסיות לפני הביקור המחונן)
וגם מטומטם (שהוא מדמיין דברים משוגעים, ומסיק על סמך זה מסקנות הלכתיות)
וגם מוכשר (יודע איפה מתחילה ונגמרת כל פרשה, וסופר פסוקים)
וגם חצוף (שמסיק מסקנות ולומד הלכה על סמך עובדות חלקיות)
מחשש שיימצא אדם כזה, ויטעה ויחשוב שאפשר לקרוא רק שני פסוקים (אשר זה, לכאורה, תהיה הטעות הקלה ביותר בחייו של המשוגע הזה) חז"ל גוזרים גזירות ומתקנים תקנות.
האם יש לזה תשובות (שמיישבות את הדעת) על פי נגלה?
לחילופין, אשמח להסברים על פי הנסתר.