בענין היתר יפת תואר במלחמה,
כתבו התוס' בזה"ל:
פירש בקונטרס, [...], משמע מתוך פירושו דבמלחמה אסור לבוא עליה כל עיקר, ואפילו ביאה ראשונה אינו מותר עד לאחר כל המעשים. ותימה אם כן מאי קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כיון דבמלחמה אסור עד שיבא לביתו ולאחר כל המעשים, היאך נתפייס יצרו בכך, אכתי איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים. [...]. ויש מיישבים פירוש הקונטרס, ולא קשה מידי, מה שהקשה איך נתפייס יצרו, דאיכא למימר דבטל הימנו יצר הרע, כיון שיש לו פת בסלו, שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים. [...].
ויש להעיר מפ"ק דכתובות שאם פרסה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים.
וכיו"ב מבואר בשו"ע סי' ג סט"ז, "אלא אם כן הוא נשוי" וכתב המשנ"ב שם ס"ק כז, "דיש לו פת בסלו, ואין יצרו תוקפו כל כך, ואם היא נדה או שהוא בדרך, אסור".
האם ידוע האם יש מי שהתעורר בזה?