ברית לתאומים

[דרומי]

הייתי בשעה טובה בברית מילה משותפת לאחים תאומים, וראיתי שהיו פרטים לא ברורים.

אשמח לרכז כאן פרטים מיוחדים שצריך לדעת בברית כזאת, לפי מגוון העדות והמנהגים.

[שבענו מטובך]

כאן יש משהו.

[מיני ומינך]

-

[יואל שילה]

שמעתי ממו"ר שליט"א
(רמ"א יו"ד רס"ה ה') במילת תאומים יאמר "ויקרא שם הבכור... ויקרא שם הצעיר..." ובודאי שיברך רק פעם אחת שהחיינו, ואין טעם לעשות בעייה מההפסק שעל ידי ברכת 'קיים את הילד'.
עדיף שיהיו שני סנדקאים כדי שיוכל להכין את שני התינוקות מקודם ולמול את שניהם בברכה אחת ללא הפסק, ומשונים דברי פוסקי זמננו שיפסיק ויברך שנית - כי הרי זו ברכה שא"צ, דכ"ש הוא מדפוטרים מגילה משלוח מנות מתנות לאביונים והסעודה - בשהחיינו אחד; הגריש"א זצ"ל לא היה מוכן לבוא לברית תאומים שמפרידים ביניהם.

[ש. ספראי]

שמעתי ממו"ר שליט"א
(רמ"א יו"ד רס"ה ה') במילת תאומים יאמר "ויקרא שם הבכור... ויקרא שם הצעיר..." ובודאי שיברך רק פעם אחת שהחיינו, ואין טעם לעשות בעייה מההפסק שעל ידי ברכת 'קיים את הילד'.
עדיף שיהיו שני סנדקאים כדי שיוכל להכין את שני התינוקות מקודם ולמול את שניהם בברכה אחת ללא הפסק, ומשונים דברי פוסקי זמננו שיפסיק ויברך שנית - כי הרי זו ברכה שא"צ, דכ"ש הוא מדפוטרים מגילה משלוח מנות מתנות לאביונים והסעודה - בשהחיינו אחד; הגריש"א זצ"ל לא היה מוכן לבוא לברית תאומים שמפרידים ביניהם.

משונים דברי פוסקי זמנינו???
הלא כך פסק הט"ז וכך הביא הפ"ת בשם דרכי נועם שכן המנהג במצרים. מפני החשש משיחה בטלה בין הבריתות.

[יואל שילה]

וכי כששוחטים שתי פרות צריך לומר באמצע קוקוריקו כדי שיהיה הפסק כדי שיברכו שנית, מהחשש שמא ישוחחו סתם שיחה ויפסיקו ויאלצו לברך שנית?
מי כאן המשונה?

[אוצר החכמה]

הרב יואל שילה אני משתומם על דבריך וכמדומני ששגגה היא.
ראשית היתה טעות בדברי ספראי והט"ז לא פסק לברך שתי ברכות רק אם מביאים לאחר זמן וכתב שלכן ישתדלו לא להתעכב. אבל הרב ספראי התכוון לש"ך שבאמת פסק לברך שתי ברכות וביאר את דעת בעל העיטור שאין דומה מילה לשחיטה. ובצירוף שמצוי שמדברים דברים באמצע כתב לעשות כדעת הב"ח והמהרש"ל שינהגו לכתחילה לברך שתי ברכות.
ומה שאני מתפלא עליך הוא שאפשר לבא ולומר שנראה לך כדעת הרמ"א ולא כדעת הש"ך (אע"פ שבהרבה מקומות מנהגינו דווקא לפסוק כהש"ך כשחולק) אבל לכתוב בלשון לגלוג על דברי רבן של ישראל הש"ך בשם הב"ח והמהרש"ל?

[יואל שילה]

א'- תודה על ההערה
ב' אין מה להתפלא עלי - אני מלא שגיאות כרימון, ובפרט בנושאים שלא למדתי בעצמי בעיון
ג'- לא כתבתי דבר מעצמי, אלא רק את ההוראה שהורה מו"ר למעשה, ואת הנימוק שלו, כלשונו, ובודאי שלא ידעתי שהוא הש"ך, אלא הוא אמר את הוראה זו בשם רבני זמננו.
ד'- הוא אמר כן גם בשם הגרי"ש.
ה'- נעשה מעט סדר:
במשנה חולין פ"ו: שנינו '...חיה ועוף במקום אחד כסוי אחד לכולן רבי יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף'
ובגמ' 'א"ר חנינא מודה היה רבי יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה אחת, א"ל רבינא לרב אחא בריה דרבא ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי שנא מתלמידי דרב דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה הב ליבריך הדור אמרו ליה הב לישתי אמר להו רב ייבא סבא הכי אמר רב כיון דאמר הב ליבריך איתסר ליה למשתי חמרא הכא נמי כיון דאיטפל ליה לכסוי איחייב ליה לברכה, הכי השתא התם משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ומכסי בחדא' - ולמדנו שאפילו כיסוי הדם בין שחיטה לשחיטה לא מהווה הפסק, ויכול לפטור את כל השחיטות בברכה אחת, וז"ל רש"י 'אבל זה אף על פי שיודע שיכסה דם ראשון לא הסיח דעתו מן השחיטה וכל שעתא זמן שחיטה היא לו אפילו בשעת כיסוי אפשר דשחיט בחדא ידיה ומכסי בחדא ידיה'.
כלומר, המושכל הראשון הוא שיש להשתדל לפטור שתי מצוות זהות בברכה אחת בלי להפסיק ביניהן.
וכ"פ בשו"ע יו"ד רס"ה ה' לגבי מילת שני תינוקות 'מי שיש לו שני תינוקות למול, יברך ברכה אחת לשניהם, ואפילו אם שנים מלים, הראשון יברך על המילה ועולה גם לשני, והשני יברך: אשר קדש ידיד, ועולה גם לראשון ואפילו אין הנער לפניו בשעת הברכה, כיון שדעתו עליו, רק שלא יסיח דעתו בינתיים' - הרי שזה כל כך חזק - שיש לברך ברכה אחת אפילו התינוק לא כאן עדיין.
והוסיף הרמ"א 'אבל אם שח בינתיים או שלא היה דעתו על הב' מתחילה, צריך לברך: אשר קדש ידיד, על הראשון, ולחזור ולברך על מילת השני. ודוקא אם שח בדברים שאינן צרכי המילה, אבל בצרכי מילה לא הוי הפסק, ואפילו אם שכח ובירך: אשר קדש ידיד, לאחר הראשון, א"צ לחזור ולברך על המילה, דברכה לא הוי הפסק כמו שנתבאר לענין כיסוי דם'.
אמנם, הטור הביא שנחלקו בזה הרא"ש ובעה"ע, שהראש כתב שיברך ברכה אחת על שני התינוקות, ובעה"ע כתב 'וכתב עוד היכא דאיכא תרי ינוקי לממהיל בבי כנישתא כיון דלא אפשר למהלינהו כחדא צריכי ברכה אכל חדא וחדא'.
ותמה הפרישה רס"ה י"ח 'צ"ע הלא בעל העיטור שכתב כאן כן כתב רבינו בשמו לעיל סימן י"ט בדין שחיטה דאם הן ממין אחד א"צ לחזור ולברך? ואפשר דשאני שחיטה דדרך לשחוט בכך לשחוט כמה זה אחר זה מה שאין כן במילה'.
וכתב הט"ז רס"ה י"א 'נראה באם ידוע שהתינוק השני לא יבא כ"כ מהר ואיכא הפסק גדול בדבר ושיחה יעשו לכל אחד ברכה בפני עצמו דהיינו ברכת המילה וכדעת בעל העיטור שמביא בטור, ע"כ ראוי לנהוג שגם השני יהיה מוכן אחר ברכת הראשון למולו' - כלומר, שהסכים שהעיקר כדעת הרא"ש שבעקרון מלים שני תינוקות בברכה אחת, וחשש לבעה"ע רק היכן שצפוי הפסק גדול.
אמנם, הש"ך רס"ה ט"ו הפך את הקערה, וכתב 'צ"ע דלעיל סי' י"ט ס"ז כ' הרב די"א דאפילו לא היה דעתו על השני א"צ לחזור ולברך כשהן ממין א' וכאן תינוקות הא מין א' הן, בשלמא אבעל העיטור גופיה לק"מ דאע"ג דדברי הרב שם הם דברי בעל העיטור שהביא הטור שם וכאן כתב הטור בשם בע"ה כיון דלא אפשר למימהלינהו כחדא צריכה ברכה אכל חדא וחדא דל"ד לשחיטה דאפשר דשוחט הרבה בהמות ביחד בבת אחת אבל במילה א"א למימהלינהו כחדא והיינו שכתב בעל העיטור כיון דלא אפשר למימהלינהו כחדא כו' דל"ד לשחיטה מה"ט ודלא כהפרישה שכ' צ"ע הלא כתב בעל העיטור לעיל בדין שחיטה דאם הם ממין א' א"צ לחזור ולברך ואפשר דשאני שחיטה דדרך לשחוט כמה בהמות זה אחר זה משא"כ במילה עכ"ל ולא נהירא דהא משמע אפילו היה דעתו כאן על הרבה תינוקות מצריך בעל העיטור ב' ברכות מטעם דפרישית, שוב מצאתי בריב"ש סימן שפ"ד הביא לשון בעל העיטור וז"ל והיכא דאיכא ליה תרי ינוקא למימהל בבי כנשתא מסתברא לן כיון דלא אפשר למימהלינהו כחדא גופים מחולקים נינהו וצריכה ברכה אכל חדא וחדא ול"ד לשחיטה דהתם אפשר למישחט תרוייהו כחדא כדגרסינן השוחט והתיז ב' ראשים כאחד שחיטתו כשירה אבל הכא לא אפשר כו' עכ"ל הרי להדיא כמ"ש אבל על הרב קשיא כיון דפוסק כאן דא"צ לחזור ולברך כשהיה דעתו על השני מתחלה אלמא דסבירא ליה כהסכמת הפוסקים שחולקים על בעל העיטור ואף על גב דלא אפשר למימהלינהו כחדא סגי בחדא ברכה א"כ כשלא היה דעתו מתחלה נמי הא מין א' הוא וצ"ע, ולענין דינא העליתי בסי' י"ט ס"ק ט' דאפי' במין א' צריך לחזור ולברך א"כ ה"ה הכא מיהו היכא שאין מנהג כ' הב"ח שיש לנהוג ולברך אכל חדא וחדא ויהיו נזהרים שלא יביאו ב' תינוקות ביחד לב"ה אלא בזה אחר זה דלאחר שנימול הא' יביאו הב' עכ"ל וכן נכון לעשות משום דעל הרוב מפסיקין בינתיים בשיחה בטלה שאינה מצרכי מילה והוי הפסק לכ"ע וכ"כ מהרש"ל בפרק כסוי הדם ס' ט' שנמנעו בב' תינוקות שאינן של א' לפטרם בברכה א' כי כמה פעמים יביאו לידי שהיות גדולות והיסח הדעת' - כלומר שעשה עיקר משיטת בעה"ע שמברכים על כל תינוק, והיכן שאין מנהג לברך שתי ברכות - נכון להפסיק בין התינוקות ולהביא את השני רק לאחר מילת הראשון, וכן נכון לעשות משום שעל הרוב מפסיקים ביניהם בשיחה בטילה.
החכמת אדם קמ"ט כ"ה פסק שיכולים לפטור שניהם בברכה אחת, ובלבד שלא יפסיקו, ולכן נכון שיביאו את השני לאחר הראשון, אך אם רוצים יכולים לפוטרם בברכה אחת - הרי שפסק כט"ז ולא כש"ך.
וכן ראיתי שמביאים בעוד ספרים - שיכולים למול שניהם בברכה אחת, ושיש מנהג ותיקין להסיח הדעת בין שניהם.
והנה - לכאורה אם היו באמת מביאים את התינוק השני לאחר מכן - הרי הברכה הנוספת היתה גלאט, אולם במציאות שלנו מביאים את שני התינוקות יחד, ושמחים וצוהלים עם שניהם עד שהמוהל מגיע ומתארגן, ומכין את שניהם, ונמצא שאם עושים הפסק - הוא מלאכותי ודל מדי, ודומה יותר שיש לחשוש לחומר ברכה שאינה צריכה [כי ההפסק הוא לא הפסק אמיתי] מאשר למה שמל שנים בברכה אחת, שלדעת העיטור צריך לברך על כל אחד בפני עצמו.
ונמצא שדברי מו"ר עלו כהוגן.
שאלתי כעת מוהל, ואמר לי כך: האשכנזים המדקדקים ההולכים אחר פסקי הגרי"ש - מלים את שניהם ברצף, הספרדים עושים שני טקסים עם הפסק גדול כגון תפילת מנחה באמצע, והאשכנזים שפחות מדקדקים - מפסיקים באמירת מזל טוב ואכילת בורקס...

[דרומי]

יישר כח לכל המגיבים עד כה, ולכל מי שימשיך להחכים אותנו בנושא מעניין ונדיר זה.

[כדכד]

אחת הסיבות שהנושא נדיר הוא שגם כשנולדים תאומים שני בנים לא תמיד שניהם בריאים ויכולים להיות נמולים בזמנם.
בברית אחת של תאומים שהייתי כששניהם נמולו בזמנם ערכו את שתי הבריתות בזו אחר זו כאשר לא היה שום הפסק כולל של אכילת בורקס בין הקדיש שאחרי עלינו לשבח של הראשון עד ה"ברוך הבא" של השני ודדומנישהדברים נעשו בהתיעצות עם אחד מגדולי הדור (ולא הרב אלישיב)

[דרומי]

עוד יותר נדיר הוא ברית לתאומים בשבת, והסיבה - בימינו הרבה רופאים ממליצים על לידת תאומים בניתוח דוקא, וכמובן לא מתכננים זאת לשבת. ואפילו אם היתה לידה בשבת באופן לא מתוכנן, הרי אם (אחד מהם) יצא ע"י ניתוח - שוב אי אפשר למולו בשבת.

[אוצר החכמה]

החכמת אדם קמ"ט כ"ה פסק שיכולים לפטור שניהם בברכה אחת, ובלבד שלא יפסיקו, ולכן נכון שיביאו את השני לאחר הראשון, אך אם רוצים יכולים לפוטרם בברכה אחת - הרי שפסק כט"ז ולא כש"ך.
.

לעניות דעתי החכמת אדם פסק כש"ך שעדיף להפסיק אבל הוסיף שמי שדווקא רוצה יכול לנהוג כהרמ"א. (גם הש"ך כתב את זה דווקא במקום שאין מנהג). כך שאלו שמפסיקים על ידי שמביאים אחד אחרי השני נוהגים כהש"ך וכהחכמת אדם.

[יואל שילה]

ז"ל החכמת אדם

מי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו

הרי שכתב שניתן למולם בברכה אחת, ובלבד שלא ישיחו, ולכן [כלומר - מהחשש שמא ישיחו] נכון שיפרידו את המצוה לגמרי ויביאו את התינוק השני רק לאחר מילת הראשון, אך אם ירצו יכולים למולם בבת אחת.
כלומר, שפסק להדיא כמו הרא"ש, אלא שמאחר ויש חשש שישיחו - לכן נכון שלא יאפשרו כלל היכי תימצי של מילה אחת ע"י שיביאו את התינוק השני לאחר מכן.
מה כאן דומה לש"ך?
ועל זאת הערתי שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.

אגב, מישהו הבין מדוע היה פשוט לבעה"ע שלא ניתן למול שני תינוקות כאחת, דומיא דשחיטה?
כגון ששני אנשים יחזיקו את התינוקות במצב מוכן למילה [ואצלנו - הוא ע"י הכנסת שני המפרידים למקומם], והמוהל ימול בסכין ארוכה, דומיא דשחיטה?

[דרומי]

כיצד נוהגים ב'הרחמן' שבברכת המזון- בלשון יחיד או בלשון רבים? או שאומרים פעמיים?...

[מיני ומינך]

כיצד נוהגים ב'הרחמן' שבברכת המזון- בלשון יחיד או בלשון רבים? או שאומרים פעמיים?...

[כדכד]

ז"ל החכמת אדם

מי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו

הרי שכתב שניתן למולם בברכה אחת, ובלבד שלא ישיחו, ולכן [כלומר - מהחשש שמא ישיחו] נכון שיפרידו את המצוה לגמרי ויביאו את התינוק השני רק לאחר מילת הראשון, אך אם ירצו יכולים למולם בבת אחת.
כלומר, שפסק להדיא כמו הרא"ש, אלא שמאחר ויש חשש שישיחו - לכן נכון שלא יאפשרו כלל היכי תימצי של מילה אחת ע"י שיביאו את התינוק השני לאחר מכן.
מה כאן דומה לש"ך?
ועל זאת הערתי שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.

אגב, מישהו הבין מדוע היה פשוט לבעה"ע שלא ניתן למול שני תינוקות כאחת, דומיא דשחיטה?
כגון ששני אנשים יחזיקו את התינוקות במצב מוכן למילה [ואצלנו - הוא ע"י הכנסת שני המפרידים למקומם], והמוהל ימול בסכין ארוכה, דומיא דשחיטה?

לגבי השאלה ששאל כת"ר בסוף - אני לא מדמיין אף יולדת שתסכים לאופן מילה כזה בסכין ארוכה שימולו את שניהם יחד.
לגבי מ"ש כת"ר

שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.

- מה שכתבתי לעיל באשכול זה שערכו את שתי הבריתות בזו אחר זו - באמת התינוק השני הוכנס רק לאחר מילת הראשון, לפי מיטב זכרוני.

[אוצר החכמה]

ז"ל החכמת אדם

מי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו

הרי שכתב שניתן למולם בברכה אחת, ובלבד שלא ישיחו, ולכן [כלומר - מהחשש שמא ישיחו] נכון שיפרידו את המצוה לגמרי ויביאו את התינוק השני רק לאחר מילת הראשון, אך אם ירצו יכולים למולם בבת אחת.
כלומר, שפסק להדיא כמו הרא"ש, אלא שמאחר ויש חשש שישיחו - לכן נכון שלא יאפשרו כלל היכי תימצי של מילה אחת ע"י שיביאו את התינוק השני לאחר מכן.
מה כאן דומה לש"ך?
ועל זאת הערתי שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.

מה דומה לש"ך?
זה לשון הש"ך מיהו היכא שאין מנהג כתב הב"ח שיש לנהוג ולברך על כל חדא וחדא ויהיו נזהרים שלא יביאו ב' תינוקות ביחד לבית הכנסת אלא בזה אחר זה שלאחר שנימול האחד יביאו השני עכ"ל וכן נכון לעשות משום דעל הרוב מפסיקין בינתיים בשיחה בטילה שאינו מצרכי המילה.

מה לא דומה?

[אוצר החכמה]

ז"ל החכמת אדם

מי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו

הרי שכתב שניתן למולם בברכה אחת, ובלבד שלא ישיחו, ולכן [כלומר - מהחשש שמא ישיחו] נכון שיפרידו את המצוה לגמרי ויביאו את התינוק השני רק לאחר מילת הראשון, אך אם ירצו יכולים למולם בבת אחת.
כלומר, שפסק להדיא כמו הרא"ש, אלא שמאחר ויש חשש שישיחו - לכן נכון שלא יאפשרו כלל היכי תימצי של מילה אחת ע"י שיביאו את התינוק השני לאחר מכן.
מה כאן דומה לש"ך?
ועל זאת הערתי שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.

אגב, מישהו הבין מדוע היה פשוט לבעה"ע שלא ניתן למול שני תינוקות כאחת, דומיא דשחיטה?
כגון ששני אנשים יחזיקו את התינוקות במצב מוכן למילה [ואצלנו - הוא ע"י הכנסת שני המפרידים למקומם], והמוהל ימול בסכין ארוכה, דומיא דשחיטה?

לגבי השאלה ששאל כת"ר בסוף - אני לא מדמיין אף יולדת שתסכים לאופן מילה כזה בסכין ארוכה שימולו את שניהם יחד.
לגבי מ"ש כת"ר

שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.

- מה שכתבתי לעיל באשכול זה שערכו את שתי הבריתות בזו אחר זו - באמת התינוק השני הוכנס רק לאחר מילת הראשון, לפי מיטב זכרוני.

כמובן שאתה צודק ובעל העיטור לא חשב שלהרוג את שני התינוקות זה רעיון טוב.

גם אני מכיר שמביאים את התינוקות בזה אחר זה.

[יואל שילה]

זה לשון הש"ך מיהו היכא שאין מנהג כתב הב"ח שיש לנהוג ולברך על כל חדא וחדא ויהיו נזהרים שלא יביאו ב' תינוקות ביחד לבית הכנסת אלא בזה אחר זה שלאחר שנימול האחד יביאו השני עכ"ל וכן נכון לעשות משום דעל הרוב מפסיקין בינתיים בשיחה בטילה שאינו מצרכי המילה.
מה לא דומה?

צודק, אכן דומה לסוף דברי הש"ך שבמקום שאין מנהג לברך שתי ברכות אפילו כששני התינוקות לפניו - יביאו את השני לאחר מילת הראשון, ובפרט שבד"כ נוצר הפסק.
אולם כל דברי הש"ך עצמו, שפסק להדיא כדברי בעה"ע ולא כרא"ש, וכן הביא מהריב"ש, וכ"כ שהוא עצמו פסק שאפילו במין אחד יש לברך שנית, וה"ה בשני תינוקות - הם לא כהכרעת הב"ח, ולזה התכוונתי שהחכמ"א הוא כמו הט"ז ולא כש"ך [אם כי אתה צודק שהם כמו הכרעת הב"ח המובאת בסיום הש"ך].

כמובן שאתה צודק ובעל העיטור לא חשב שלהרוג את שני התינוקות זה רעיון טוב.

להרוג את שני התינוקות?
וכי מישהו שוחט בפועל שתי בהמות או שוחט ומכסה בבת אחת?
אלא הכוונה שמאחר ותאורטית זה יתכן - הרי שנית לפוטרן בברכה אחת, לאפוקי ממשתי וברוכי - דלא אפשר כהדדי, כלומר טכנית זה בלתי אפשרי לשתות ולברך בו זמנית.

[מן המרחב]

שמעתי ממו"ר שליט"א
(רמ"א יו"ד רס"ה ה') במילת תאומים יאמר "ויקרא שם הבכור... ויקרא שם הצעיר..." ובודאי שיברך רק פעם אחת שהחיינו, ואין טעם לעשות בעייה מההפסק שעל ידי ברכת 'קיים את הילד'.
עדיף שיהיו שני סנדקאים כדי שיוכל להכין את שני התינוקות מקודם ולמול את שניהם בברכה אחת ללא הפסק, ומשונים דברי פוסקי זמננו שיפסיק ויברך שנית - כי הרי זו ברכה שא"צ, דכ"ש הוא מדפוטרים מגילה משלוח מנות מתנות לאביונים והסעודה - בשהחיינו אחד; הגריש"א זצ"ל לא היה מוכן לבוא לברית תאומים שמפרידים ביניהם.

לגבי ברכת שהחיינו, דעת החזון איש והרב קהילות יעקב לברך על כל ברית וברית שהחיינו. וכן בעל גינת וורדים כתב שהמנהג לברך פעמיים, ודימה את זה לקנה כלי חדש וברך שהחיינו ושוב קנה כלי חדש שצריך לברך שוב.

מנגד דעת הרב פראנק ומועדים וזמנים לברך פעם אחת.

[פולסברג]

הרב ירחמיאל פריד - ראש כולל דאלאס ובעמח''ס יו''ט שני כהלכתו - יודע לספר מעשה משעשע שקרה בברית לבניו התאומים עם הגריש''א והגרשז''א. איני מוצאו עכשיו.