הסתפקתי האם הנהנה מן העולם הזה האם מנכין לו מזכויות העולם הבא, ושורש השאלה מחמת הא דאיתא בסנהדרין [דף ע.] "לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים" ופרש''י לשלם שכר לרשעים - שמתעדנין בו בעולם הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה.
ואין להביא ראייה מהא דמצינו לאשתו של חנינא בן דוסא [תענית כה.] שהורידו לה רגל של זהב וביקשו רחמים שיטלנו עוד הפעם כדי שלא יחסרו מן העולם הבא שלהם. דאין ראייה משם, דשאני התם דהורידו לה הרגל של זהב במיוחד בשביל תפילתו של חנינא, ועוד שנתנו לה הנאה זו בתנאי להוריד לה שכר מן העולם הבא, אבל אולי שאר הנאות העולם הזה לא מורידין משכר העולם הבא.
ובענין יין עצמו יש להסתפק, האם דוקא לרשעים מנכין או כל אדם ששותה יין ונהנה מנכין?
האם ידוע לכם עוד מקורות בענין זה?