תפילה וקרי"ש בבית הקברות

[עושה חדשות]

נהגו העולם להתפלל שחרית וכו' בקבר רחל ובמערת המכפלה ובקבר רשב"י וכו'.
ויל"ע מצד האיסור להתפלל ולקרות את שמע בבית הקברות ובתוך ד"א של מת.
ואם הטעם הוא משום 'לועג לרש' לכאו' יש למצוא פתח להתיר אם מתפללים דוקא שם מפני זכות הנקברים וכו'.
אבל ברמב"ם נראה שהאיסור הוא מפני טומאת המקום, מדכריך להו בהדי בית המרחץ וכו'.
וא"כ יל"ע על מה סמכו העולם.
מן הסתם כבר כתבו ע"ז, אשמח לדעת את המו"מ והמסק'.

[לענין]

סביר להניח שכוונת הרמב"ם רק כאשר המקום מוזנח וכד', ולא שעצם הקברים יוצרים טומאה.

[ביקורת תהיה]

יש לעיין על מה סמכו העולם

תניא בריש פרק מי שמתו: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְקוֹרֵא; וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן, עוֹבֵר מִשּׁוּם 'לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ'.
ובהמשך מסופר: רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹנָתָן הֲווּ שָׁקְלִי וְאָזְלִי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, הֲוָה קָשַׁדְיָא תְּכֵלְתָא דְרַבִּי יוֹנָתָן, אָמַר לֵהּ רַבִּי חִיָּא: דַּלְיָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לְמָחָר בָּאִין אֶצְלֵנוּ וְעַכְשָׁו מַלְעִיגִים אוֹתָנוּ.
אך דעת הרמב"ם כדעת רבי יצחק שם שהמספר אחר המת כאלו מספר אחרי האבן ואין שייך כלפיהם לעג לרש, תדע שלא הביא להלכה את האיסור להיכנס בבית הקברות מלובש בציצית, ומשום כך היה צריך להסביר את איסור ההליכה בבית הקברות בתפילין ובספר תורה ואיסור הקריאה בתורה בתוך ד"א של מת מטעם אחר – משום כבוד התפילין והתורה.
אך לא נמצא לו חבר להרמב"ם בדעה זו, ואף מרן בשלחן ערוך בהלכות ציצית ובהלכות אבלות פסק להלכה את האיסור של לעג לרש ביחס למת, כדלהלן:

מֻתָּר לִכָּנֵס בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת, אֲבָל אִם הוּא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת, אָסוּר מִשּׁוּם 'לוֹעֵג לָרָשׁ'.

[איש בער]

[דומני שיש מאמר מחקרי בענין זה מ-י"ש ליכטנשטיין]

[טור תלגא]

עי' שם הגדולים מערכת גדולים ערך רבינו אליעזר בר נתן (אות קצט)

שם הגדולים.png (139.23 KiB) נצפה 1431 פעמים