זבחים מה.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי אמר רבא הלכתא למשיחא א"ל אביי אלא מעתה כל שחיטת קדשים לא לתני הלכתא למשיחא הוא אלא דרוש וקבל שכר ה"נ דרוש וקבל שכר הכי קאמינא לך הלכתא למה לי לישנא אחרינא א"ל הלכה קאמינא.
רש"י;
הלכתא למשיחא - הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה.
א"ל הלכה קאמינא - האי דמיתמהנא קביעות הלכה הוא דמיתמהנא דמיגרס בעינן מיתני משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה ועכשיו אינו נוהג.
העולה מדברי רבא, דבלימוד עיקר הדינים לפי כל שיטה ושיטה מתקיימת מצות ת"ת בשלימות, וקיבוע ההלכה אינו אלא פרט מסויים, שאין טעם לעסוק בו אא"כ הוא נצרך למעשה כאן ועכשיו. (והח"ח זי"ע שכתב "ליקוטי הלכות", לכאו' משום קירבתינו לימות המשיח, בב"א).
וקצ"ע מעדויות פ"א, עי' כאן, ויש ליישב.
ואלו דבריו המפורסמים של המהרי"ק בסי' קסה;
ואשר הקשת על פי' רש"י בפרש' תזריע שתפס לו דברי ר' שמעון והניח דברי רבי יהודה ואלו בפ' מי שהוציאוהו (דף מז) פריך תלמודא דרבי יודא ורבי שמעון הלכה כרבי יודא. לעניות דעתי נראה שבכל התלמוד שפוסק פלוני ופלוני הלכה כפלוני שלא ירדו בעלי התלמוד לסוף כל מחלוקת ומחלוקת לומר שיהיה הדין פסוק כדברי אותו שפסקו כמותו כי לא יכלו חכמי התלמוד להכניס ראשיהם בין סלעי מחלוקת התנאים והאמוראים בכל מקום ולדעת הדין עם מי בכל מקום בפרטות אלא שהלכו אחרי הרוב כגון שראו שתנא אחד היה חריף יותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו וכן באמוראים ועל זה סמכו לפסוק הלכה כמותו לבד בקצת מקומות שידעו שהלכה כחבירו החולק עליו וכח היה ביד חכמי התלמוד לקבוע ההלכות כאשר נראה בעיניהם בלי ספק עד רב אשי ורבינ' שהיו סוף הוראה ועל דרך זה קבעו ההלכות ויש לי מזה כמה ראיות אלא שאין בידי פנאי להאריך עכשיו ומאחר שכן הוא תו לא שייך להקשות מה שהקשי' שהרי לא נקבעו ההלכות אלא על מה שהוצרכו לקבוע כגון על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד אבל על דיני נגעים וכיוצא בהם דלא היו נוהגי' מאז לא קבעו בהם הלכה ולא דברו בהם כלל באומרם פלוני ופלוני הלכה כפלוני ואדרבה היכא שהתלמוד פוסק בכיוצא כזה הלכה כפלו' פריך עליה וכי הלכתא למשיחא כו' וכ"ת סוף סוף מה ראה רש"י לפרש אליבא דר' שמעון ושלא כדברי ר' יודא נראה לע"ד דהיינו משום דמסתברא טעמיה דרבי שמעון דיליף למילתי' בקל וחומר דשער לבן כו' כמו ששנינו במסכת נגעים ורבי יודא לא מהדר ליה מידי לר' שמעון לסתור הקל וחומר שלו אלא שתולה דבריו בדרישת המקראות.
[ולכאו' בכדי להבין את דבריו נצרך להוסיף בזה מש"כ קודם כאן, ודו"ק].
ראה עוד, כאן - https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=9340
אשמח להרחבה והוספות.