ונאכל מפריה ונשבע מטובה

[אליהו בן עמרם]

פרשה ראה, דברים י'ב י'ז:
לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך...כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו....ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך.
אחר העיון בפסוקים הנ'ל ובדברי חז'ל והמפרשים אולי עלה לענ'ד באור חדש בבקשה הכלולה בברכת מעין שלוש:
ובנה ירושלים עיר הקדש במהירה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, דקאי על מעשר שני.

ובנה ירושלים... - כדאיתא ברמב'ם בהל. מעשר שני פרק ב' הל'א: מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים...במקום אשר יבחר...אבל אינו נאכל...אלא בפני הבית...
והעלנו לתוכה - לתוכה בדווקא, כי מע'ש נאכל בדווקא לפנים מן החומה.
ושמחנו בבנינה - שנאמר 'ושמחת לפני ה' אלקיך'. וכן בוידוי מעשר: עשיתי ככל אשר ציותני, שמח ושימח בו. ובדרך אמונה בהל' מעשר שני ונטע רבעי פ'יא הל' ט'ו הביא את הפס' הנ'ל בענין שמחה במעשר שני וכתב: והיינו שמצוה לשמוח ולשמח את העניים במעשר שני שייתן להם.
ונאכל מפריה - זה מעשר שני, שהוא ממון גבוה הנאכל דווקא בירושלים, ולכן "שייך" לענין זה דווקא לירושלים.
ונשבע מטובה - שהרי אפשר לקנות בכסף פדיון מע'ש מאכל אדם וכו' כולל בהמות שלמים.
ונברכך עליה בקדושה וטהרה - כי צריך לאכלו בטהרה, והאוכל מע'ש בטומאה לוקה, כדאיתא ברמב'ם פרק ג' הל' א.

ואם כנים הדברים אולי בכך תתורץ טענת הטור או'ח סי' ר'ח למה אין לומר ונאכל מפריה, 'שאין לחמוד את הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה'.
כי אין המברך חומד את פירות הארץ סתם, אלא פירות מעשר שני שיש מצוה באכילתם בירושלים הבנויה, וכפי שנתבאר.

והאמת ששמעתי מפי השמועה, שכן באר הרב מבריסק זצ'ל, אך לא ידעתי מקומו, וכל המוצא ישמחני.

[יושב ירושלים]

שמועה בע"פ. הובאה בספר 'פניני הגרי"ז' להרב משמ"ר הלוי זצ"ל.

[אליהו בן עמרם]

שמועה בע"פ. הובאה בספר 'פניני הגרי"ז' להרב משמ"ר הלוי זצ"ל.

יישר כח

[נוטר הכרמים]

שמועה בע"פ. הובאה בספר 'פניני הגרי"ז' להרב משמ"ר הלוי זצ"ל.

ואם זה יקצר את החיפוש, הדברים הועתקו גם בחי' הגרי"ז החדשים סטנסיל - מישור סי' סב.

[אליהו בן עמרם]

פרשה ראה, דברים י'ב י'ז:
לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך...כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו....ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך.
אחר העיון בפסוקים הנ'ל ובדברי חז'ל והמפרשים אולי עלה לענ'ד באור חדש בבקשה הכלולה בברכת מעין שלוש:
ובנה ירושלים עיר הקדש במהירה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, דקאי על מעשר שני.

ובנה ירושלים... - כדאיתא ברמב'ם בהל. מעשר שני פרק ב' הל'א: מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים...במקום אשר יבחר...אבל אינו נאכל...אלא בפני הבית...
והעלנו לתוכה - לתוכה בדווקא, כי מע'ש נאכל בדווקא לפנים מן החומה.
ושמחנו בבנינה - שנאמר 'ושמחת לפני ה' אלקיך'. וכן בוידוי מעשר: עשיתי ככל אשר ציותני, שמח ושימח בו. ובדרך אמונה בהל' מעשר שני ונטע רבעי פ'יא הל' ט'ו הביא את הפס' הנ'ל בענין שמחה במעשר שני וכתב: והיינו שמצוה לשמוח ולשמח את העניים במעשר שני שייתן להם.
ונאכל מפריה - זה מעשר שני, שהוא ממון גבוה הנאכל דווקא בירושלים, ולכן "שייך" לענין זה דווקא לירושלים.
ונשבע מטובה - שהרי אפשר לקנות בכסף פדיון מע'ש מאכל אדם וכו' כולל בהמות שלמים.
ונברכך עליה בקדושה וטהרה - כי צריך לאכלו בטהרה, והאוכל מע'ש בטומאה לוקה, כדאיתא ברמב'ם פרק ג' הל' א.

ואם כנים הדברים אולי בכך תתורץ טענת הטור או'ח סי' ר'ח למה אין לומר ונאכל מפריה, 'שאין לחמוד את הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה'.
כי אין המברך חומד את פירות הארץ סתם, אלא פירות מעשר שני שיש מצוה באכילתם בירושלים הבנויה, וכפי שנתבאר.

והאמת ששמעתי מפי השמועה, שכן באר הרב מבריסק זצ'ל, אך לא ידעתי מקומו, וכל המוצא ישמחני.

ועוד להוסיף עליה בס"ד:
ונברכך עליה בקדושה וב... - כדאיתא בכלים פ"א משנה ח' בענין עשר קדושות: "לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני".

ועוד, מעולם תמהתי על הנוסח: רחם ה' אלקינו על ישראל עמך וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מִזְבְּחֶךָ. וְעַל הֵיכָלֶךָ. - למה ראו להדגיש את המזבח מכל כלי המקדש דווקא בברכת מעין שלוש?
ואולם אם יש בברכה זו התייחסות מיוחדת למעשר שני, אפשר לענ"ד להבין לכאורה גם זאת, וכדאיתא בדרך אמונה הל' מעשר שני פ"ב הל'א סק"ז, גבי ההלכה דמעשר שני נאכל דווקא בירושלים בפני הבית, וז"ל שם בתמצית:
ואע"ג דקיי"ל דקדושה שניה קידשה גם לעת"ל, מיהו צריך שיהיה מזבח בנוי, שיוכלו להקריב עליו בכורות, ואם אין מזבח בנוי אי אפשר לאכול מע"ש, אבל אם בנו מזבח בזה"ז אפשר לאכול מעשר שני, ואע"פ שאין בית ואין חומות ירושלים.

וזה לכאורה ממש פלאי פלאים בס"ד.

[עקביה]

אני מנצל את האשכול כדי לשאול על הטור, שהביא הרב פותח האשכול: מדוע לא לומר "לאכול מפריה ולשבוע מטובה", הלא מקרא מלא דיבר הכתוב: ירמיהו פרק ב, ז
וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ.

[אליהו בן עמרם]

אני מנצל את האשכול כדי לשאול על הטור, שהביא הרב פותח האשכול: מדוע לא לומר "לאכול מפריה ולשבוע מטובה", הלא מקרא מלא דיבר הכתוב: ירמיהו פרק ב, ז
וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ.

ומצד שני, מה עם דברי הגמ' בסוטה:
דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? וזה לכאורה ראייה לדברי הטור.

ועיין בב"ח על דברי הטור במקום, מה שענה על דברי הטור.

וראיתי מביאים שקושיית מר כבר הקשה בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ'ל, ואיני יודע מקומו.

[עקביה]

ודאי גמ' זו היא הסיבה לדברי הטור (כפי שהזכיר המור וקציעה שם). אני שואל לאחר דברי הגמ'. בשלמא על משה רבנו י"ל שלא מטעם זה רצה להיכנס לא"י, אבל את ישראל הכניס הקב"ה לארץ כדי לתת להם את פריה וטובה, כל' הכתוב בירמיה.

[יושב ירושלים]

ועוד להוסיף עליה בס"ד:
ונברכך עליה בקדושה וב... - כדאיתא בכלים פ"א משנה ח' בענין עשר קדושות: "לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני".

ועוד, מעולם תמהתי על הנוסח: רחם ה' אלקינו על ישראל עמך וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מִזְבְּחֶךָ. וְעַל הֵיכָלֶךָ. - למה ראו להדגיש את המזבח מכל כלי המקדש דווקא בברכת מעין שלוש?
ואולם אם יש בברכה זו התייחסות מיוחדת למעשר שני, אפשר לענ"ד להבין לכאורה גם זאת, וכדאיתא בדרך אמונה הל' מעשר שני פ"ב הל'א סק"ז, גבי ההלכה דמעשר שני נאכל דווקא בירושלים בפני הבית, וז"ל שם בתמצית:
ואע"ג דקיי"ל דקדושה שניה קידשה גם לעת"ל, מיהו צריך שיהיה מזבח בנוי, שיוכלו להקריב עליו בכורות, ואם אין מזבח בנוי אי אפשר לאכול מע"ש, אבל אם בנו מזבח בזה"ז אפשר לאכול מעשר שני, ואע"פ שאין בית ואין חומות ירושלים.

וזה לכאורה ממש פלאי פלאים בס"ד.

ובעומק הענין:
המזבח הוא הכלי המיוחד לחיבור המופלא של שמים וארץ, דרכו יש אפשרות לעם ישראל לעבוד את ה' השוכן בבית,
וזה מה שמאפשר לקדושה להשפיע על כל העיר - 'מחנה ישראל',
וזהו החידוש הנפלא באכילת מעשר שני, שעצם אכילתם של ישראל [ולא כהנים ולויים משרתי ה'] מפירותיהם [ולא מדבר שקרב על המזבח], היא אכילה לפני ה', יזכנו המקום במהרה לעבדו במקדשו ולשמוח לפניו בעיר קדשו.

[איש_ספר]

יש"כ לרב אליהו ב"ע על דבריו הנפלאים. תפוחי זהב במשכיות כסף.

ואצרף מש"כ בעבר כאן

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5689#p47901

[עושה חדשות]

ז"ל הנצי"ב בהרחב דבר -
ועמדנו בזה על מה שהסמיכו חז״ל ברכת הנהנין מזה המקרא דכתיב ביחוד בפירות רבעי כדאי׳ ר״פ כ״מ. דכמו שהסמיכו תפלה שלש פעמים במקום תמידים בזמן הבית. והיינו דגם בזמן הבית שהקריבו תמידים היו הכהנים ואנשי המעמד מתפללין על הקרבן כמש״כ בס׳ בראשית כ״ד כ״ו בשם הירו׳ תענית פ״ד וכל הקהל משתחוים אלו ישראל יע״ש. והיה אז מועלת תפלת יחידים אלו בשביל כל ישראל. ועתה כשאין הקרבן להעלות תפלת היחידים הצריכו תפלת כל ישראל. וכולי האי ואולי. כך בזמן הבית היו מברכין ברכת הנהנין על רבעי. והי׳ מועיל על כל ימי העץ על הארץ. ועתה כשאין רבעי הצריכו מזה לברך על כל הנאת אכילה. הרי אסמכתא זו אם שאינו מפורש בכתוב. מכ״מ מבוארת יפה שהיא דעת ה׳.

יחד עם הנ"ל, זה ממש כפתור ופרח.

[סעדיה]

ז"ל הנצי"ב בהרחב דבר -
ועמדנו בזה על מה שהסמיכו חז״ל ברכת הנהנין מזה המקרא דכתיב ביחוד בפירות רבעי כדאי׳ ר״פ כ״מ. דכמו שהסמיכו תפלה שלש פעמים במקום תמידים בזמן הבית. והיינו דגם בזמן הבית שהקריבו תמידים היו הכהנים ואנשי המעמד מתפללין על הקרבן כמש״כ בס׳ בראשית כ״ד כ״ו בשם הירו׳ תענית פ״ד וכל הקהל משתחוים אלו ישראל יע״ש. והיה אז מועלת תפלת יחידים אלו בשביל כל ישראל. ועתה כשאין הקרבן להעלות תפלת היחידים הצריכו תפלת כל ישראל. וכולי האי ואולי. כך בזמן הבית היו מברכין ברכת הנהנין על רבעי. והי׳ מועיל על כל ימי העץ על הארץ. ועתה כשאין רבעי הצריכו מזה לברך על כל הנאת אכילה. הרי אסמכתא זו אם שאינו מפורש בכתוב. מכ״מ מבוארת יפה שהיא דעת ה׳.

יחד עם הנ"ל, זה ממש כפתור ופרח.

ויש להוסיף את דברי המלבי"ם (קדושים סי' ס"ז) דברכה לפניהם ואחריהם הן מדאורייתא ברבעי, ובשאר אוכלין אוכלין אסמכוהו אקרא הנ"ל.

[עושה חדשות]

ז"ל הנצי"ב בהרחב דבר -
ועמדנו בזה על מה שהסמיכו חז״ל ברכת הנהנין מזה המקרא דכתיב ביחוד בפירות רבעי כדאי׳ ר״פ כ״מ. דכמו שהסמיכו תפלה שלש פעמים במקום תמידים בזמן הבית. והיינו דגם בזמן הבית שהקריבו תמידים היו הכהנים ואנשי המעמד מתפללין על הקרבן כמש״כ בס׳ בראשית כ״ד כ״ו בשם הירו׳ תענית פ״ד וכל הקהל משתחוים אלו ישראל יע״ש. והיה אז מועלת תפלת יחידים אלו בשביל כל ישראל. ועתה כשאין הקרבן להעלות תפלת היחידים הצריכו תפלת כל ישראל. וכולי האי ואולי. כך בזמן הבית היו מברכין ברכת הנהנין על רבעי. והי׳ מועיל על כל ימי העץ על הארץ. ועתה כשאין רבעי הצריכו מזה לברך על כל הנאת אכילה. הרי אסמכתא זו אם שאינו מפורש בכתוב. מכ״מ מבוארת יפה שהיא דעת ה׳.

דבר דומה, בהעמ"ד ויקרא כב -
ונקדשתי בתוך בני ישראל. במס׳ מגילה פ״ב נדרש מכאן שאין אומר דבר שבקדושה פחות מעשרה. ובאשר משמעות מקרא קודש הוא תפלה כאשר יבואר והיה המצוה להתפלל בימי המועד כמו שנהוג ע״פ מצות חז״ל בכל יום. מש״ה כתיב במועד ונקדשתי בתוך ב״י בעשרה יאמרו דשב״ק. ובאמת בהיותנו בא״י אע״ג שהיו יכולין להתפלל בכל יום מכ״מ באשר היו מפוזרים בעבודת הארץ לא היו יכולין לומר דשב״ק. משא״כ במועדים מתקבצים לירושלים. וכ״כ בעה״ט. וע׳ מש״כ בס׳ דברים שם וע׳ מש״כ התוס׳ סנהדרין דל״ז ב׳ בד״ה מכנף בשם תשו׳ הגאונים דבא״י לא אמרי קדושה בחול.