מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלכה למעשה?

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
נוטר הכרמים
הודעות: 5705
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלכה למעשה?

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' ספטמבר 11, 2019 11:41 pm

כלל הלכתי או דברי אגדה? / ראיות הגרי"פ

בפרשת כי תצא (כג, ט): בָּנִ֛ים אֲשֶׁר יִוָּלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּ֣וֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל ד'.

ופירש"י:
ושאר האומות מותרין מיד. הא למדת שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב וכן מצרים שטבעום, ואלו שהחטיאום נתעבו.
[ומקור הדברים בספרי כאן פיסקא רנב].
והנה יש לדון בכלל זה שלמדנו כאן ש'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו' הינו כלל הלכתי או רק רעיון בדברי אגדה.

ולכאורה מצינו דין זה בדברי השו"ע (או"ח סי' שו סעיף יד): מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה; ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי, כייפינן ליה. [וראה להלן שהבאנו מדברי הט"ז, ועי' עוד בשו"ת אבני נזר יו"ד סי' שמב אות ט].

והנה בביאור מהר"י פערלא על סה"מ לרס"ג (עשה כח) האריך להוכיח שאין הלכה ככלל זה, ונביא עיקרי ראיותיו.

(א) אם אמנם הדברים כפשוטן, במאי דקיי"ל כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז גילוי עריות שפיכות דמים שיהרג ואל יעבור. ואמאי לא חשיב נמי עבירת לאו דלפני עור. שהרי לפי זה אם הכשיל את חבירו בעבירת איסור דאורייתא חמור יותר מהורגו ודינו כשפיכות דמים דיהרג ואל יעבור.
ויעוי' באריכות דבריו לשלול שלא לומר שדוקא במחטיא ממש הוא דאמרינן דקשה יותר מההורגו. אבל אזהרת לפני עור אינה אלא במזמין מכשול לפני חבירו שאפשר שיכשל בו ויחטא. כגון מושיט כוס יין לנזיר או אבר מן החי לבני נח.

(ב) מסוגיא דגיטין (מז, א) דאמרינן, ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דר"א א"ל פירקן. א"ל תנן המוכר עצמו ואת בניו לעכו"ם אין פודין אותו אבל פודין את הבנים משום קילקולא (ופירש"י שלא יטמעו בין העכו"ם וילמדו ממעשיהם), וכ"ש הכא דאיכא קטלא וכו', והשתא מאי כ"ש הוא הרי החטא קשה יותר מהריגה. וכבר ציין שם שזו קושיית החת"ס שם.

(ג) מסוגיא דסנהדרין (עג, א) דאמרינן, ת"ר מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ופרכינן והא להכי הוא דאתא ,הא מיבעיא ליה לכדתניא מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר וכו' שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ומשני איה"נ ואלא ניתן להצילו בנפשו מנ"ל אתיא בק"ו וכו', ואם נימא דההיא דהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו סברא אלימתא היא לדינא אם כן מאי פריך הא מיבעי ליה לכדתניא וכו'. הרי היינו הך דכמו שהרואה את חבירו טובע בנהר חייב להצילו. הכי נמי כשרואה חבירו רודף אחר הנרדף להורגו ולעבור על אזהרת לא תרצח יש לו להצילו בנפשו. דהיינו שחייב להצילו מן העבירה בנפשו, דהא החטא קשה לו מהריגתו, ומאי שנא מצילו מליטבע בנהר ממצילו מן העבירה. ובפרט עבירה חמורה כשפיכת דמים. ואף שלא יכול להצילו מן העבירה אלא בהריגתו, מכל מקום הרי הריגה זו טובה היא אצלו שהרי העבירה קשה ממנה.

וביותר יש לתמוה שאם אכן אמת הוא שהחטא קשה לו מהריגתו, אם כן אמאי תנן התם דהרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו"ם אין מצילין אותן בנפשן. והרי עבירות חמורות אלו. שהן היותר חמורות שבתורה. קשין לו ממיתתו. ואם להציל חבירו ממיתה חייבו הכתוב. כ"ש להצילו מלעבור עבירות היותר חמורות אלו. ולא שייך כאן אין עונשין מה"ד דאין זה עונש אלא הצלה.

נוטר הכרמים
הודעות: 5705
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלכה למעשה?

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' ספטמבר 11, 2019 11:42 pm

קושיא על עצם הילפותא מבנות מואב דמיירי בחטא ע"ז; מסקנא בדעת ר"ש דמיירי רק בחטא ע"ז

ובעיקרא דמילתא בדברי הספרי הנ"ל, הקשה הגרי"פ בביאורו שם, שהרי העמונים והמואבים שנטלו עצה להחטיא את ישראל היינו להחטיאם בעבודה זרה. כמפורש בקרא ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור, ומעתה אין לנו אלא בעבירת ע"ז שהיא היותר חמורה מכל עבירות שבתורה שהמחטיאו בה קשה לו מן ההורגו. והיכי ניקום ונילף מינה לשאר עבירות שאינן חמורות כזו דנימא בהו הכי. וכי דנין קל מחמור להחמיר עליו.

ומסיק הגרי"פ דאין הכי נמי דמקרא אין ראיה אלא למחטיאו בחטא של ע"ז החמורה, ור"ש לשיטתו אזיל דאיהו קאמר בסנהדרין (עג, ב) שהעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כ"ש, ואם כן שפיר קאמר לטעמיה דמהחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו. דהיינו בחטא של ע"ז. אבל לדידן דקיי"ל דאפילו בע"ז לא ניתן להצילו בנפשו, אם כן ע"כ גם בע"ז לא אמרינן דהמחטיא קשה מן ההורגו, דא"כ היה לן לומר דניתן להצילו בנפשו משום לאו דלא תעמוד על דם רעך. דהרי הצלה היא לגבי דידיה, אלא ע"כ שלא נפסק כן להלכה גם לגבי עבירת עבודה זרה.

נוטר הכרמים
הודעות: 5705
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלכה למעשה?

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' ספטמבר 11, 2019 11:44 pm

'מחטיאו' יותר מן ההורגו – מעשה החטא או תוצאת החטא ומצב השמד הרוחני; בגוונא שהחטא נעשה באונס

ונראה לדון תחילה בעיקר הכלל של 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו', מאי משמע 'מחטיאו', האם המכוון הוא למעשה החטא כשלעצמו שהוא חמור מהריגה, או התוצאה של מעשה החטא והקלקול שנגזר ממנו.

והנפ"מ הפשוטה בזה, באופן שישנה קולא במעשה החטא, ונקדים דהנה כתב הלבוש (או"ח סי' תרע) בטעם שאין חיוב משתה ושמחה בחנוכה, וז"ל, ומפני שלא נמסרו ישראל באותו זמן ביד מושל אחד שהיה מושל עליהם להריגה כמו שהיה בימי המן... שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם... לכך לא קבעום אלא להלל ולהודות, ולא למשתה ושמחה וכו'.

וכתב באליה רבה (שם ס"ק יד): אין זה נכון, דהא פירש רש"י פרשת כי תצא [דברים כג, ט] דגדול המחטיאו יותר מההורגו (ט"ז סק"ג). ולענ"ד לא קשה מידי, דשם מחטיאו ברצון הוי, מה שאין כן הכא דהוי ע"י אונס. ועוד קי"ל ביו"ד בסי' קנ"ז [רמ"א ס"א] כל מקום שנאמר יהרג אל יעבור אם עבר ולא נהרג אף על פי שחלל השם מכל מקום נקרא אנוס ופטור, ואם כן לא שייך באונס טעם דמחטיא קשה שמוציאו מעולם הזה ועולם הבא.

הרי לנו שנחלקו הט"ז והאליה רבה האם במעשה עבירה באונס שייך החומרא של גדול המחטיאו, והא"ר מוכיח את הקולא של מעשה באונס מכך שישנו פטור אונס אף בחיובים של יהרג ואל יעבור.

ונראה לומר שהט"ז חלוק בזה על סברת הא"ר, שהא"ר פשיטא ליה שסברת גדול המחטיאו היינו ביחס למעשה העבירה המסוים שבזה מחטיאו, ועל מעשה זה ישנו פטור של אונס, אולם הט"ז סבירא ליה שחומרת המחטיאו הוא משום מצב השמד והחטא שבא כתוצאה מן החטא, ומה לי אם החטא נעשה באונס או לאו, אין החומרא מחמת מעשה החטא כשלעצמו.

ולפי הבנה זו שנתבארה בשיטת הט"ז, פשוט וברור שאין הנידון של גדול המחטיאו אלא בעבירות כאלו כמו ע"ז ועריות עם בנות נכר שהינם שמד רוחני, אבל על פעולות מסוימות של חטא, בודאי לא נימא שזה חמור מן ההורגו.

ומעין דברים אלו מובא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במאמר "פיקוח נפש ומצוות שבין אדם לחבירו", קובץ המעין כ, ג, תש"מ. מאידך יעויין בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ז דנראה שלא סבר כן להלכה.

אולם יעויין בט"ז (שם ס"ק ה) על דברי השו"ע בהל' שבת הנ"ל, וז"ל,
לקמן סי' שכ"ח ס"י פסק דבשביל שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו. ורמ"א כ' ועסי' שכ"ח ס"י. ולכאורה סותרים אהדדי ופלוגתא הוא בב"י בין הרשב"א להתוספות. וצ"ל דשאני הכא שרוצים להמירה ותשאר מומרת לעולם אחר כך בזה הכריע כהתוס' דיש להצילה בחילול שבת דזה עדיף מפיקוח נפש, משא"כ לקמן שיעשה פעם אחת באונס כיון דאונס רחמנא פטריה ואח"כ אין חשש לא יחלל שבת בשביל הצלה זו כנ"ל נכון.

הרי לנו בדברי הט"ז שחילק בתרתי ונראה שנקט את שתי הסברות הנ"ל כאחד, א' בין מצב של מומרות ושמד לעולם לבין עשיה של פעם אחת. ב' סברא נוספת לקולא שאותו מעשה של עבירה גדולה נעשה באונס. ונראה שאף הט"ז ס"ל צד קולא של אונס במעשה, ואולי כתוספת על הסברא הראשונה והעיקרית.

נוטר הכרמים
הודעות: 5705
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלכה למעשה?

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' ספטמבר 11, 2019 11:45 pm

מחטיאו בשאר עבירות

ולכאורה גם אם נימא שעצם מעשה החטא חמור מן המיתה, הרי ישנו חילוק גדול בין מעשה חטא להריגה, מעשה חטא הוא בדרך כלל רגע אחד, ואילו אחר רגע זה הוא יכול לשוב בתשובה, ולא לשנות באיולתו לעולם, ואילו הריגה היא מיתה והשבתה של חיי עולם הזה לגמרי, והרי זה בבחינת 'חיי שעה' מול חיים ארוכים יותר, ומפני מה ידחה העבירה את ההריגה.

ואמנם בעבירות כאלו שנאמר עליהם 'יהרג ואל יעבור', בהכרח שכל החיים כולן אינם שקולים כנגד הכישלון הבודד בחטא זה, ועל עבירות אלו א"צ לפנים שהמחטיאו גדול מן ההורגו – כפשוטו, אבל ללמוד מכך לשאר עבירות, ובפרט עבירה שעושה אותה פעם אחת, מנא לן.

והשוואה זו בין דין יהרג ואל יעבור ל'גדול המחטיאו' מצינו בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' טו) בדחייתו את דברי הנחלת שבעה בנידון חילול שבת במי שבנו הלך במזיד להמיר דתו, אם מותר לחלל עליו השבת לרכוב אחריו אולי יוכל להחזירו, יעו"ש.

ואמנם גם אי נימא כהבנת הא"ר, שגדול המחטיאו היינו מצד עצם פעולת החטא, אכתי צ"ב טובא מנא לן ללמוד לשאר מיני חטאים, וכבר מצינו בדברי הפוסקים שדנו סברא זו גם במחטיאו בשאר חטאים.

בספר שער דעה הלכות ריבית סימן קס כתב וז"ל,
ומה שהקשה הט"ז דמאי קמ"ל המחבר דמותר ללוות ברבית מפני פקוח נפש פשיטא הא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, וכן תמה המשנה למלך פ"ד מהלכ' מלוה (סוה"א). יש לתרץ ע"פ מה שכתב רש"י... גדול המחטיא את האדם יותר מן ההורגו... וא"כ רבותא גדולה הוא דהו"א כיון שהמלוה עובר בכמה לאוין במה שמלוה ברבית דהא לדידיה ליכא פקוח נפש א"כ אף הלוה אסור ללוות ממנו להחטיאו בכמה לאוין מפני פקוח נפש דאחרינא, דמאי חזית דדמיה דהאי סומק טפי דילמא דהאי סומק טפי ואסור להחטיא את המלוה בכמה לאוין, קמ"ל דמ"מ מפני פקוח נפש מותר.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת שואל ומשיב חמישאה סי' ל.

ועי' עוד בשו"ת דבר יהושע (ח"א סי' כד אות יב, וח"ה יו"ד סי' יב) לגבי איסור חבלה, שמשמעות לשון הרמב"ם בפירוש המשנה בסנהדרין שהרודף אחר בהמה או לחלל את השבת מותר לחבול בהם למנעם מן העבירה, והיינו משום גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, שעל כן מחויב הוא לא לעמוד על דם רעהו ולהצילו מן העבירה, יעו"ש.

עקביה
הודעות: 2910
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, הלכה למעשה?

הודעהעל ידי עקביה » ה' ספטמבר 12, 2019 11:41 pm

נוטר הכרמים כתב:(ג) מסוגיא דסנהדרין (עג, א) דאמרינן, ת"ר מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ופרכינן והא להכי הוא דאתא ,הא מיבעיא ליה לכדתניא מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר וכו' שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ומשני איה"נ ואלא ניתן להצילו בנפשו מנ"ל אתיא בק"ו וכו', ואם נימא דההיא דהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו סברא אלימתא היא לדינא אם כן מאי פריך הא מיבעי ליה לכדתניא וכו'. הרי היינו הך דכמו שהרואה את חבירו טובע בנהר חייב להצילו. הכי נמי כשרואה חבירו רודף אחר הנרדף להורגו ולעבור על אזהרת לא תרצח יש לו להצילו בנפשו. דהיינו שחייב להצילו מן העבירה בנפשו, דהא החטא קשה לו מהריגתו, ומאי שנא מצילו מליטבע בנהר ממצילו מן העבירה. ובפרט עבירה חמורה כשפיכת דמים. ואף שלא יכול להצילו מן העבירה אלא בהריגתו, מכל מקום הרי הריגה זו טובה היא אצלו שהרי העבירה קשה ממנה.

וביותר יש לתמוה שאם אכן אמת הוא שהחטא קשה לו מהריגתו, אם כן אמאי תנן התם דהרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו"ם אין מצילין אותן בנפשן. והרי עבירות חמורות אלו. שהן היותר חמורות שבתורה. קשין לו ממיתתו. ואם להציל חבירו ממיתה חייבו הכתוב. כ"ש להצילו מלעבור עבירות היותר חמורות אלו. ולא שייך כאן אין עונשין מה"ד דאין זה עונש אלא הצלה.

מהנכתב כאן משמע שהריגת הרודף היא לשם, או עכ"פ גם לשם, הצלת הרודף, ולענ"ד א"א לומר כן. בין לרבנן ובין לרבי שמעון ורבי אלעזר, כמש"כ כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=37166


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: דורש טוב לעמו ו־ 35 אורחים