מחד גיסא, אסור להסיח דעת משמיעת ברכת-כהנים, עי' תוס' חגיגה טז.
מאידך, הזמן הראוי לאמירת הטבת חלום הוא בשעה זו, כאמור בפרק הרואה.
הכיצד?
תם מה הוא אומר כתב:ואיך מותר לכהנים להתפלל התפלה לפני נשיאת כפים ולאחריה, כאשר עי"ז מפסידים הם את שמיעת חזרת הש"ץ
משיב ר"י בתוספות פרק אלו נאמרין:עושה חדשות כתב:הכיצד?
מִשּׁוּם סַכָּנָה הִתִּירוּ, שֶׁמָּא חֲלוֹם מְסֻכָּן הוּא שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה;
דְּהָא אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת הִתִּירוּ לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם.
אדרבה! אמירת 'מודים דרבנן' היא הבעת הזדהות של הקהל - בנוסח הודאה משלו - עם ברכת ההודאה של שליח הציבור. וזה לשון התלמוד בפרק אלו נאמרין:יאיר כתב:אפשר לכאורה לשאול גם על אמירת מודים דרבנן, שכל הציבור אינם מכוונים לחזן.
ויתכן דהשאלה 'העם מה הם אומרים' נתבססה על מה שאמרו בתלמוד ירושלמי: 'הכל שוחין עם שליח הציבור בהודאה', וכוונת השאלה: מה הם אומרים בזמן שהם שוחים?בִּזְמַן שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר 'מוֹדִים', הָעָם מָה הֵם אוֹמְרִים? אָמַר רַב, 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ'.
תשובה שאינה מניחה את הדעת, שהרי כתב הרא"ש בתשובה (והדברים מובאים בשו"ע הלכות תפלה):בברכה המשולשת כתב:חזרת הש"ץ היא תקנת חכמים וגם התפילות הללו הן תקנת חכמים, והם אמרו והן אמרו.
ומיתמהת התמיהה: הכיצד הכהנים עסוקים בתפלות משלהם בשעה ששליח הציבור מברך ברכת ההודאה וברכת השלום (אף גם בזמן שהוא חותם את חתימת הברכות)?כְּשֶׁאֵין תִּשְׁעָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמְכַוְּנִים בְּבִרְכַּת שַׁ"ץ – קָרוֹב בְּעֵינַי לִהְיוֹת בִּרְכַּת שַׁ"ץ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, כִּי נִתַּקְּנָה בִּרְכַּת שַׁ"ץ לְאָמְרָהּ בַּעֲשָׂרָה, וּכְשֶׁאֵין תִּשְׁעָה הַמְכַוְּנִים לְבִרְכוֹתָיו נִרְאֶה כִּבְרָכָה לְבַטָּלָה.
שמואל שלומוביץ כתב:לגבי תפילה על החלום בברכת כהנים לכאו' זה ענין אחר, כי השתיקה אינה כדי שישמע אלא כדי שיקבל הברכה כמבואר בגמ', כלום יש עבד וכו'
וצ"ע מה היה עיקר התקנה, ובזמן הראשונים באמת נהגו שאמרו זאת רק כשהכהנים האריכו בניגון, ושמא צורך גדול שאני.
ביקורת תהיה כתב:תשובה שאינה מניחה את הדעת, שהרי כתב הרא"ש בתשובה (והדברים מובאים בשו"ע הלכות תפלה):בברכה המשולשת כתב:חזרת הש"ץ היא תקנת חכמים וגם התפילות הללו הן תקנת חכמים, והם אמרו והן אמרו.ומיתמהת התמיהה: הכיצד הכהנים עסוקים בתפלות משלהם בשעה ששליח הציבור מברך ברכת ההודאה וברכת השלום (אף גם בזמן שהוא חותם את חתימת הברכות)?כְּשֶׁאֵין תִּשְׁעָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמְכַוְּנִים בְּבִרְכַּת שַׁ"ץ – קָרוֹב בְּעֵינַי לִהְיוֹת בִּרְכַּת שַׁ"ץ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, כִּי נִתַּקְּנָה בִּרְכַּת שַׁ"ץ לְאָמְרָהּ בַּעֲשָׂרָה, וּכְשֶׁאֵין תִּשְׁעָה הַמְכַוְּנִים לְבִרְכוֹתָיו נִרְאֶה כִּבְרָכָה לְבַטָּלָה.
שתי תשובות לדבר:בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי. הרא"ש דיבר על מי שאינם מכוונים, בניגוד לתק"ח, ואילו אנן עסקינן במי שאומר תפילה שחכמים תיקנו לאומרה שם בדיוק.
ובאמת הדבר צריך תלמוד: אמורא היכא קאי דשאיל 'מאי אמר'?מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ. 'הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם' וְגוֹמֵר.
ביקורת תהיה כתב:שתי תשובות לדבר:בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי. הרא"ש דיבר על מי שאינם מכוונים, בניגוד לתק"ח, ואילו אנן עסקינן במי שאומר תפילה שחכמים תיקנו לאומרה שם בדיוק.
א. שתי תקנות המכחישות זו את זו – דבר שאינו מתקבל על הדעת.
ב. 'תקנת חכמים' מאן דכר שמה?
לשון התלמוד בדבר תפלות הכהנים לפני נשיאות כפים ולאחריה כך הוא:ובאמת הדבר צריך תלמוד: אמורא היכא קאי דשאיל 'מאי אמר'?מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ. 'הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם' וְגוֹמֵר.
ביקורת תהיה כתב:שתי תשובות לדבר:בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי. הרא"ש דיבר על מי שאינם מכוונים, בניגוד לתק"ח, ואילו אנן עסקינן במי שאומר תפילה שחכמים תיקנו לאומרה שם בדיוק.
א. שתי תקנות המכחישות זו את זו – דבר שאינו מתקבל על הדעת.
ב. 'תקנת חכמים' מאן דכר שמה?
לשון התלמוד בדבר תפלות הכהנים לפני נשיאות כפים ולאחריה כך הוא:ובאמת הדבר צריך תלמוד: אמורא היכא קאי דשאיל 'מאי אמר'?מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ. 'הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם' וְגוֹמֵר.
תם מה הוא אומר כתב:יש להעיר גם ב"מודים" שהציבור עונה "מודים דרבנן", ועכ"ז כ' הפוס' שהש"ץ יזהר שיהיו עשרה שומעים, וצ"ע, דהרי הקהל צריך לענות מודים דרבנן, והיאך בד בבד גם יקשיבו לו.
שמואל שלומוביץ כתב:תם מה הוא אומר כתב:יש להעיר גם ב"מודים" שהציבור עונה "מודים דרבנן", ועכ"ז כ' הפוס' שהש"ץ יזהר שיהיו עשרה שומעים, וצ"ע, דהרי הקהל צריך לענות מודים דרבנן, והיאך בד בבד גם יקשיבו לו.
ראה לעיל כאן.
תם מה הוא אומר כתב:שמואל שלומוביץ כתב:תם מה הוא אומר כתב:יש להעיר גם ב"מודים" שהציבור עונה "מודים דרבנן", ועכ"ז כ' הפוס' שהש"ץ יזהר שיהיו עשרה שומעים, וצ"ע, דהרי הקהל צריך לענות מודים דרבנן, והיאך בד בבד גם יקשיבו לו.
ראה לעיל כאן.
יש"כ
היכן הירושלמי? ואיך אתה מבין שזה לא מפסיד את השמיעה? ממ"נ או שהוא "אומר" מודים בלי כוונה (ודאי מה שלא צריך להיות ע"פ הלכה) או שהוא לא שומע, א"א לשניהם בבת אחת. תרי קלי לא משתמעי.
ירושלמי ברכות פרק א הלכה ה
תנא רבי חלפתא בן שאול הכל שוחין עם ש"צ בהודאה. ר' זעירא אמר ובלבד במודים. [דף י עמוד ב] רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף: ר' יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין. אמר לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר רבי חלבו ר"ש בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה רבי חנינא בשם ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי ואית דאמרין ליה חברייא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה מתים שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך בא"י אל ההודאות.
הוראה זו אין בנמצא בספרי הפוסקים. אדרבה, איפכא יש לשמוע מדברי אבודרהם (שחרית של חול):תם מה הוא אומר כתב:יש להעיר גם ב"מודים" שהציבור עונה "מודים דרבנן", ועכ"ז כ' הפוס' שהש"ץ יזהר שיהיו עשרה שומעים.
ודומה כי גם הרב 'משנה ברורה' שכתב 'וצריך לאמר עכ"פ קצת בקול שיוכלו לשמוע עשרה בני אדם העומדים סביבו', לא בא אלא לשלול אמירת 'מודים' בינו לבין עצמו, מאחר ששליח ציבור הוא, אך גם הוא מודה שאין צריך עשרה שומעים. על כל פנים, אף אם נאמר שלדעתו צריך שיהיו עשרה שומעים ל'מודים' דש"ץ, לא נמצא לו חבר בדעה זו.וּכְשֶׁיַּגִּיעַ שַׁ"ץ לְ'מוֹדִים' וְכוֹרֵעַ, כָּל הָעָם שׁוֹחִין וְאוֹמְרִין הוֹדָאָה קְטַנָּה הַמַּתְחֶלֶת כְּמוֹ כֵן בְּ'מוֹדִים', שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָעֶבֶד לְהוֹדוֹת לְרַבּוֹ וְלוֹמַר לוֹ 'אֲדוֹנִי אָתָּה' עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא כָּל אָדָם צָרִיךְ לְקַבֵּל בְּפִיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד: 'אָמַרְתִּי לַייָ אֵלִי אָתָּה' – אֲנִי בְּעַצְמִי אָמַרְתִּי לוֹ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.
א. כלום דברי אבודרהם שאין שליח להודאה אינם ברורים דיים להבדיל בין 'מודים' לשאר כל התפלה?שמואל שלומוביץ כתב:א. אין סיבה וסברא בהירה לחלק בין זה לבין שאר תפילת הש"ץ.
ב. פשוט שמי שאינו בקי אינו אומר מודים דרבנן אלא שותק ויוצא יד"ח.
ביקורת תהיה כתב:א. כלום דברי אבודרהם שאין שליח להודאה אינם ברורים דיים להבדיל בין 'מודים' לשאר כל התפלה?שמואל שלומוביץ כתב:א. אין סיבה וסברא בהירה לחלק בין זה לבין שאר תפילת הש"ץ.
ב. פשוט שמי שאינו בקי אינו אומר מודים דרבנן אלא שותק ויוצא יד"ח.
ב. כלומר, דהא דאמרינן בגמרא 'העם מה הם אומרים' היינו דוקא העם הבקי. ולא נהירא.
דברים שמחים ומאירים!שמואל שלומוביץ כתב:מי שאינו בקי - כיצד היא ברכת ההודאה שלו?
אפשרות א. מברכה ברכה בפני עצמה וחותם בה בשם.
אפשרות ב. יוצא יד"ח מהש"ץ, והיינו שמקשיב ואינו אומר דבר.
אפשרות ג. יכול לצאת יד"ח גם אם הוא אומר דבר אחר.
אפשרות ד. תחילתה מברך לעצמו ומשלים חתימתה ע"י הש"ץ.
יישר חילו של זה שיביננו מה המה דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם ומה מתבאר מהם.נשאל הרב הנזכר (מהר"י עייאש בספר בית יהודה או"ח סי' לג) אם זה שיוצא בתפלת הש"ץ אם יכול לענות מודים דרבנן, אי הוי הפסק. והרב הנז' לא השיב על זה. ואין כאן שאלה, דודאי ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ, שעולה לו להוציאו י"ח תפלה. וכן מתבאר מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם, הובא בתחילת ספר 'מעשה רוקח' עיין שם ודוק.
ביקורת תהיה כתב:יישר חילו של זה שיביננו מה המה דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם ומה מתבאר מהם.נשאל הרב הנזכר (מהר"י עייאש בספר בית יהודה או"ח סי' לג) אם זה שיוצא בתפלת הש"ץ אם יכול לענות מודים דרבנן, אי הוי הפסק. והרב הנז' לא השיב על זה. ואין כאן שאלה, דודאי ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ, שעולה לו להוציאו י"ח תפלה. וכן מתבאר מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם, הובא בתחילת ספר 'מעשה רוקח' עיין שם ודוק.
המתבאר מדבריו שאמירת מודים דרבנן לא ניתקנה אלא למי שכבר התפלל, כדי שיצטרף אל הש"ץ בהודאה לשמו יתברך ולא יעמוד בשתיקה, אך לא למי שמתפלל יחד עם הש"ץ.ומה שנתלה הנתלה בזה במודים דרבנן הוא טעות, שטעה בעיקר הדין, לפי שמודים דרבנן אין באמירתו חובה על כל פנים, אבל מי ששמע ש"ץ אומר מודים והוא כבר התפלל – לא ישתוק אצל שבחו ית' מלשבחו, אבל יאמר מודים דרבנן; אבל אם היה מתפלל ואומר מודים העיקרי עם ש"ץ – קם ליה בדרבה מיניה.
ביקורת תהיה כתב:דברים שמחים ומאירים!שמואל שלומוביץ כתב:מי שאינו בקי - כיצד היא ברכת ההודאה שלו?
אפשרות א. מברכה ברכה בפני עצמה וחותם בה בשם.
אפשרות ב. יוצא יד"ח מהש"ץ, והיינו שמקשיב ואינו אומר דבר.
אפשרות ג. יכול לצאת יד"ח גם אם הוא אומר דבר אחר.
אפשרות ד. תחילתה מברך לעצמו ומשלים חתימתה ע"י הש"ץ.
והא לך דברי הרב חיד"א בספר ברכי יוסף:יישר חילו של זה שיביננו מה המה דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם ומה מתבאר מהם.נשאל הרב הנזכר (מהר"י עייאש בספר בית יהודה או"ח סי' לג) אם זה שיוצא בתפלת הש"ץ אם יכול לענות מודים דרבנן, אי הוי הפסק. והרב הנז' לא השיב על זה. ואין כאן שאלה, דודאי ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ, שעולה לו להוציאו י"ח תפלה. וכן מתבאר מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם, הובא בתחילת ספר 'מעשה רוקח' עיין שם ודוק.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 297 אורחים