יושב ירושלים כתב:כוונת הרמב"ן פשוטה לענין מניינן של מצוות, שאין למנות המצוות שאינן מחוייבות אלא כדי להמנע מאיסור, וכוונת הדוגמא מנוטל ידיו ואוכל י' פעמים לכאורה כוונתו שאין מעלה בעצם הנטילה אלא בהימנעות מאכילה בלא נטילה, ולכן אם יחלק אכילתו לעשר סעודות כדי 'להרויח' עוד מצוות לא עשה כלום, שהרי המצוה היא לא לאכול בלא נטילה וזבה שניהם שווין.
בעיקר דבריך צודק אתה, והדברים מפורשים ברמב"ן דהזהירות לאכול בלא נטילה הוא כמו המנעות מאיסור ל"ת דומשום דנטילת ידים ושחיטה הם כמו לאוין הבאין מכלל עשה, והנפ"מ הוא לענין מנין המצוות דאינן נמנין רק עשה ול"ת ממש אבל לא לאו הבא מכלל עשה ולא עשה הבא מכלל לאו, אבל שכר ודאי דהוא מקבל וכמו כל מי שנזהר מעבירת ל"ת (וכל זה לדעת הבה"ג).
אמנם סוף דבריך דאין יותר שכר לנוטל ידיו י פעמים מפעם אחת יש לדון עליו כי כל פעם שיושב לאכול הרי הוא כבא לידו לעשות עבירה ולא עשאה פעם נוספת, ולא נראה דזהו כונת הרמב"ן דהרי לא הזכיר 'מסעודה גדולה', אלא כונתו דליכא מצוה בהנטילה יותר מאילו לא אכל כלל, וזהו דבריו שם, והיינו משום דאינו אלא שמירה מאיסור ולא קיום מצוה.
אמנם דברי האבן עזרא איני מבין כלל דהרי ודאי דכל נטילה וכל שחיטה מזכהו בברכה והברכה נמנה בחשבון מאה ברכות, ולמה אינו ראוי לחטוף ברכות כאלו, והאם הוא נחשב כברכה שאינה צריכה, ומאי שנא מברכת הנהנין שאין בקיום האכילה מצוה?