מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

אסוקי מילתא

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עושה חדשות
הודעות: 8130
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

אסוקי מילתא

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' אוקטובר 27, 2019 7:33 pm

סוכה דל"ט - אמר רבא לא לימא איניש ברוך הבא והדר בשם ה', אלא ברוך הבא בשם ה' בהדדי. אמר רבא לא לימא איניש יהא שמיה רבא והדר מברך, אלא יהא שמיה רבא מברך בהדדי. אמר ליה רב ספרא, משה שפיר קאמרת, אלא התם והכא אסוקי מילתא הוא ולית לן בה.

יבמות דק"ו - אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה, לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה, דמשמע אבה יבמי, אלא לא אבה יבמי. ולא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לחודיה, דמשמע חפצתי לקחתה, אלא לא חפצתי לקחתה. רבא אמר אפסוקי מילתא היא, ואפסוקי מילתא לית לן בה. רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה לא אבה יבמי, אמר ליה לא סבר ליה מר להא דרבא, אמר ליה מודה רבא בלא אבה יבמי.

ורש"י בסוכה כ' "כל אסוקי מלתא - הואיל וכוונתו לגמור לית לן בה".

ובמשנ"ב סי' קמב לגבי קריאת התורה כ' (בשם ס' שע"ש) ד"בנגינת הטעמים כשהענין משתנה עי"ז כגון שקרא משרת במקום מפסיק מחזירין אותו".

ובסי' סא לגבי קריאת שמע העתיק המשנ"ב את דברי הב"י, ד"צריך ליזהר לפסוק במקום הראוי להפסיק לפי הענין כדי שיהיה טעם והבנה לדבריו ע"כ יראה לקרותה בנחת דאל"ה ישתנה לפעמים הבנת דבריו ע"י זה".

וגם הרמ"א כ' לגבי קרי"ש - ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה', וביאר בעטרת צבי ד"אם לא יפסיק מעט יהא נראה כאילו מדבר אל השם שישמע לתפלת ישראל ויענם וימלא בקשתם".

ואני נבוך בהאי ענינא, לגבי קריאת שמע, תפילה, קריאת התורה וכו'.

האם לכתחילה צריך לנגן נכון את ההפסקים ורק בדיעבד אמרי' א[פ]סוקי מילתא לית לן בה.

או שהחילוק הוא בין אופן שיש פירוש אחר ע"פ הניגון המוטעה ובין אופן שבהכרח זה מתפרש נכון ואין אפשרות אחרת.

ומהו שכ' רש"י הואיל וכוונתו לגמור, האם יש כאן איזה תנאי לעיכובא.

ומה הדין באופן שיש ב' פירושים (כגון "ואישי ישראל" בברכת העבודה) האם מועיל לומר הכל בנשימה אחת כדי שיתפרש איך שצריך או שאין בזה ריוח אלא יצא קרח מכאן ומכאן.

יורני המורה ושכמ"ה.

הפשטן
הודעות: 609
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: אסוקי מילתא

הודעהעל ידי הפשטן » ב' אוקטובר 28, 2019 3:05 am

עושה חדשות כתב:ומהו שכ' רש"י הואיל וכוונתו לגמור, האם יש כאן איזה תנאי לעיכובא.

לכאו' כך משמע.

עושה חדשות כתב:האם לכתחילה צריך לנגן נכון את ההפסקים ורק בדיעבד אמרי' א[פ]סוקי מילתא לית לן בה.


מלשון המשנ"ב שהבאת לגבי קס"ת, משמע דהוי לעיכובא. גם לגבי ק"ש, קי"ל במסכת ברכות ובשו"ע - דהכוונה מעכבת לפחות בפסוק הראשון - שעליו דן הרמ"א שהבאת, בעוד שמעטרת צבי שהבאת מוכח כי בפסוק הראשון השינוי בהפסק משנה את המשמעות - וא"כ לכאורה הוא גם מעכב - ק"ו מקס"ת.


עושה חדשות כתב:או שהחילוק הוא בין אופן שיש פירוש אחר ע"פ הניגון המוטעה ובין אופן שבהכרח זה מתפרש נכון ואין אפשרות אחרת.


זה שיש שינוי במשמעות, בין "לא אבה יבמי" (בבת אחת) - לבין "לא [אלא] אבה יבמי" (דהיינו בהפסק אחרי "לא"), וכן בין "לא חפצתי לקחתה" (בבת אחת) - לבין "לא [אלא] חפצתי לקחתה" (דהיינו בהפסק אחרי "לא"), זה ברור, וגם ברור כי - בשני הפסוקים האלה - המשמעות הנכונה היא הראשונה.
וה"ה לגבי "ברוך הבא בשם ד", מדברי הגמ' משמע, דלכתחילה הנכון הוא לקרוא את המילים "הבא בשם ד" - בבת אחת - ואגב אז יתפרש "ברוך [יהא] הבא-בשם-ד" (כלומר הבא-בשם-ד' יהא ברוך), כי אם נקרא בהפסק: "ברוך - הבא - בשם ד", אז המשמעות תהא: "הבא - [יהא] ברוך בשם ד". מהגמ' מוכח דהמשמעות הנכונה היא הראשונה, ומ"מ ש"ד להפסיק - בין "הבא" לבין "בשם" - ובלבד שכוונתו לגמור.
וה"ה לגבי יהא שמי' רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא, אם נקרא "יהא - שמי' רבא - מברך לעלם ולעלמי עלמיא" (היינו בהפסק בין "רבא" לבין "מברך"), אז המשמעות תהא - ששמו הגדול - יהא מבורך לעולם ולעולמי עולמים, בעוד שמהגמ' מוכח - כי זאת משמעות שגוי' - וכי המשמעות הנכונה היא ששמו הגדול המבורך יהא לעולם ולעולמי עולמים, ומכאן משמע דלכתחילה מומלץ לקרוא (בלי הפסק בין "רבא" לבין "מברך") כך: "יהא - שמי' רבא מברך - לעלם ולעלמי עלמיא" (כלומר: יהא - שמו הגדול המבורך - [קיים] לעולם ולעולמי עולמים), ומ"מ ש"ד להפסיק - בין "רבא" לבין "מברך" - ובלבד שכוונתו לגמור. ואגב: זה שהנוסח הוא "מברך" ולא "המברך", זה רק משום, שכך אופן ההתבטאות בלשון ארמי - שאין בו ה"א הידיעה לפני אף תיבה כנודע.

עושה חדשות כתב:ואני נבוך בהאי ענינא, לגבי קריאת שמע, תפילה, קריאת התורה וכו'.

מחילוק הלשונות שהבאת מהגמ' ומרש"י ומהפוסקים - נראה בפשטות - דהחילוק לדינא הוא, בין (מחד גיסא) הפסוק הראשון של קריאת שמע וה"ה לקריאת התורה - דקפדינן בהו טפי ואפילו לעיכובא - כשיש שינוי במשמעות אשר משנה את הכוונה (ולהכי קי"ל בספרי הפוסקים דבקס"ת מחזירין אותו אף בדיעבד כשיש שינוי במשמעות מחמת ההפסק השגוי וכ"ש בפסוק הראשון של ק"ש דקי"ל דאם לא כיוון מחזירין אותו אף בדיעבד ולכאו' ה"ה אם הפסיק באופן שגוי שמשנה את המשמעות), לבין (מאידך גיסא) ברוך הבא בשם ד' וכן יהא שמי' רבא מברך (ונחלקו רב אשי ורב כהנא האם ה"ה בהקראת פסוקי החליצה לחולצת) - דהתם לא קפדינן כ"כ בכוונה (ולהכי קי"ל בגמ' דאע"פ שההפסקה השגוי' משנה את הכוונה - מ"מ ש"ד להפסיק - ובלבד שכוונתו לגמור כמבואר ברש"י).

ביקורת תהיה
הודעות: 1398
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: אסוקי מילתא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' אוקטובר 28, 2019 4:07 pm

א. משפט שהנושא בא בתוך מלות הנשוא – קריאתו התקינה:
דוגמה 1: 'ברוך הבא בשם השם'. הנושא: 'הבא', הנשוא: 'ברוך בשם השם'.
דוגמא 2: 'יהא שמיה רבא מברך'. הנושא: 'שמיה רבא', הנשוא: 'יהא מברך'.
אומר רבא: יש לקרוא את המשפט ברצף, כי אתנחתא אחרי הזכרת הנושא עשויה להישמע כסיום המשפט: 'ברוך הבא', 'יהא שמיה רבא', ומתוך כך המלים שבהמשך מאבדות משמעות.
טוען לעומתו רב ספרא: הדברים נכונים כאשר המשפט נאמר בהטעמה בלתי נכונה שיש בה לחלק את המשפט לשנים: 'ברוך הבא! בשם השם', 'יהא שמיה רבא! מברך לעלם'; אבל כאשר ההטעמה היא כהוגן, אין באתנחתא בעלמא כדי לקלקל את השורה.
ב. משפט שמשמעותו תלויה בהטעמה נכונה – קריאתו התקינה:
לדוגמה: 'לא אבה יבמי', 'לא חפצתי לקחתה'. הטעמת 'לא' כמלת קריאה הופכת את משמעות המשפט על פיה: לא כי, אלא אבה יבמי; לא כי, אלא חפצתי לקחתה; והמשפט מתחלק בעצם לשני משפטים נפרדים.
אומר אביי: המקריא לחולצים את הנוסח שעליהם לקרוא אחריו, יקריא את המלה 'לא' יחד עם מלות ההמשך: 'לא אבה יבמי' - לַיבמה, 'לא חפצתי לקחתה' – לַיבם; אחרת עלולה 'לא' להישמע כמשפט לעצמה.
טוען לעומתו רבא: הפסקה גרידא לאחר 'לא', בלא להטעימה כמלה לעצמה – אין בה כדי לקלקל את השורה.
ג. משפט שפיסוק שגוי מעוות את רעיונו:
לדוגמה המשנה ביבמות: 'כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם'.
כֹּהֵ֥ן גָּד֖וֹל שֶׁמֵּ֣ת אָחִ֑יו חוֹלֵ֖ץ וְלֹ֥א מְיַבֵּֽם – קריאה נכונה.
כֹּהֵ֥ן גָּד֖וֹל שֶׁמֵּ֑ת אָחִ֥יו חוֹלֵ֖ץ וְלֹ֥א מְיַבֵּֽם – קריאה שגויה.
על טעות כיוצא בה בקריאת התורה, נאמרה ההלכה שמחזירין את הקורא.
ד. קריאת משפט באופן שהוא משתמע לשני פנים:
לדוגמה: 'והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון'.
קריאת המלים בזו אחר זו בצליל אחד, בלי להטעים מלה מן המלים, מותירה את המלים 'ואשי ישראל' ללא הכרע.
הכותב מציע לקרוא באופן זה את המשפטים הנזכרים שבברכת העבודה, שנפל ספק בפיסוקם הנכון. לכאורה, הרעיון בלתי מופרך.


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 59 אורחים