כתיב בפרשת נח (ח, יא): וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ.
ובתרגום המיוחס ליוב"ע: הָא טַרְפָא דְזֵיתָא לָקִיט תִּבִיר וּמְחִית בְּפוּמָהּ דִנְסַבְתֵּיהּ מִן טַוָור מִישְׁחָא. והיינו כדברי ר' לוי בב"ר (לג, ו): מהיכן הביאה אותו... רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דישראל במבולא.
והנה 'הר המשחה' הלא ניהו הר הזיתים (עי' רבינו בחיי כאן ובמלכים ב כג, יג וברש"י שם. וראה בפי' הון עשיר לר"ה פ"ב מ"ד: ונראה דעל שמם היו קורים אותו כך, כי השמן יוצא מהם, ועיקרו לסוך), וכאן אנו מוצאים שהבשורה על כי קלו המים ונטהר העולם ממי המבול הגיעה ממקום זה, ואמנם כמה מעלות טובות למקום זה.
במתני' (מידות פ"ב מ"ד; פרה פ"ג משניות ו-ז) מבואר ששריפת הפרה האדומה היתה בהר המשחה.
ומקום זה של הר המשחה היה המקור שמשם היתה יוצאת טהרה לישראל, כדאיתא במדרש איכה רבה פרשה ב: שני ארזים היו בהר המשחה ותחת אחד מהן היו ארבע חנויות של מוכרי טהרות, ומן האחד היו מוציאין מ' סאה גוזלות לכל חדש, ומהן היו ישראל מספיקין לקנים.
והנה כתיב בזכריה (יד, ח): וְהָיָ֣ה בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֤וּ מַֽיִם־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם חֶצְיָ֗ם אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן בַּקַּ֥יִץ וּבָחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה.
ופירש"י, כשיבקע הר הזיתים מן המזרח למערב.
והנה המקור הנפתח הוא הוא המעין היוצא מבית קדשי הקדשים, ואיתא ביומא (עז, ב): אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים וכו'... מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה.
ובמתני' (ראש השנה פ"ב מ"ד) מבואר שהמשואה הראשונה שהיו משיאין להודיע על קידוש החודש היה בהר המשחה.
והנה כתיב בשמואל (ב טו, ל) אודות דוד המלך בברחו מפני אבשלום בנו: וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה. ובתרגום יונתן וברש"י שם דהיינו הר הזיתים.
ופי' הרלב"ג, זהו הר הזיתים שהי' אצל ירושלים אצל בית המקדש וידמה כי לקדושת המקום ההוא היה דוד נוהג בהיותו שם להשתחוות שם לשם יתעלה וזהו אמרו אשר ישתחוה שם לאלהים, ובדומה לזה ברד"ק.
אולם היה מקום לומר שאמנם ישנה סגולה מיוחדת במקום זה של 'הר הזיתים' לחידוש מלכות בית דוד.
ולכל לראש מה שנמצא כתוב בזכריה (יד, ד) על זמן תחיית המתים בב"א: וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠הוּא עַל־הַ֨ר הַזֵּתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה.
ואיתא בפסיקתא רבתי פיסקא לא: לאמור לאסורים צאו לאילו שנתונים בסמבטיון, ולאשר בחשך הגלו (ישעיה מט) לאילו שנתונים לפנים מסמבטיון, ואילו שנבלעו ברבלתה הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילים מחילים מלמטן, והם מחלדין בהם עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקדוש ברוך הוא עומד עליו והוא נבקע להם [והם] עולים מתוכו, כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו'.
ובתרגום לשיר השירים (ח, ה) עה"פ מי זאת עולה מן המדבר, וז"ל, אמר שלמה נביא כד ייחון מיתיא עתיד לאתבזעא טור משחא וכל מיתיא דישראל עתידין למפק מתחותוהי, ואפילו צדיקיא דמיתו בגלותא עתידין למיתי אורח כוכיא מלרע לארעא ונפקין מן תחות טור משחא וכו'.
ואמנם גם מקום סילוק השכינה היה מהר הזיתים, כדאיתא בפתיחתא לאיכה רבה (וכן הוא בפסיקתא דרב כהנא פיסקא יג): עשר מסעות נסעה השכינה, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן הבית, מן מפתן הבית לכרובים, ומן הכרובים לשער הקדמוני, משער הקדמוני לחצר, מן החצר לגג, מן הגג למזבח, מן המזבח לחומה, מן החומה לעיר, מן העיר להר הזיתים... מן העיר להר הזיתים דכתיב (יחזקאל י"א) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר, א"ר יונתן שלש שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזתים סבורה שמא ישראל יעשו תשובה ולא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת שובו בנים שובבים (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם, וכיון שלא עשו תשובה אמרה אלך אשובה אל מקומי.
והנה בספר חסידים הוצאת מקיצי נרדמים (סי' תרל) איתא בזה"ל: רבינו האי גאון היה עולה מבבל בכל שנה לירושלים, והיה שם בחג הסוכות, והיו מקיפים את הר הזיתים ביום הושענא רבה שבע פעמים ואומרים מזמורים שסידר להם רבינו האי, והיו הולכים לפני רבינו האי כהנים מלובשים סיריקון ומעילים נאים, במרחק כמאה אמה, ואחריו העם רחוקים ממנו כמאה אמה, ורבינו האי בתוך. ולאחר הסעודה היה רבינו האי שוחק ובלבו היה שמח, וראהו צדיק אחד ושאל אותו למה היית הולך לבדך אחר הכהנים, והשיב לו מפני שכאשר אני עולה בכל שנה להר הזיתים הולך עמי אליהו הנביא זכור לטוב, והפעם שאלתי אותו מתי יבא המשיח, ואמר לי כשיקיפו את הר הזיתים עם כהנים, ולקחתי עמי כל הכהנים האלה, שמצאתי להקיף יחד איתם וכו'.
ומכל זה אנו רואים את סגולתו המיוחדת של הר המשחה הוא הר הזיתים, (וכבר נודע כמה ביכרו להיקבר שם, ועי' בשו"ת שבט הלוי יו"ד סי' רז ובשו"ת להורות נתן ח"ה סי' עט), ולא נתבאר לן מאומה טעם וביאור לזה.