הקדמונים טבעו "תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה".
אעפ"כ בתפילות מחוייבות, (ואין הכוונה מעכבת), ודאי מתפלל אדם גם כאשר ברי לו שלא יכוין כלום.
שאלתי היא, על אותם תפילות/אמירות שאין בהם חיוב גמור, אלא מעלה או ענין או אפילו חיוב מועט, ואדם ניצב לפניהם כעת, ויודע שלא יכוין בהם כלום, ממש גוף בלי נשמה. האם מ"מ יש ענין באמירתם כמות שהוא, (כי סו"ס יצאו הדברים מפיו ודברים שבלב אינם דברים), האם ה'ענין' הנ"ל גורם שישאר החיוב המסויים שיש בזה, או שאין בזה כלום, לא ענין לא מעלה ובטח לא חיוב ואפילו כל שהוא.
יתכן כמובן שיש לחלק בין המקרים, אז אפרט מקצתם.
פסוקי דזמרה, והוא רחום, שיר של יום, קדושא דסידרא, עלינו לשבח, נפילת אפים, תפילה קודם הלימוד, המזמורים של הוצאת והכנסת ס"ת, אנעים זמירות, וכן הלאה.
אודה למשיבים.