תם מה הוא אומר כתב:האמת היא שהיה מן הראוי להביא כל הלשונות כדי שכולם יראו וישפטו. אלא שזה נושאים ארוכים שבניהם מונח עיקרי הדברים. אבל בכ"ז אענה על סדר דבריו בקצרה.
כ"ז בקצרה בעיון מקופיא ממש. והרבה יש לי להוסיף אלא שעייפתי.
תוך כדי כתיבה נזכרתי שהאריך בזה ידידנו בספר דינא דספיקא, עיין שם באורך עמוד רסד והלאה.
באמת קצת מעייף...
לגבי מהר"י בן לב, אי אפשר להוכיח מרבע משפט שכתב, וצריך לראות את כל העניין בכללות, ושם מדובר במקום עיגונא. וגם מה שכתב שלא נכנס בספק, זה כשהספק באמת בא לבד, אך מי יימר לן שבספק ספיקא לא היה מתיר? וכך גם יש לומר על מה שתמהת עלי בעניין החקרי לב.
לגבי הכנה"ג ובעי חיי, להדיא מדבר בכל המקומות שקבעו הלכה, וזה הרבה יותר מאשר מנהג שנהגו באיזה מקום ואין הבדל אם בכל המקומות או באותו מקום, שכבר החליטו באותו מקום להחמיר בכה"ג ובא חכם אחד ועושה ס"ס. ובנד"ד אף אחד לא קבע להחמיר, אלא שכך הורו כמה חכמים. ואפשר שחכמים אחרים הורו אחרת. כך שהמנהג בזה לא כל כך ברור.
מהרי"ט, הוא המקור לכל הספקות של הכנה"ג, והיה לך לעיין שם בתחילה. ואחר שתראה את זה גם ידחו דברי הנדיב לב.
אמת שאחרי העיון בדברים, נראה שהעניין לא כל כך מבורר בדעתם לכאן או לכאן, אך יותר נראה שאין הכרעה בדבריהם שלא אומרים כלל ס"ס נגד מנהג, אלא כל מקום לגופו וכפי שביארתי. ובפרט שהתמיהה גדולה, שהרי אפילו באיסורי תורה משתמשים בס"ס, נגד דין דרבנן עושים ס"ס, נגד מרן עושים ס"ס ולא יעשו כנגד מנהג? והוא דבר תימה גדול מאוד.
ולגבי מרן החיד"א, באמת זה נמצא במערכת ס' (ולא ע' כמו שכתב היח"ס והוא ט"ס) אות לב, ושם הביא בשם הכנה"ג בבעי חיי שכתב שאין לעשות ספק בדבר שנקבעה הלכה בש"ע דקבלנו הוראות מרן, וכן אין לעשות ספק בדבר שהמנהג פשוט כחד מרבוותא. ותמה ע"ז שכמה פוסקים עושים ס"ס אף נגד מרן, ועוד הביא מהקול אליהו שתמה ע"ז.
ומזה הוכיח היח"ס שהחיד"א גם סובר שאין עושים סב"ל כנגד מנהג. כנראה בגלל שהביא שחולקים על הס"ס נגד מרן ולא הביא על הס"ס נגד מנהג, ונראה שהסכים. ואני אומר, שאדרבה, אם עושים כנגד מרן שהתקבלו הוראותיו, כ"ש שעושים כנגד מנהג.