פורום אוצר החכמה

שמעתי שיש מקילים להתיר הפסק טהרה בתוך 5 דקות אחרי השקיעה [מלבד דעת הגרע"י זצ"ל להתיר תוך 13 דקות]

מישהו מכיר דעות כאלו בין הפוסקים?

יש לדעת שדברי הגרע"י הם לשיטתו שמחמיר כר"ת

יש אגרו"מ שמקל

מיכאל1 כתב:יש אגרו"מ שמקל

גם הוא לשיטתו שחייבים להחמיר כר"ת!

לגוף העניין מצורפים כמה מקורות ששמרתי לי כשהתעסקתי בנושא
יש להוסיף חוץ מזה שות ודרשת וחקרת בשם ר שלום אייזן זצל שמקל גם כן
וכן מובא בספר אורות הטהרה בשם הגר"מ אליהו(4 דקות)
עיין עוד שלחן שלמה עמוד סה ונכח השלחן אות ח עוד דעות
ועיין שיעורי טהרה (הרב גרוס שליט"א) עמ' רלא-רלב

רק לציין שאף אחד לא יכול להקל אחרי השקיעה ודאי רק שמקילים מחמת ספקות בזמנים(אגרות משה-ר"ת שאהפוסקים בספק אם היה שקיעה)

חשבונות רבים כתב:יש לדעת שדברי הגרע"י הם לשיטתו שמחמיר כר"ת

לכאורה דברים אלו אינם נכונים כלל,
דעת הרב להחמיר כרבינו תם בכל דבר שהוא דאורייתא.
דעתו ברורה שאין לחלל שבת אחרי השקיעה ואף יצא חוצץ כנגד הנוהגים כן.

הרע"י כותב להדיא בנד"ד שגם אם נחשיב את דעת ר"ת לדחויה מההלכה יש לצרפה לס"ס. (וכך דרכו תמיד בעשיית ס"ס).

[quote="מה שנכון נכון"]הרע"י כותב להדיא בנד"ד שגם אם נחשיב את דעת ר"ת לדחויה מההלכה יש לצרפה לס"ס. (וכך דרכו תמיד בעשיית ס"ס).[/quote
מה שנכון נכון,
ומה שלא נכון לא נכון,
לא נכון לומר שהרב התיר 13 דק' מחמת שמחמיר כרבינו תם
נכון לומר שהרב התירוהביא דעת רבינו תם כתוספת סמך לכך.

טברייני כתב:

מה שנכון נכון כתב:הרע"י כותב להדיא בנד"ד שגם אם נחשיב את דעת ר"ת לדחויה מההלכה יש לצרפה לס"ס. (וכך דרכו תמיד בעשיית ס"ס).

מה שנכון נכון,
ומה שלא נכון לא נכון,
לא נכון לומר שהרב התיר 13 דק' מחמת שמחמיר כרבינו תם
נכון לומר שהרב התירוהביא דעת רבינו תם כתוספת סמך לכך.

כמדומה שלא הבין מר את מה שכתבתי.

חשבונות רבים כתב:יש לדעת שדברי הגרע"י הם לשיטתו שמחמיר כר"ת

הגר"ע פוסק כהגאונים אפילו לקולא, ואע"פ שכתב שראוי להחמיר בדאורייתא כר"ת, זה רק בגדר חומרא אך לא מדינא.

ואע"פ שאין הלכה כר"ת צירף את שיטתו לספק ספיקא כדרכו בקודש, כמ"ש הרב מה שנכון נכון, ומה שנכון נכון.

בטהרת הבית (ח"ב עמ' רסה-רעד) כתב מס"ס להכשיר הפס"ט תוך 13.5 דקות מהשקיעה:
א. שמא פסקה מלראות קודם בין השמשות
ב. ושמא ביה"ש יום הוא.
ג. ושמא הלכה בזמן השקיעה כרבנו תם.
ד. ושמא הלכה כרבי יוסי שביה"ש שלו מתחיל אחר סיום ביה"ש של רבי יהודה.
ה. ושמא אינה זבה אלא נדה.

כמה פוסקים כתבו לחלוק על היתר זה (הגרשז"א, הרב הנאמ"ן ועוד), אולם למיטב זכרוני הם חלקו על ספק ג' ועל ספק ה'.
האם יש מי שכתבו שא"א לצרף את שאר הספיקות?

דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל:

שהחשבון של הספק ספיקא הוא נכון, אלא שהמנהג הפשוט היה שלא להקל בהפסק לאחר השקיעה [כך אמר לי הרב אבנר קבץ בשמו].

ואמנם לא מטעם שיטת ר"ת, כי סובר שאין לצרפו לס"ס [מבוא אול"צ ח"ב], אלא כנראה מצד ר' יהודה ור' יוסי. [ויעויין באול"צ ח"א (או"ח ס"כ) שעשה ס"ס משיטות אלו].

אלא שכיון שהמנהג לא להקל בזה, הרי זה כדברים המותרים ונהגו בהם איסור.
ובטללי טוהר כתב בשמו [וכן שמעתי מעוד מקורות], שאפילו שניה אחת אחרי השקיעה, הפסידה את אותו היום.

זכור אני שראיתי באיזה מקום שהביאו כמה הוראות מגדולי ישראל בזה, בשעת הדחק וכו', וכעת אינני זוכר, קרוב לודאי בקובץ "המשביר" באיזה תגובה (אולי בחלק השני באיזה הערה).

לשיטת המקילים, לכאו' ה"ה דתינוק שנולד אחר השקיעה עד 13.5 דק', יכול למול בשמיני שלו ולא ידחה למחרת

שו"ת קול אליהו תופיק.

ביאור הלכה סימן רסא
סעיף א
* בין השמשות - ועיין מ"ב סק"א ולא הוי ס"ס דספק חסרון ידיעה אינו נכנס כלל בגדר ספק [ואפילו לענין מעשר דהוא דרבנן וכ"ש לענין הדלקה כ"כ הפמ"ג] משא"כ בין השמשות דהוא ספק לכל העולם [אחרונים] ועוד נ"ל דמש"ה לא הוי ספק דהוא משם אחד ספק יום ספק לילה:

דרופתקי דאורייתא כתב:זכור אני שראיתי באיזה מקום שהביאו כמה הוראות מגדולי ישראל בזה, בשעת הדחק וכו', וכעת אינני זוכר, קרוב לודאי בקובץ "המשביר" באיזה תגובה (אולי בחלק השני באיזה הערה).

קיבלתי כעת הודעה מחכ"א:
עיין "המשביר" ח"א דף שנ"א שדן בענין זה,
וב"משביר" ח"ג דף כ"ג בהערה אות ב' ציינו ל"משביר" ח"ב דף ק"ז.

אתה כנראה מתכוין ל"המשביר" ח"ב הנ"ל, אבל באוצה"ח יש רק את ח"א וח"ג.

בענין תינוק שלא נימול עד השקיעה של היום השמיני- כתב הרב עובדיה יוסף למולו בבין השמשות של מהלך רבע מיל מהשקיעה משום ספק ספיקא אם הוא יום או לילה ואם הלכה כר"ת או כחולקים והשיב הרב משאש על דבריו שזה רק משם אחד אם הוא יום או לילה וכמו שהובא לעיל בבה"ל וכן מצד שסובר ששיטת ר"ת דחויה.

[quote="ישראל אליהו"]דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל: כיון שהמנהג לא להקל בזה, הרי זה כדברים המותרים ונהגו בהם איסור. ובטללי טוהר כתב בשמו [וכן שמעתי מעוד מקורות], שאפילו שניה אחת אחרי השקיעה, הפסידה את אותו היום.


גם אני שמעתי ממנו כך.

ובשעה שהגרע"י ז"ל פירסם דעתו להקל אם עשתה הפס"ט בבין השמשות ופירסם הדברים לראשונה בירחון אור תורה חודש חשון תש"נ סימן ב' ראה שם.

הנה שם סימן ל"ה - הגה"צ רבי שריה דבליצקי ז"ל כתב בתקיפות נגד דבריו אלו, והביא עדויות מגדולי רבני ירושלים שהורו שח"ו להקל בזה.

וגם שם סימן ל"ו הגה"צ רבי אבגדר נבנצאל שליט"א תמה על דברי הגרע"י ע"ש.

מי יכול להעלות הדברים בפורום כאן.

ובמאסף ישורון (באחד מהחלקים האחרונים) בתולדות הגה"צ רבי שריה דבליצקי כתבו בזה, אבל מפני הכבוד או מפני היראה השמיטו שם החכם שכנגדו יצא הגה"צ הנ"ל, והוא הגרע"י ז"ל.

כמו כן הגאון רבי שלום משאש ז"ל חולק על הגרע"י בזה, ראה בירחון אור תורה תשס"א סימן נח אות ב' עמ' שנח

ועוד רבנים חשובים ראה שם באור תורה תש"נ סימן מט - נא ודחו דברי הגרע"י ראה שם, וכן שם שנת תשעח עמ' רלו ובדברי הרב מאזוז שם

וגם הגאון הרב מאזוז שליט"א חלק בתוקף על הוראת הגרע"י ראה בירחון אור תורה הנ"ל בכמה מקומות, ובספר שלו בית נאמן עמ' קסו והלאה באריכות

ואמר לי מו"צ מומחה בעניני טהרה שאין לשער התקלות והבלבולים דנוצרו מהוראה זו, ואמר לי שיש נשים שלכתחילה עושות הפסק טהרה בבין השמשות, מה שלא נשמע מעולם, וכמדומה אמר לי שגם מקילות עד זמן שקיעה דר"ת.

באמת יש להבין לאור הטעמים שהביא בטהרת הבית הנ"ל, מדוע לא הקל בזה אפילו לכתחילה?

דומני שגם מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א כתב בזה באיזהו מקומן. (אולי באורחות הבית?).

עוד על דעת הגרב"צ ראה תפארת ציון דרפ"ג רע"א, שכתב שם הג"ר שלמה זעפרני שליט"א בשמו,

לא הסתמך על הפס"ט בביה"ש למרות שסבר דעיקר להלכה כר' יוסי (ברכות ב:), שהוא כהרף עין לאחר ביה"ש דרבי יהודה (ראה אול"צ ח"א יו"ד סי' י), עכ"ז שלא לתת תורת כל אחד בידו, נהגו מורי הוראות להחשיב את השקיעה כלילה לענין זה.

מרן הגר"ע לא רצה להקל בזה לכתחילה מפני שאין עושין ס"ס לכתחילה (למרות שעל פי שיטתו בכ"מ מוכח שאפשר גם כאן להתיר לעשות כן לכתחילה, ואכמ"ל), וגם בשביל שלא יגיעו לידי מכשול.
בדעת הגרב"צ, אם אני לא טועה לא מצינו אצלו כתוב בעניין הזה, ובעניין שמועות התלמידים, כבר ידועים הדברים שהיה עונה לפי השואל, מה שכן, באבני שהם וקול אליהו כתבו לפי דעתו בחלק א' יו"ד סי' י', שכידוע רק חלק זה ממנו, שאין מצרפין דעת ר"ת לס"ס, אבל מי שיפתח שם יראה שזה רק לגבי שבת ומילה שלא עושים שום ס"ס, בלי קשר לר"ת. ומה שאמרו בשמו שהוא מנהג, זה מאוד דחוק, כי מדובר לעניין דיעבד ואין מנהג בדבר שאינו מצוי, המנהג הזה לא מוזכר בספרים קדומנים, וגם זה דברים שבצנעה. ואם כבר נמצא להפך, בערוך השלחן כתב שהמנהג פשוט להפסיק בטהרה עד הלילה.
ואף א"ת שיש מנהג, עושים ס"ס כנגד מנהג, עי' זבחי צדק סי' קי ס"ק קנח.

א. יש"כ על הבהרת שאלתי. והתשובה שלא יגיעו לידי מכשול עדיין צ"ע. דומני כי אפי' כשנשאל ע"ז לא היה מורה להיתר, (דהיינו אחר שכבר היה מעשה, וזה דיעבד), ורק בשעה"ד התיר. (יש לבדוק בספר מעיין אומר).

ב. דבריך כמובן עפ"ד היבי"א המפורסמים. אבל כל דבריו - גם לשיטתו וכבר נידון באורך בפורום במ"א - לגבי אול"צ ח"ב, ודאי לא אול"צ ח"א.

ג. מנין לך ההגדרה שזה דבר שאינו מצוי?

היכן הערוה"ש? (וכמדו' כבר הובא ב"המשביר" הנ"ל).

ד. לא עבדי' ס"ס נגד מנהג. בפרט לא כנגד ר"ת. ע' בסו"ס תפארת יצחק ועוד הרבה. ואכמ"ל.

יעויין במנחת אשר נדה סימן נח, שביאר שהערוה"ש לא נחית כלל לענין בין השמשות, אלא האם יכולה לעשות הפסק לאחר ערבית. ותמוה איך אפשר לדייק בזה מלשון הערוה"ש.
ויעויין עוד שם במנחת אשר, שהאריך עוד.
ואם עושים ס"ס נגד המנהג מדוע לא עבדינן סב"ל נגד המנהג [זה ספק או לא ספק?].

בונה ירושלים כתב:

ישראל אליהו כתב:דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל: כיון שהמנהג לא להקל בזה, הרי זה כדברים המותרים ונהגו בהם איסור. ובטללי טוהר כתב בשמו [וכן שמעתי מעוד מקורות], שאפילו שניה אחת אחרי השקיעה, הפסידה את אותו היום.


גם אני שמעתי ממנו כך.

ובשעה שהגרע"י ז"ל פירסם דעתו להקל אם עשתה הפס"ט בבין השמשות ופירסם הדברים לראשונה בירחון אור תורה חודש חשון תש"נ סימן ב' ראה שם.

הנה שם סימן ל"ה - הגה"צ רבי שריה דבליצקי ז"ל כתב בתקיפות נגד דבריו אלו, והביא עדויות מגדולי רבני ירושלים שהורו שח"ו להקל בזה.

וגם שם סימן ל"ו הגה"צ רבי אבגדר נבנצאל שליט"א תמה על דברי הגרע"י ע"ש.

מי יכול להעלות הדברים בפורום כאן.

ובמאסף ישורון (באחד מהחלקים האחרונים) בתולדות הגה"צ רבי שריה דבליצקי כתבו בזה, אבל מפני הכבוד או מפני היראה השמיטו שם החכם שכנגדו יצא הגה"צ הנ"ל, והוא הגרע"י ז"ל.

כמו כן הגאון רבי שלום משאש ז"ל חולק על הגרע"י בזה, ראה בירחון אור תורה תשס"א סימן נח אות ב' עמ' שנח

ועוד רבנים חשובים ראה שם באור תורה תש"נ סימן מט - נא ודחו דברי הגרע"י ראה שם, וכן שם שנת תשעח עמ' רלו ובדברי הרב מאזוז שם

וגם הגאון הרב מאזוז שליט"א חלק בתוקף על הוראת הגרע"י ראה בירחון אור תורה הנ"ל בכמה מקומות, ובספר שלו בית נאמן עמ' קסו והלאה באריכות

ואמר לי מו"צ מומחה בעניני טהרה שאין לשער התקלות והבלבולים דנוצרו מהוראה זו, ואמר לי שיש נשים שלכתחילה עושות הפסק טהרה בבין השמשות, מה שלא נשמע מעולם, וכמדומה אמר לי שגם מקילות עד זמן שקיעה דר"ת.

כמדומני שיש על זה גם בספר בירור הלכה של הגר"י זילבר זצ"ל.

דרופתקי דאורייתא כתב:

כמעיין המתגבר כתב:א. מרן הגר"ע לא רצה להקל בזה לכתחילה מפני שאין עושין ס"ס לכתחילה (למרות שעל פי שיטתו בכ"מ מוכח שאפשר גם כאן להתיר לעשות כן לכתחילה, ואכמ"ל), וגם בשביל שלא יגיעו לידי מכשול.
ב. בדעת הגרב"צ, אם אני לא טועה לא מצינו אצלו כתוב בעניין הזה, ובעניין שמועות התלמידים, כבר ידועים הדברים שהיה עונה לפי השואל, מה שכן, באבני שהם וקול אליהו כתבו לפי דעתו בחלק א' יו"ד סי' י', שכידוע רק חלק זה ממנו, שאין מצרפין דעת ר"ת לס"ס, אבל מי שיפתח שם יראה שזה רק לגבי שבת ומילה שלא עושים שום ס"ס, בלי קשר לר"ת.
ג. ומה שאמרו בשמו שהוא מנהג, זה מאוד דחוק, כי מדובר לעניין דיעבד ואין מנהג בדבר שאינו מצוי, המנהג הזה לא מוזכר בספרים קדומנים, וגם זה דברים שבצנעה. ואם כבר נמצא להפך, בערוך השלחן כתב שהמנהג פשוט להפסיק בטהרה עד הלילה.
ד. ואף א"ת שיש מנהג, עושים ס"ס כנגד מנהג, עי' זבחי צדק סי' קי ס"ק קנח.

א. יש"כ על הבהרת שאלתי. והתשובה שלא יגיעו לידי מכשול עדיין צ"ע. דומני כי אפי' כשנשאל ע"ז לא היה מורה להיתר, (דהיינו אחר שכבר היה מעשה, וזה דיעבד), ורק בשעה"ד התיר. (יש לבדוק בספר מעיין אומר).

ב. דבריך כמובן עפ"ד היבי"א המפורסמים. אבל כל דבריו - גם לשיטתו וכבר נידון באורך בפורום במ"א - לגבי אול"צ ח"ב, ודאי לא אול"צ ח"א.

ג. מנין לך ההגדרה שזה דבר שאינו מצוי?

היכן הערוה"ש? (וכמדו' כבר הובא ב"המשביר" הנ"ל).

ד. לא עבדי' ס"ס נגד מנהג. בפרט לא כנגד ר"ת. ע' בסו"ס תפארת יצחק ועוד הרבה. ואכמ"ל.

א. אם הרב כתב בספרו להתיר בדיעבד, כך היה מנהיג למעשה, ולא כתב ספרו הלכתא למשיחא.
ב. באור לציון חלק א' לא דיבר בזה אלא לעניין ברית בשבת.
ג. רוב ככל נשות ישראל הקפידו על ההלכה כדין והיו עושות הפסק לפני השקיעה. וגם היום, מנסיון השאלות בעניין זה לא רבות.
ערוך השלחן סימן קצו סעיף כא. העיר כאן אחד שמדובר שם בבדיקה לאחר קבלת שבת או ערבית, אבל מדוייק בלישניה 'עד הלילה'.
ד. דרכו של הרב תפארת יצחק להביא רק אם המסכימים לשיטתו, אך כאן רבים סברו לומר ס"ס נגד מנהג, ואי אמרינן נגד מרן, לא נאמר נגד מנהג? וגם הבן איש חי ברב פעלים חלק ב' יו"ד סי' כג עשה ס"ס נגד מנהג וכן רבים וטובים.

ישראל אליהו כתב:יעויין במנחת אשר נדה סימן נח,.

יש באוצר?

פלוריש כתב:בטהרת הבית (ח"ב עמ' רסה-רעד) כתב מס"ס להכשיר הפס"ט תוך 13.5 דקות מהשקיעה:
א. שמא פסקה מלראות קודם בין השמשות
ב. ושמא ביה"ש יום הוא.
ג. ושמא הלכה בזמן השקיעה כרבנו תם.
ד. ושמא הלכה כרבי יוסי שביה"ש שלו מתחיל אחר סיום ביה"ש של רבי יהודה.
ה. ושמא אינה זבה אלא נדה.

כמה פוסקים כתבו לחלוק על היתר זה (הגרשז"א, הרב הנאמ"ן ועוד), אולם למיטב זכרוני הם חלקו על ספק ג' ועל ספק ה'.
האם יש מי שכתבו שא"א לצרף את שאר הספיקות?

א. האם כל הענין של הפס"ט הוא רק מספק?! יש לה חזקת טומאה! מלבד מה שאפשר לומר שסוף סוף היינו הספקות הבאים.
ב-ד - כולם ספק אחד (ובפרט ר"ת בדרך כלל אינו ספק אמיתי - למי שמוציא שבת שלא כר"ת, ולמי שמדליק נרות בברכה לפני הפלג של ר"ת וכו' וכו').
ה. זה ספק שבהרבה מקרים ניתן לבירור (קורה לפעמים שהאשה היא זבה דאורייתא בוודאי), מלבד שמלכתחילה הוא ספק חסרון חכמה, וגם חז"ל תיקנו להתייחס אליו כאל ודאי.

א. הש"ך כותב שעושים ס"ס אף כנגד חזקת איסור.
א-ד. הם לא אותו ספק אלא ספק משם אחד, וכשיש ג' ספיקות עבדינן אפילו שהם משם אחד.
ה. הרב עובדיה כותב שזה רק צירוף, ומעיקרא אין סומכים על זה.

כמעיין המתגבר כתב:ד. דרכו של הרב תפארת יצחק להביא רק אם המסכימים לשיטתו, אך כאן רבים סברו לומר ס"ס נגד מנהג, ואי אמרינן נגד מרן, לא נאמר נגד מנהג? וגם הבן איש חי ברב פעלים חלק ב' יו"ד סי' כג עשה ס"ס נגד מנהג וכן רבים וטובים.

כל דבריך נובעים מההסתה השקרית הקבועה. שלפי האמת אין מן הצורך להגיב עליה. אבל בכל זאת.


הגריח"ס שליט"א האריך בזה בספר מאמר יעקב (סי' כ אות ב), ושם הביא לדברי הגרי"ח הנ"ל.

שם מבאר שהסוברים דלא עבדי' ס"ס נגד המנהג, הלא המה
מהריב"ל
החבי"ב בכנה"ג
מהרי"ט
החיד"א
החקרי לב
הגאון ראש"ל ח"ד בדרא ז"ל בשו"ת נדיב לב
הגאון רבי אליעזר די טולידו בשו"ת משנת רבי אליעזר
מהרש"א אלפאנדרי
מהרמ"ך בשו"ת שואל ונשאל

כמעיין המתגבר כתב:ערוך השלחן סימן קצו סעיף כא. העיר כאן אחד שמדובר שם בבדיקה לאחר קבלת שבת או ערבית, אבל מדוייק בלישניה 'עד הלילה'.

אי אפשר לדייק מהערוה"ש חידוש דין, ככה כבדרך אגב.
ואם זה לא מה דאיירי שם, ואפשר לבאר דבריו דמ"ש "עד הלילה" היינו עד השקיעה.
הרוצה להוכיח ממנו דינים מחודשים, עליו הראיה להוכיח שכוונתו עד הלילה היינו עד צאה"כ.

תם מה הוא אומר כתב:

כמעיין המתגבר כתב:ד. דרכו של הרב תפארת יצחק להביא רק אם המסכימים לשיטתו, אך כאן רבים סברו לומר ס"ס נגד מנהג, ואי אמרינן נגד מרן, לא נאמר נגד מנהג? וגם הבן איש חי ברב פעלים חלק ב' יו"ד סי' כג עשה ס"ס נגד מנהג וכן רבים וטובים.

כל דבריך נובעים מההסתה השקרית הקבועה. שלפי האמת אין מן הצורך להגיב עליה. אבל בכל זאת.


הגריח"ס שליט"א האריך בזה בספר מאמר יעקב (סי' כ אות ב), ושם הביא לדברי הגרי"ח הנ"ל.

שם מבאר שהסוברים דלא עבדי' ס"ס נגד המנהג, הלא המה
מהריב"ל
החבי"ב בכנה"ג
מהרי"ט
החיד"א
החקרי לב
הגאון ראש"ל ח"ד בדרא ז"ל בשו"ת נדיב לב
הגאון רבי אליעזר די טולידו בשו"ת משנת רבי אליעזר
מהרש"א אלפאנדרי
מהרמ"ך בשו"ת שואל ונשאל

תשמור בבקשה על שפה נקייה.
התחלתי לבדוק את המקורות שהוא כותב שם, וראיתי שציין למרן החיד"א בעין זוכר מערכת ע' אות לב. אך בעין זוכר הנדפס מערכת ע' מסתיימת באות כד.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן סב
ולענין הפסק טהרה אם היתה אנוסה ולא יכלה לעשות בדיקת הפסק טהרה עד אחר השקיעה יכולה בג' רבעי מיל הראשונים מטעם הס"ס שלכן בכאן נוא יארק וכדומה הוא רק עד תשעה מינוט מתחלת השקיעה.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יז
כו. הפסק טהרה אחרי השקיעה, ואם יש לנהוג כהגר"א במוצאי שבת
בדבר מה שאמרתי (אגרות אורח חיים ח"ד סימן ס"ב ד"ה ולעניין הפסק טהרה) שיש להקל בדיעבד בעשיית הפסק טהרה עד ט' מינוט אחר שקיעה משום ספיק ספיקא - ספק יום דבין השמשות, וספק אם הלכה כהגר"א, ודאי הנוהגים כשיטת הגר"א אף לקולא במוצאי שבת אין להם להקל בזה, דהא יהיו תרתי קולא דסתרי, משום דלפי זה הוא רק חדא ספיקא כדכתב כתר"ה, והוא פשוט וברור. אבל תמה אני מי התיר להם דבר כזה, וכי הם יכולים להכריע בדין זה נגד מנהג אבותינו ורבותינו הראשונים ולומר שהדין עם הגר"א נגדם, אף שהרבה מרבותינו הראשונים סוברים כהגר"א, מ"מ הא יש לעשות לנו - שאין יכולין להכריע - לחומרא. ואם היו גם הרבה מתלמידיו שעשו כמותו לא הנהיגו כן בעלמא. והגר"א עצמו לא הנהיג כן, אף לא בעירו ווילנא. וידעינן שגדולי עולם מתלמידי תלמידיו החמירו בזה דלא כהגר"א, אף לעניין ק"ש ותפילת ערבית וכ"ש לעניין שבת ויו"ט. ולכן אין לנו לעשות בזה כהגר"א במוצ"ש, אלא כמנהגנו כר"ת לחומרא עד צאת הכוכבים.

כל הנדון באשכול היה על א"י, לא על חו"ל.

תם מה הוא אומר כתב:הגריח"ס שליט"א האריך בזה בספר מאמר יעקב (סי' כ אות ב), ושם הביא לדברי הגרי"ח הנ"ל.

שם מבאר שהסוברים דלא עבדי' ס"ס נגד המנהג, הלא המה
מהריב"ל, החבי"ב בכנה"ג, מהרי"ט, החיד"א, החקרי לב
הגאון ראש"ל ח"ד בדרא ז"ל בשו"ת נדיב לב
הגאון רבי אליעזר די טולידו בשו"ת משנת רבי אליעזר
מהרש"א אלפאנדרי, מהרמ"ך בשו"ת שואל ונשאל

מהר"י בן לב:
מדובר לעניין ס"ס להחמיר נגד מנהג להקל בעד אחד ביבמה, והוי התם מקום עיגונא, ואין להוכיח מזה לכל ס"ס.

כנה"ג:
ביו"ד סי' לז הגב"י נ', בד"ה והנה אמת, מדובר בדין שהוקבעה הלכה לאסור מליחה בששים, ולא בסתם מנהג. וכך גם בסימן קה (הגב"י סב).
ביו"ד סי' לט הגב"י סה, שם מבואר שאין מצרפים דעת רש"י כנגד דעת כל הפוסקים, שכולם נקטו דלא כרש"י ולכן אין מצרפים אותו לס"ס, אך אינו מוכרח שהוא מחמת עניין המנהג.
בבעי חיי יו"ד סי' קז, דף סג ע"ג, שם דיבר לעניין דלא עבדינן ס"ס נגד מרן מפני שנתקבלה הלכה כמותו בכל דבר. ואין מצרפים לס"ס סברות דחויות. וכך הוא גם במה שציין לשם סי' קמ.

מהרי"ט:
לא דיבר בעניין זה אלא מחמת סב"ל בקריאה בס"ת שהוא ספק פסול, שאחר שכבר הונהג והתקבל על ידי כל ישראל שבס"ת המדובר שם הוא פסול ואין יוצאים בו י"ח, איך יתיר בכה"ג מחמת ס"ס, אך אינו רק משום מנהג.

החיד"א:
לא מצאתי.

חקרי לב:
לא מדובר שם בס"ס אלא בספק אחד. ואח"כ נכנס לעניין ס"ס אבל לא דיבר בזה כלל לעניין שהוא נגד מנהג וכו'. ועל אף שמובן בדבריו שמעלת המנהג גדולה מקבלת הוראות מרן, אך זה לא קשור לנדון.

נדיב לב:
מדובר על מה שנהגו להחמיר בשני הספקות, שאין לצרף את שניהם יחד בשביל להתיר.

מה שנשאר זה רבי אלעזר בן טובו, הסבא קדישא ושואל ונשאל.
ואת הרב פעלים אף לא העתיק או ציין שחולק, אלא רק ציין לדבריו, כאילו הוא גם מסכים לשיטה זו.

בברכה המשולשת כתב:כל הנדון באשכול היה על א"י, לא על חו"ל.

כל ההבדל בין א"י לחו"ל הוא בשיעור הזמן שנחשב לס"ס, אבל בעצם ההלכה שאפשר לסמוך הספק ספקא כזאת אין שום הבדל.

ולענין השאלה למה זה נחשב לא ספק ספקא ולא אומרים שהכל חדא ספקא, עיין באג"מ או"ח ח"ד סי' ס"ב הנ"ל מה שכתב בענין מילה לתינוק שנולד בין השמשות, שם האריך לבאר את כל הענין.

מקורות כתב:

בברכה המשולשת כתב:כל הנדון באשכול היה על א"י, לא על חו"ל.

כל ההבדל בין א"י לחו"ל הוא בשיעור הזמן שנחשב לס"ס, אבל בעצם ההלכה שאפשר לסמוך הספק ספקא כזאת אין שום הבדל.

ולענין השאלה למה זה נחשב לא ספק ספקא ולא אומרים שהכל חדא ספקא, עיין באג"מ או"ח ח"ד סי' ס"ב הנ"ל מה שכתב בענין מילה לתינוק שנולד בין השמשות, שם האריך לבאר את כל הענין.

האג''מ כותב במפורש שמי שמיקל מעיקר הדין כהגאונים לא יכול לסמוך על הפסק טהרה בביה"ש. וכותב שזהו "פשוט וברור".

ישראל אליהו כתב:האג''מ כותב במפורש שמי שמיקל מעיקר הדין כהגאונים לא יכול לסמוך על הפסק טהרה בביה"ש. וכותב שזהו "פשוט וברור".

נכון, מי שמיקל לגבי מוצאי שבת. ולפי דעתו כולם חייבים להחמיר ("מי התיר להם"). ואכן, יש הרבה מחמירים גם פה בארץ, ולהם זה נוגע.

כמעיין המתגבר כתב:מה שנשאר זה רבי אלעזר בן טובו, הסבא קדישא ושואל ונשאל.
ואת הרב פעלים אף לא העתיק או ציין שחולק, אלא רק ציין לדבריו, כאילו הוא גם מסכים לשיטה זו.

אי"ה אני מקווה בדק' הקרובות לבדוק דבריך דלעיל היצדקו אם לאו. בשונה מספרים אחרים ומחבריהם, הגריח"ס שליט"א כלל לא חשוד על כגון דא.
המשך יבוא!

אבל כעת אני יוצא מנקודת הנחה שאכן כל המקורות לא נכונים, אלא ר"א ן' טובו סבא קדישא ושואל ונשאל, האם זה לא מספיק?!

שאלה - 150070
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הפסק טהרה היום ב18:02 בירושלים האם זה בסדר?
תשובה
השקיעה היום בירושלים היתה בשעה 18.00. והייתם תוך 13 דקות של בין השמשות, בדיעבד זה כשר. אנא מכם, כולכם להשתדל, להקדים הבדיקות שעה שעתיים קודם השקיעה

האמת היא שהיה מן הראוי להביא כל הלשונות כדי שכולם יראו וישפטו. אלא שזה נושאים ארוכים שבניהם מונח עיקרי הדברים. אבל בכ"ז אענה על סדר דבריו בקצרה.

כמעיין המתגבר כתב:א. מהר"י בן לב:
מדובר לעניין ס"ס להחמיר נגד מנהג להקל בעד אחד ביבמה, והוי התם מקום עיגונא, ואין להוכיח מזה לכל ס"ס.

הוא לא מזכיר זאת כטעם הדבר, אלא בפשטות שכיון שכך נהגו "לא מיקרי ספיקא להחמיר, והויא ליה ההיא ספיקא כמאן דליתא" (כלשונו מילה במילה). הוי אומר, כיון שזה נגד המנהג, זה לא נחשב ונכנס בגדר "ספק" כלל.

ומעתה דעת לנבון נקל שאין חילוק בין ס"ס לחומרא לס"ס לקולא. מלבד מה שבלא"ה לא הבנתי מה הסברא לחלק. הרי ס"ס כידוע הטעם הוא רוב צדדים כדברי הרשב"א, ומאי שנא חומרא מקולא. הנידון הוא האם זה נחשב ספק בכלל במקום שיש כנגד זה מנהג.

כמעיין המתגבר כתב:ב. כנה"ג:
ביו"ד סי' לז הגב"י נ', בד"ה והנה אמת, מדובר בדין שהוקבעה הלכה לאסור מליחה בששים, ולא בסתם מנהג. וכך גם בסימן קה (הגב"י סב).

ילמדנו מר מהו החילוק? הרי גם בהוקבעה ההלכה שם הכוונה מטעם מנהג. ובודאי גם בנידון שם היה מקומות שהמנהג שלהם היה להיפך. כלומר, זה לא "הוקבעה ההלכה" בכל כלל ישראל, אלא זה מה שנקבע ההלכה במקום מושבו. דהיינו שזה "מנהג". רק שלתוספת ההדגשה בכח המנהג מדגיש שם שפשט המנהג ונקבעה ההלכה כך.

באותה מידה, לענין נ"ד, אני יכול לומר לך ש"הוקבעה ההלכה" כהגאונים ודלא כר"ת. אתה חולק על משפט זה? אני מניח שלא.

ג. בסימן ק"ה הכנה"ג לא כותב את הלשון הזו הוקבעה ההלכה. אלא שכך דעת רוה"פ (ובטענה זו לבד לא סגי), ולכן הוצרך לטעם שכך נהגו.

כמעיין המתגבר כתב:ד. ביו"ד סי' לט הגב"י סה, שם מבואר שאין מצרפים דעת רש"י כנגד דעת כל הפוסקים, שכולם נקטו דלא כרש"י ולכן אין מצרפים אותו לס"ס, אך אינו מוכרח שהוא מחמת עניין המנהג.

הנה לשונו:

ומכל מקום אין אני מסכים לדבריהם בהס"ס הראשון, ספק אם הלכה כרש"י או אין הלכה כרש"י לא מיקרי ס"ס, כיון שיש גדולים ועצומים שאומרים דרש"י לאו דוקא כתב כן, ואפילו תימא דדוקא כתב כן, הר"ן כתב דלדעת רש"י מחתוך לגב או מגג לגב או מחדוד לחדוד טריפה. ועוד, כיון דכבר נהגו כל תפוצות הגולה דלא כרש"י, אין לעשותו ספק

הרי בהדיא שמצרף טעם כעיקר לפרש מדוע אין לצרף לס"ס. ואין הכי נמי שאם ה"מקור" היחידי היה כאן, הייתי אומר שזה רק "עוד טעם", אבל בהגלות נגלות כל שאר מקומות הנ"ל, הדברים ברורים מאיליהם.

כמעיין המתגבר כתב:ה. בבעי חיי יו"ד סי' קז, דף סג ע"ג, שם דיבר לעניין דלא עבדינן ס"ס נגד מרן מפני שנתקבלה הלכה כמותו בכל דבר. ואין מצרפים לס"ס סברות דחויות. וכך הוא גם במה שציין לשם סי' קמ.

בבעי חיי סי' קז מפרש טעם קבלת דברי מרן ז"ל, מפני המנהג שנהגו כדבריו. וכאמור אה"נ שזה לבדו אינו מקור, אבל מכלול הדברים מראים בפירוש כוונתו.

ובסי' קמ, גם מזכיר במפורש המנהג.

כמעיין המתגבר כתב:ו. מהרי"ט:
לא דיבר בעניין זה אלא מחמת סב"ל בקריאה בס"ת שהוא ספק פסול, שאחר שכבר הונהג והתקבל על ידי כל ישראל שבס"ת המדובר שם הוא פסול ואין יוצאים בו י"ח, איך יתיר בכה"ג מחמת ס"ס, אך אינו רק משום מנהג.

בזה אפי' לא טרחתי לעיין, תלמידו הכנה"ג כך לומד בדעתו, והוא כותב בפירוש "על דרך" שכתב בתשו' מהרי"ט.

כמעיין המתגבר כתב:ז. החיד"א:
לא מצאתי.

לא בדקתי. אולי יותר מאוחר.
אבל בנדיב לב מציין לעין זוכר מע' ס אות לב.


ח.

כמעיין המתגבר כתב:חקרי לב:
לא מדובר שם בס"ס אלא בספק אחד. ואח"כ נכנס לעניין ס"ס אבל לא דיבר בזה כלל לעניין שהוא נגד מנהג וכו'. ועל אף שמובן בדבריו שמעלת המנהג גדולה מקבלת הוראות מרן, אך זה לא קשור לנדון.

כלומר זה לא נחשב אפי' "ספק" כ"ש לצרפו לס"ס. וזה בדיוק מה שכותב מהריב"ל וכנ"ל.

ט.

כמעיין המתגבר כתב:נדיב לב:
מדובר על מה שנהגו להחמיר בשני הספקות, שאין לצרף את שניהם יחד בשביל להתיר.

במחילה, נא למד את התשובה שם, היא לא ארוכה, שם (לפני הדיבור אליו כיוונת במה שציטטת) הוא מביא דברי מהרי"ט סי' לג הנ"ל, [ושם מביא חילוק מהחקרי לב דס"ל שכל דברי מהרי"ט במקום שרבו הפוסקים כדעת המנהג, ע"ש].

י.

כמעיין המתגבר כתב:מה שנשאר זה רבי אלעזר בן טובו, הסבא קדישא ושואל ונשאל.
ואת הרב פעלים אף לא העתיק או ציין שחולק, אלא רק ציין לדבריו, כאילו הוא גם מסכים לשיטה זו.

הוא ציין שם לעוד כמה וכמה אחרונים. ולא ציין שכך דעתו.

כ"ז בקצרה בעיון מקופיא ממש. והרבה יש לי להוסיף אלא שעייפתי.

תוך כדי כתיבה נזכרתי שהאריך בזה ידידנו בספר דינא דספיקא, עיין שם באורך עמוד רסד והלאה.

מקורות כתב:

ישראל אליהו כתב:האג''מ כותב במפורש שמי שמיקל מעיקר הדין כהגאונים לא יכול לסמוך על הפסק טהרה בביה"ש. וכותב שזהו "פשוט וברור".

נכון, מי שמיקל לגבי מוצאי שבת. ולפי דעתו כולם חייבים להחמיר ("מי התיר להם"). ואכן, יש הרבה מחמירים גם פה בארץ, ולהם זה נוגע.

הם מחמירים מצד חומרא. ועובדה כשנולד תינוק, מחשיבים את זה ללילה, ומלים אותו בשבת.