האם קיימות ברכות שלא נמצאות בגמ' ובכל זאת הרמב"ם קבעם להלכה?

[סליחות]

נאמנותו של הרמב"ם לגמ' אינה צריכה פרסום, אבל בכל זאת אני לא בטוח בדבר השאלה הבאה ואשמח לעזרת חכמי ורבני הפורום.
האם קיימות ברכות שלא נמצאות בגמ' ובכל זאת הרמב"ם קבעם להלכה, או שכל ברכה שהרמב"ם מזכיר הרי שהיא בהכרח נמצאת בגמ'?

ראוי להבהיר שכוונתי לא על הנוסח, אלא על דברים שעצם הזכרת הברכה בהם אינה מוזכרת בגמ', והרמב"ם למד את זה על פי כללים או ע"פ המסורת.

הנה בסוגייה המפורסמת של ברכת 'צג אגוז', הרמב"ם (פאר הדור סי' קכ"ט, בלאו סי' ר"ז) לא מביע התנגדות אליה מכיון שלא נזכרת בגמ' אלא מכיון שהיא לא צנועה:

ומעניין אותה (הברכה) הנקראת ברכת בתולים, הרי היא ברכה לבטלה בלא ספק, נוסף להיותה מנהג מגונה מאד, שיש בו מחוסר הצניעות ומזניחת קדושת הדת וטהרתה מה שאין למעלה ממנו, ר"ל אותה התקהלות מגונה, שקוראים קידוש הבתולים. ואסור למי שיש בו יראת שמים או צניעות לבוא אליו בשום פנים. וכתב משה.

כעת אם נמצא שישנה אפילו ברכה אחת שהרמב"ם פסק ולא נזכרה בגמ', הרי מכאן נוכל ללמוד שהוא לא סובר כדברי הפוסקים שאמרו שאין לברך את הברכה הנ"ל מפני שלא נזכרה בגמ'.

[בברכה המשולשת]

אמנם, הראב"ם כן הזכיר את זה כביקורת על ברכה זו

[יוצא פוניבז']

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

[ביקורת תהיה]

רמב"ם סוף הלכות תרומות:

כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מְבָרֵךְ בִּרְכַּת אוֹתוֹ מַאֲכָל וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל תְּרוּמָה'. שֶׁגַּם אֲכִילַת קָדְשֵׁי הַגְּבוּל כָּעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם'.

ברכה זו אינה נזכרת בספרות חז"ל, ולמדהּ הרמב"ם בהיקש ממצות נשיאות כפים, שאמרו בפרק אלו נאמרים שהכהנים מברכים לפניה: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל'.
אולם יש לתהות:
א. הלוא אף בנות ישראל, שלא נתקדשו בקדושתו של אהרן, אם נישאו לכהן אוכלות בתרומה! ולא בזמן שהן תחת בעליהן בלבד, אלא אם יש להן זרע מכהן אוכלות אף לאחר שנתאלמנו או נתגרשו או אף אם לא נישאו לו מעולם. וזאת אף אם הזרע עצמו אינו כהן, כגון בן הבת מן הכהן. ומה עם ברכה?
ב. ואף גם עבדים כנענים, עם הדומה לחמור, אוכלים בתרומה. ומה עם ברכה?
ג. ולא זו בלבד, אלא גם בהמות הכהנים ניזונות מן התרומה, כמו ששנינו בשלהי מסכת תרומות: כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה וּלְתַרְנְגוֹלִים. יִשְֹרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. ומה עם ברכה?

[סליחות]

אמנם, הראב"ם כן הזכיר את זה כביקורת על ברכה זו

ייש"כ. אכן צ"ע אם יש חילוק בינו לבין אביו בנושא זה.

[סליחות]

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

ייש"כ. אך לכאורה צ"ע אם יראו עינינו בכלל "כל ברכה שאין בה שם ומלכות", כנ"ל לגבי ברוך שאמר (בא"י אמ"ה, חסר שם אלקינו), אך לגבי ישתבח באמת יש בו שם ומלכות.

[סליחות]

רמב"ם סוף הלכות תרומות:

כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מְבָרֵךְ בִּרְכַּת אוֹתוֹ מַאֲכָל וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל תְּרוּמָה'. שֶׁגַּם אֲכִילַת קָדְשֵׁי הַגְּבוּל כָּעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם'.

ברכה זו אינה נזכרת בספרות חז"ל, ולמדהּ הרמב"ם בהיקש ממצות נשיאות כפים, שאמרו בפרק אלו נאמרים שהכהנים מברכים לפניה: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל'.[/b]

מניין לנו לדעת כיצד הרמב"ם למדה? האם זו השערה או משהו שהוא כתב בפירוש?

[ביקורת תהיה]

מנין לנו כיצד הרמב"ם למדה?

שאלה כענין. ואפשר שמסורת אבות היא, כמו שכתב הרמב"ם שם: 'וְכָךְ קִבַּלְנוּ וְרָאִינוּ אוֹתָם מְבָרְכִין אֲפִלּוּ בְּחַלַּת חוּצָה לָאָרֶץ'. וכעין זה כתב רבנו חיים נר"ו ב'דרך אמונה' ('באור ההלכה' בכורים פ"א ה"ב) על הא דכתב הרמב"ם 'וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול כך וכך', וז"ל:

לשון 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן' שכתב רבנו לא מצינו בגמרא רק גבי נשיאות כפים, אמנם רבנו העיד בסוף הלכות תרומות דהמנהג לברך על אכילת חלה 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו' כו', ומזה למד רבנו דעל כל מתנות כהונה מברכין כן.

[הוגה ומעיין]

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

ייש"כ. אך לכאורה צ"ע אם יראו עינינו בכלל "כל ברכה שאין בה שם ומלכות", כנ"ל לגבי ברוך שאמר (בא"י אמ"ה, חסר שם אלקינו), אך לגבי ישתבח באמת יש בו שם ומלכות.

לנוסח הרמב"ם בסדר התפילות גם בברוך שאמר יש "בא"י אמ"ה" בשלמות.

[יוצא פוניבז']

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

ייש"כ. אך לכאורה צ"ע אם יראו עינינו בכלל "כל ברכה שאין בה שם ומלכות", כנ"ל לגבי ברוך שאמר (בא"י אמ"ה, חסר שם אלקינו), אך לגבי ישתבח באמת יש בו שם ומלכות.

לנוסח הרמב"ם בסדר התפילות גם בברוך שאמר יש "בא"י אמ"ה" בשלמות.

בס' החתום חסר תיבת אלקינו, אך כנראה נשמט בטעות המעתיק, ובכל כה"י איתיה.
עכ"פ אי"ז נפק"מ, בפשטות גם ה' וגם אלוקינו נחשבים כשם לענין שו"מ.

[סליחות]

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

ייש"כ. אך לכאורה צ"ע אם יראו עינינו בכלל "כל ברכה שאין בה שם ומלכות", כנ"ל לגבי ברוך שאמר (בא"י אמ"ה, חסר שם אלקינו), אך לגבי ישתבח באמת יש בו שם ומלכות.

לנוסח הרמב"ם בסדר התפילות גם בברוך שאמר יש "בא"י אמ"ה" בשלמות.

בס' החתום חסר תיבת אלקינו, אך כנראה נשמט בטעות המעתיק, ובכל כה"י איתיה.
עכ"פ אי"ז נפק"מ, בפשטות גם ה' וגם אלוקינו נחשבים כשם לענין שו"מ.

צודק. ייש"כ.
יחד עם זאת, עצם הערתך השניה לא ברורה לי, הרי נאמר בפירוש שכל ברכה שאין בה שו"מ אינה ברכה, אז בוודאי שיש נפק"מ.

[סליחות]

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

יש להוסיף גם ברכת הלל לכאורה.
וראה כס"מ הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"ה.

[יוצא פוניבז']

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

ייש"כ. אך לכאורה צ"ע אם יראו עינינו בכלל "כל ברכה שאין בה שם ומלכות", כנ"ל לגבי ברוך שאמר (בא"י אמ"ה, חסר שם אלקינו), אך לגבי ישתבח באמת יש בו שם ומלכות.

לנוסח הרמב"ם בסדר התפילות גם בברוך שאמר יש "בא"י אמ"ה" בשלמות.

בס' החתום חסר תיבת אלקינו, אך כנראה נשמט בטעות המעתיק, ובכל כה"י איתיה.
עכ"פ אי"ז נפק"מ, בפשטות גם ה' וגם אלוקינו נחשבים כשם לענין שו"מ.

צודק. ייש"כ.
יחד עם זאת, עצם הערתך השניה לא ברורה לי, הרי נאמר בפירוש שכל ברכה שאין בה שו"מ אינה ברכה, אז בוודאי שיש נפק"מ.

בברכה המחוייבת, מי שהשמיט תיבת אלקינו, יצא. משנ"ב סי' ריד סק"ב

[יוצא פוניבז']

ברוך שאמר וישתבח.
יראו עינינו הוא כלל בשומר עמו ישראל, אך החתימה היא בהמולך בכבודו.

יש להוסיף גם ברכת הלל לכאורה.
וראה כס"מ הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"ה.

וה"ה ברכת הדלקת נר שבת.
אלא שהכל בכלל מה שנאמר בגמ' כל המצוות מברכין עליהן עובר לעשייתן.

[סליחות]

בברכה המחוייבת, מי שהשמיט תיבת אלקינו, יצא. משנ"ב סי' ריד סק"ב

הטעות שלי הייתה שעירבתי בין שם ומלכות לאלוקות. גם בלי אלוקות שפיר הוי שו"מ. ייש"כ.

ומה שעולה מהאשכול הזה בסופו של דבר, זה שמצאנו לא מעט ברכות שלא נזכרו בגמ' ועדיין מברכים אותם לפי הרמב"ם. ומכאן לכאורה קשה על הטענה שאסור לברך ברכות שלא נזכרו בגמ'.

[עזריאל ברגר]

רמב"ם סוף הלכות תרומות:

כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מְבָרֵךְ בִּרְכַּת אוֹתוֹ מַאֲכָל וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל תְּרוּמָה'. שֶׁגַּם אֲכִילַת קָדְשֵׁי הַגְּבוּל כָּעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם'.

ברכה זו אינה נזכרת בספרות חז"ל, ולמדהּ הרמב"ם בהיקש ממצות נשיאות כפים, שאמרו בפרק אלו נאמרים שהכהנים מברכים לפניה: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל'.
אולם יש לתהות:
א. הלוא אף בנות ישראל, שלא נתקדשו בקדושתו של אהרן, אם נישאו לכהן אוכלות בתרומה! ולא בזמן שהן תחת בעליהן בלבד, אלא אם יש להן זרע מכהן אוכלות אף לאחר שנתאלמנו או נתגרשו או אף אם לא נישאו לו מעולם. וזאת אף אם הזרע עצמו אינו כהן, כגון בן הבת מן הכהן. ומה עם ברכה?
ב. ואף גם עבדים כנענים, עם הדומה לחמור, אוכלים בתרומה. ומה עם ברכה?
ג. ולא זו בלבד, אלא גם בהמות הכהנים ניזונות מן התרומה, כמו ששנינו בשלהי מסכת תרומות: כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה וּלְתַרְנְגוֹלִים. יִשְֹרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. ומה עם ברכה?

נושא: אכילת תרומה ע"י נשי ועבדי הכהנים

[עזריאל ברגר]

מתוך נושא: אכילת תרומה ע"י נשי ועבדי הכהנים

לגבי ברוך שאמר וישתבח, ראוי לציין שכבר ר' אברהם בן הרמב"ם הזכירם כדוגמאות של מנהג ישראל חייובית שאינו מופיע בגמרא (כזכור לי בפולמוסו על השתחוייה באמצע התפילה)