ביקורת תהיה כתב:רמב"ם סוף הלכות תרומות:כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מְבָרֵךְ בִּרְכַּת אוֹתוֹ מַאֲכָל וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל תְּרוּמָה'. שֶׁגַּם אֲכִילַת קָדְשֵׁי הַגְּבוּל כָּעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם'.
יש לתהות:
א. הלוא אף בנות ישראל, שלא נתקדשו בקדושתו של אהרן, אם נישאו לכהן אוכלות בתרומה! ולא בזמן שהן תחת בעליהן בלבד, אלא אם יש להן זרע מכהן אוכלות אף לאחר שנתאלמנו או נתגרשו או אף אם לא נישאו לו מעולם. וזאת אף אם הזרע עצמו אינו כהן, כגון בן הבת מן הכהן. ומה עם ברכה?
ב. ואף גם עבדים כנענים, עם הדומה לחמור, אוכלים בתרומה. ומה עם ברכה?
ג. ולא זו בלבד, אלא גם בהמות הכהנים ניזונות מן התרומה, כמו ששנינו בשלהי מסכת תרומות: כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה וּלְתַרְנְגוֹלִים. יִשְֹרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. ומה עם ברכה?
הכהנים ועבדיהם - ודאי יכולים לומר "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן", שהרי הם מקודשים בקדושה זו.
והבהמות - אין דנין אפשר משאי אפשר.
