ברכת שהכל פוטרת שקדי מרק?

[דרומי]

האוכל מרק עוף צלול (ללא ירקות) - פשוט שמברך 'שהכל'.

אם מוסיף שקדי מרק בכמות גדולה והמרק הוא רק תירוץ (כלשון הפרסומת) - מברך 'מזונות' בלבד.

אם כוונתו גם על המרק וגם על השקדים - לפי דעת שועה"ר בשלושת המהדורות שלו (סימן רב סי"ג. לוח ברכות הנהנין פ"י הי"ט. סדר ברכות הנהנין פ"ז הי"ט) אין אחד מהם טפל לחבירו אלא מברך 'מזונות' על השקדים ו'שהכל' על המרק.

וראה שם שנתן טעם לדבר מדוע אין אומרים כאן שהדגן הוא עיקר - והנקודה היא שכיון ולא נתבשלו יחד אלא המרק נתבשל לבדו ורק עכשיו בא להוסיף בו את השקדים, הרי שהמרק אינו טפל לדגן והוא נשאר תבשיל לעצמו ולכן צריך לברך עליו בנפרד.

מה קורה כשהוא מתכוון רק למרק ולא לשקדים? והיינו ששם רק מעט שקדי מרק כדי 'להסמיך' מעט את המרק - לכאורה מלשונו שם משמע שמברך רק על המרק ולא על השקדים. עיי"ש.

אמנם בכל לוחות ברכות הנהנין שראיתי (חלקם לפי דעת שועה"ר) לא הזכירו בכלל אופציה כזאת שיברך רק 'שהכל'.

ובהיות שהדבר נוגע למעשה פעמים רבות, אמרתי לברר אולי באמת לא הבנתי נכון ואין מצב שבו ייחשבו השקדים ל'טפל' ויפטרו בברכת 'שהכל' לבדה?

[יואל שילה]

מה הצד שלא יהיה טפל בכה"ג?

[סגי נהור]

ובהיות שהדבר נוגע למעשה פעמים רבות, אמרתי לברר אולי באמת לא הבנתי נכון ואין מצב שבו ייחשבו השקדים ל'טפל' ויפטרו בברכת 'שהכל' לבדה?

לכאורה אכן כדבריך, אין מצב שבו שקדי המרק נעשים טפלים למרק, ואין לדמותם לתוספת קמח וכדומה הבאה רק כדי להסמיך, שהרי פעולתם שונה לגמרי וק"ל.

[יואל שילה]

התגובה שלי הותאמה לשאלה - שהוא מתכון רק למרק, ומבחינתו השקדים רק מסמיכים אותו.
לדידי ברור שהשקדים באים לטעם, ואין לי צד שלא לברך עליהם, כך שכלל אין לנו ויכוח.

[דרומי]

אין כאן כל ויכוח מעיקרא, אלא רצון להבין.

לכאורה מלשון שועה"ר שציינתי משמע שבכזה מצב יברכו 'שהכל' ותו לא. עיין בדבריו בפנים ותבין.

אולם כמו שכתבתי, בכל מדריכי הברכות שבדקתי לא ראיתי שיזכירו כזו אפשרות. ולכן חשבתי שאולי יש כאן חוסר הבנה מצידי.

ואני רואה שגם הרב סגי נהור סבור שאין מצב שלא יברכו על השקדים, אם כי נראה קצת שכתב דבריו במרוצה ולא ביאר די הצורך.

[למעשה, כל עוד לא ברור לי במאה אחוז שאכן כך, אני מברך 'מזונות' על שקד חיצוני - שאינו בתוך המרק, ואז בוודאי אין חשש].

[יואל שילה]

לא כל כך מבין מה נשאר פתוח.
ז"ל שו"ע הרב: 'אם עיקר כוונתו הוא על המרק והמאכל הוא לצורך שתיית המרק מברך על המרק ואם כוונתו על שניהם אין הולכין בו אחר הרוב אלא מברך על שניהם תחלה על המאכל ואוכל ממנו מעט ואח"כ שהכל נהיה בדברו על המרק', ומיירי גם כשמערב מזונות במרק, כמבואר בדבריו.
הרי שבשאלה שכוונתו רק למרק, והמזונות בא רק להסמיך את המרק - פשוט שיברך שהכל, כמבואר בתחילת דבריו 'אם עיקר כוונתו הוא על המרק והמאכל הוא לצורך שתיית המרק מברך על המרק', ואם כוונתו גם ליהנות מהמרק וגם מהשקדים - מברך על שניהם, כמבואר בהמשך דבריו 'אם כוונתו על שניהם אין הולכין בו אחר הרוב אלא מברך על שניהם תחלה', ואם התבשלו יחד והמזונות בא לטעם ואינו טפל - מברך רק מזונות, כמבואר בסעיף י"ד 'מרק של תבשיל ממין דגן שמברכין עליו בורא מיני מזונות הרי טעם הדגן שבמרק חשוב עיקר יותר מטעם הבשר שמין דגן חשוב מכל המינים'.

[דרומי]

מקובל עליי.

ויש להעיר גם מדברי שועה"ר בסימן ריב ס"ד:

"ואפילו אם מתכוון ומתאווה לטעם הפת השרויה במשקה, אלא שאינו עושה לאכילה אלא לשתיה, כגון שמפרר לחם דק דק ונותן לתוך שכר חם כדי שיתן בו טעם - כיון שאין בלחם ממשות ודבר חשוב, השכר עיקר. שלא אמרו שכל תערובת שיש בו דגן הדגן עיקר, אלא כשיש בו ממשות הדגן ולא ריבה בו משקה הרבה עד שנעשה רך וראוי לשתיה, אלא הוא עב וראוי לאכילה".