שליח להעברת 10,000 וקיבל שוקולד.

[ישא ברכה]

בעלון של רבי יהודה אריה דינר הובא על אדם שקיבל מחבירו שתי מעטפות של 10,000 ש"ח להעביר לשני אנשים בירושלים, ונתן לו חבילה קטנה של שוקולד כהוקרה, ואבדו המעטפות. פסק הגרי"א שדינו כשומר שכר היות וקיבל את השוקלד.

אינני בקי בסוגיה, ובעצלותי אף לא פתחתי את המקורות, אבל זה היה נראה בעיני מוזר. וכי יש צד בעולם שהשוקולד הוא שכר לשליחות, והרי אין שליח בעולם שבאמת יסכים לעשות שליחות זו עבור תמורה עלובה שכזו, אלא זו הבעת תודה בצורה קצת יותר מכובדת, אבל עדיין שתי הצדדים מסתכלים על הסיפור כעל חסד, ולא כעל תשלום.

נ.ב. אני מצרף את העלון.

[יהודה בן יעקב]

ופרוטה דרב יוסף [שספק אם תבוא לכלל מימוש, שיבוא עני בשעה שמטפל באבידה] היא שכר גדול יותר??

[יחזקאל ר]

כתב הגהות מרדכי והביאו הרמ"א בחו"מ קפ"ה ס"א ובש"ג ס"א וז"ל: מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחד ובתוך כך שלח לו דורון הוה שומר שכר עכ"ל

[ישא ברכה]

כתב הגהות מרדכי והביאו הרמ"א בחו"מ קפ"ה ס"א ובש"ג ס"א וז"ל: מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחד ובתוך כך שלח לו דורון הוה שומר שכר עכ"ל

אבל אולי זה תלוי מהו הדורון, ויש דברים שיכולים לבוא כתמורה, ויש דברים שאינם תמורה.

אבל באמת כבר מובא בגמרא על ההנאה של שומר אבידה, כדברי הרב יהודה

ופרוטה דרב יוסף [שספק אם תבוא לכלל מימוש, שיבוא עני בשעה שמטפל באבידה] היא שכר גדול יותר??

ואכן צריך לדעת, כי בפשטות זה תלוי באומדן דעת, או שמא הנושא בשו"ש הוא לא רק גימ"ד.

[מבני עליה]

יחזקאל כתב

כתב הגהות מרדכי והביאו הרמ"א בחו"מ קפ"ה ס"א ובש"ג ס"א וז"ל: מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחד ובתוך כך שלח לו דורון הוה שומר שכר עכ"ל

והש"ך שם כתב : הבית יוסף לקמן ש"ג כתב שיש להתיישב בדבר וגם מור"ם כתב שם בלשון יש אומרים.
(ופשוט שאי אפשר להוציא ממון בכגון דא (עיין פתחי תשובה סי' כ"ה כמדו' ס"ק ב') ).

[סגי נהור]

בלי להיכנס לשאלת הכרעת ההלכה למעשה, הסברא העולה מן הדברים היא שהאחריות היתירה של ש"ש אינה דבר שהוא מקבל על עצמו תמורת השכר (שבנדון שלפנינו ודאי לא קיבל ע"ע), אלא חיוב שהתורה מטילה עליו כתוצאה מזה שיש לו הנאה כלשהי מן השמירה.

סברא זו היא להדיא דלא כהקצוה"ח (סי' רצא סק"ד), וז"ל הנוגע לעניננו: כל השומרין לא נתחייבו בעל כרחם אלא משום דהתורה ירדה לסוף דעתן דברצונם מקבלין עליהם ש"ח בדין פשיעה וש"ש בגניבה ואבידה וכן שואל. מן הסתם יש באחרונים מי שחולק על דברים אלו, ומשם יימצא לכאורה המזור לשאלת פותח האשכול.

[איש_ספר]

בעלון של רבי יהודה אריה דינר הובא על אדם שקיבל מחבירו שתי מעטפות של 10,000 ש"ח להעביר לשני אנשים בירושלים, ונתן לו חבילה קטנה של שוקולד כהוקרה, ואבדו המעטפות. פסק הגרי"א שדינו כשומר שכר היות וקיבל את השוקלד.

אינני בקי בסוגיה, ובעצלותי אף לא פתחתי את המקורות, אבל זה היה נראה בעיני מוזר. וכי יש צד בעולם שהשוקולד הוא שכר לשליחות, והרי אין שליח בעולם שבאמת יסכים לעשות שליחות זו עבור תמורה עלובה שכזו, אלא זו הבעת תודה בצורה קצת יותר מכובדת, אבל עדיין שתי הצדדים מסתכלים על הסיפור כעל חסד, ולא כעל תשלום.

נ.ב. אני מצרף את העלון.

סתם הערה טרחנית, אף אחד לא מביא לשליח חבילת שוקלד אא"כ השליח ילד, ואף אחד לא שולח עם ילד עשרים אלף ש"ח.
לא מזמן הופיע שם שאלה, שקשורה לאדני השדה, (לא זוכר אם ברכתן או צירופן למניין) וכל זה תחת הכותרת שאלות בהלכות המצויות...

[חיים שאול]

בלי להיכנס לשאלת הכרעת ההלכה למעשה, הסברא העולה מן הדברים היא שהאחריות היתירה של ש"ש אינה דבר שהוא מקבל על עצמו תמורת השכר (שבנדון שלפנינו ודאי לא קיבל ע"ע), אלא חיוב שהתורה מטילה עליו כתוצאה מזה שיש לו הנאה כלשהי מן השמירה.

סברא זו היא להדיא דלא כהקצוה"ח (סי' רצא סק"ד), וז"ל הנוגע לעניננו: כל השומרין לא נתחייבו בעל כרחם אלא משום דהתורה ירדה לסוף דעתן דברצונם מקבלין עליהם ש"ח בדין פשיעה וש"ש בגניבה ואבידה וכן שואל. מן הסתם יש באחרונים מי שחולק על דברים אלו, ומשם יימצא לכאורה המזור לשאלת פותח האשכול.

בזכרוני שגם בתוס׳ הרא"ש בב"מ יש לשונות כאלו שירדה תורה לסוף דעתו של שומר, ואולי גם במחנה אפרים

[סגי נהור]

בלי להיכנס לשאלת הכרעת ההלכה למעשה, הסברא העולה מן הדברים היא שהאחריות היתירה של ש"ש אינה דבר שהוא מקבל על עצמו תמורת השכר (שבנדון שלפנינו ודאי לא קיבל ע"ע), אלא חיוב שהתורה מטילה עליו כתוצאה מזה שיש לו הנאה כלשהי מן השמירה.

סברא זו היא להדיא דלא כהקצוה"ח (סי' רצא סק"ד), וז"ל הנוגע לעניננו: כל השומרין לא נתחייבו בעל כרחם אלא משום דהתורה ירדה לסוף דעתן דברצונם מקבלין עליהם ש"ח בדין פשיעה וש"ש בגניבה ואבידה וכן שואל. מן הסתם יש באחרונים מי שחולק על דברים אלו, ומשם יימצא לכאורה המזור לשאלת פותח האשכול.

בזכרוני שגם בתוס׳ הרא"ש בב"מ יש לשונות כאלו שירדה תורה לסוף דעתו של שומר, ואולי גם במחנה אפרים

המחנ"א הוא בריש הל' שאלה ופקדון. הוא והקצוה"ח מביאים כמה ראשונים שמשמע מדבריהם כן. השאלה הנוגעת לעניננו היא מי החולקים, אם ישנם.

[עזריאל ברגר]

סתם הערה טרחנית, אף אחד לא מביא לשליח חבילת שוקלד אא"כ השליח ילד, ואף אחד לא שולח עם ילד עשרים אלף ש"ח

כבר שמעתי על דין תורה סבוך בין שתי אחיות שחלקו היה על כסף שאחת שלחה לשניה בתוך ילקוט-בית-ספר של ילדתה...