איך בועז זרה בשדה הרי היה אסור לו לעשות מלאכה בפני ג'?

[סליחות]

איך בועז זרה בשדה הרי היה אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה? (כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג')

מצאתי תירוץ באוצר, לפיו מסיבה זו הוא זרה בלילה כדי שלא יראו אותו. האם ישנן אפשרויות נוספות לתרץ?

[קו ירוק]

אפשר שלא בועז עצמו זרה, אלא נעריו. ו'הנה הוא זורה' היינו מפקח עליהם, ומעשה מלאכתם עבורו, ושפיר כתיב 'הוא זורה'.
והם לנו במקום התאספותם, והוא לן בקצה הערמה בצד אחר.
וע"כ שזה היה מפורסם שהוא זורה, שאל"כ איך ידעה נעמי שהוא זורה גורן השערים הלילה.

גם יתכן שלא בלילה ממש הוא זורה, אלא שהיו בשדה עד הלילה ממש. ולכן לנו שם.

[שייף נפיק]

לעשות מלאכה בשלו גם נאסר?

[קו ירוק]

ראה רש"י קידו' ע. ד"ה אסור

[סליחות]

אפשר שלא בועז עצמו זרה, אלא נעריו. ו'הנה הוא זורה' היינו מפקח עליהם, ומעשה מלאכתם עבורו, ושפיר כתיב 'הוא זורה'.

ר' בספר מסורת הברית הגדול (יותר פרטים מתחת לתמונה)

מסורת הברית הגדול, מנטובה שפ"ב, דף ז ע"א

אוצר.png (134.86 KiB) נצפה 3986 פעמים

וכן בספר אגודת אזוב:
זולקווה תקמ"ב

אגודת אזוב, זולקווה תקמ"ב, דף טו ע"ב

אוצר.png (36.77 KiB) נצפה 3986 פעמים

[י. אברהם]

עיינתי בס' הנפלא אוצרות המפרשים על רות, שם הביא מהמלבי"ם שפי' שהזריה היתה נעשית ע"י הקוצרים בשדה

[סליחות]

וזה סותר את פשט הכתוב לדברי הספרים הנ"ל.

[קו ירוק]

נו אז מה עושים? בהכרח שזה לא סותר את פשט הכתוב. והישוב הוא פשוט.
מה זה ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו? וכי לא אמר לו הכתוב בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק (גם אם הוא עצמו נחלם עמם). ע"כ משום שעמד בראש. וה"נ בבועז.

[צופה_ומביט]

א. אני הקטן לא רואה הכרח בלשון הפסוק שהוא זרה בעצמו. וכי למה שיזרה בעצמו אם יש לו הרבה נערים פועלים כמוזכר שם באורך.

ב. מה שבעיקר לא הבנתי בשאלה: מהיכן פשיטא למקשים שדין זה היה קיים ונוהג כבר בזמן בועז?

[שמואל שלומוביץ]

באותה מידה אפשר לשאול איך יהודה גזז את צאנו והרי הוא היה מלך ואסור לו לעשות מלאכה וכו'...

[קו ירוק]

מסתמא שזה דבר פשוט שמלך או שופט לא עושה מלאכה בפני ג', לא תקנת חז"ל.

אצל יהודה כתיב להדיא ויעל על גוזזי צאנו

[שמואל שלומוביץ]

וכתיב, הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ:

[צופה_ומביט]

דבר פשוט, כלומר מה היו עושים בפועל מצד המציאות הטבעית - זה משהו אחר. (ואכן כתבתי בעצמו בפשטות לא הוא זרה וכנ"ל).

אני התייחסתי לטענה שהיה אסור לו לעשות זאת ממימרא דרב יהודה אמר שמואל. ושאלתי מנין לנו מתי התחיל איסור זה.

במלך שמוראו עליך כנראה שזה כלול באיסור מורא מלכות דאורייתא שתהא אימתו עליך. אבל ההלכה הנ"ל בכל פרנס שנתמנה על הציבור (או דיין או ראש הסנהדרין) לא נראה לי שנובעת מדיני מלך, אלא היא תקנה של חז"ל "כדי שלא יתבזה בפניהם" כלשון הרמב"ם והשו"ע.


אגב, דין זה מובא ברמב"ם הלכות סנהדרין ובחו"מ הלכות דיינים, וצ"ב למה נוהג דין זה דוקא בדיין ולא בכל ת"ח (או עכ"פ ברבו מובהק) מצד מורא ת"ח ובזיונו.
כמו"כ לכאורה לשון המימרא בגמרא מדבר בכל פרנס שנתמנה על הציבור, בעל משרה ציבורית כלשהי, ולאו דוקא בת"ח / גדול הדור / דיין. וצ"ב.

[צופה_ומביט]

וכתיב, הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ:

חשבתי על ראיה זו אבל לא הבאתיה כי יש לחלק בין "לגוז" לבין "זורה".

[קו ירוק]

לא רואה לחלק לא מצד בנין הפעלים, ולא מצד המלאכה,

אבל הרי לכאו' זו סתירה הוא עולה עם גוזזי צאנו, והוא עולה בעצמו לגוז צאנו.
מכאן גם מוכרח שהגזיזה כולה מתייחסת אליו, אף שנערים הגוזזים הם העוסקים במלאכה עצמה.

וכך גם בשלמה כתי' 'ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית בעצי ארזים'. מי בנה שלמה בעצמו?
בעמרי כתוב: 'ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר'. עמרי המלך בעצמו בנה את העיר?
וכן רבות ע"ז הדרך.

[שמואל שלומוביץ]

ופשוט.

[סליחות]

לא רואה לחלק לא מצד בנין הפעלים, ולא מצד המלאכה,

אבל הרי לכאו' זו סתירה הוא עולה עם גוזזי צאנו, והוא עולה בעצמו לגוז צאנו.
מכאן גם מוכרח שהגזיזה כולה מתייחסת אליו, אף שנערים הגוזזים הם העוסקים במלאכה עצמה.

וכך גם בשלמה כתי' 'ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית בעצי ארזים'. מי בנה שלמה בעצמו?
בעמרי כתוב: 'ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר'. עמרי המלך בעצמו בנה את העיר?
וכן רבות ע"ז הדרך.

אם כך עלינו גם כן לומר שבועז גם כן לא שכב שם בקצה הערימה אלא אנשיו. אע"פ שכתוב וישכב בקצה הערמה.
מדוע אינך מקשה איזה תלמיד חכם הולך לשדה שלו או לגורן לשהות עם הפועלים ולשכב שם בקצה הערימה?

[שמואל שלומוביץ]

מצינו שבגזיזת הצאן היה הדרך שעושים סעודות ושמחים מאד, כמו שמצינו באבשלום ובנבל הכרמלי, וכנראה גם ביהודה (ראה בכו"ש בראשית לב יח), וזה היה ארוע משמעותי מאד במשק הצאן, ולכן היה עולה בעל הצאן עמם לשמוח ולאכול ולשתות ולהיטיב הלב ומזמן עוד אורחים כמבואר באבשלום ובנבל, ונראה שבמקביל לזה גם בשדה היו רגילים שבזריית הגורן היו עושים סעודה גדולה, שהרי בזמן הקציר מצינו שטיבלו הפת בחומץ, ולא יותר מזה, ואילו בזריית הגורן היה בועז אוכל ושותה ומיטיב לבו, וכנראה הייתה שמחה גדולה, ולכן בועז היה מצוי בשדה בזמן זריית הגורן יותר משאר ימים,
ושעת שמחה זו הייתה מסוגלת לעורר בעל השדה והצאן ששרוי בשמחה לזיווג חדש, כמו שעשתה תמר בגזיזת הצאן ליהודה, וכך עשתה רות לבועז בזריית גורן השעורים.

[ביקורת תהיה]

וכן רבות ע"ז הדרך.

יתר על כן, את הפסוק 'ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה', מפרשינן בפרק אין מעמידין למאן דאמר 'מילה באשה פסולה': דאמרה לאיניש אחרינא ועבד.

[קו ירוק]

לא רואה לחלק לא מצד בנין הפעלים, ולא מצד המלאכה,

אבל הרי לכאו' זו סתירה הוא עולה עם גוזזי צאנו, והוא עולה בעצמו לגוז צאנו.
מכאן גם מוכרח שהגזיזה כולה מתייחסת אליו, אף שנערים הגוזזים הם העוסקים במלאכה עצמה.

וכך גם בשלמה כתי' 'ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית בעצי ארזים'. מי בנה שלמה בעצמו?
בעמרי כתוב: 'ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר'. עמרי המלך בעצמו בנה את העיר?
וכן רבות ע"ז הדרך.

אם כך עלינו גם כן לומר שבועז גם כן לא שכב שם בקצה הערימה אלא אנשיו. אע"פ שכתוב וישכב בקצה הערמה.

פעולה המתייחסת לניהול העבודה יכולה להעשות גם ע"י נעריו, פעולה שלא יכולה להעשות ע"י אחרים ברור שהוא עשאה בעצמו.

[יאיר אתמר]

עיין בספר אם המלכות (לייטער) עמ' מה.

[י. אברהם]

וכך גם בשלמה כתי' 'ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית בעצי ארזים'. מי בנה שלמה בעצמו?
בעמרי כתוב: 'ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר'. עמרי המלך בעצמו בנה את העיר?
וכן רבות ע"ז הדרך.

ע"ע באם לבינה להגאון יעב"ץ פ' וישב עה"פ ואת כל אשר עושים שם הוא היה עשה, "כלומר מה שיש להם לעשות הוא היה פוסק עליהם, וזהו "היה עושה" כתרגומו [מימרה הוה מתעבד], כמו ויבן שלמה את הבית". (וציין המהדיר להג' יעב"ץ יומא י. ד"ה אע"ג דיפת, שגם שלמה לא בנה בידיו רק במאמרו והכנתו).

וע"ע שם בפ' בהעלותך עה"פ והנפת אותם "צ"ע אם מבואר בדברי חז"ל שגם משה רבינו ע"ה הניף הלוים, או הוא פועל יוצא לשלישי ואינה אלא פעולה סבותית ע"ד ויבן שלמה את הבית".