האם שבת היום?

[גם זה הבל]

שמעתי שאלה מענינת, אנו שובתים ביום השביעי כי "בו" שבת מכל מלאכתו, ובאותו זמן בדיוק אנו שובתים, זה לכאו' נתון מוסכם.
א"כ אדם שגר בארה"ב אוסטרליה או כל מקום אחר שהזמן אינו כבא"י [מסתבר שהבריאה התחילה בארץ,] לכאו' שומר שבת לא בזמן שבו שבת ה'.
בתחילה לא היו כלום עברו כ"ד שעות [או כל זמן פילוסופי אחר] הגיע יום ב' וכו' הגיע היום השביעי ובו שבת. וצ"ע.
[מי שקשה לו להתחיל מזמן שלא נתלו בו מאורות יכול להתחיל מיום ד'].

[יאיר]

לפי זה לכאורה צריך לומר דהוא סימן של היום השביעי וה' ציוה שבו [ביום השביעי] צריך לשבות אבל לא שצריך לשבות בדיוק כעבור 6 כפול 24 שעות..

[גם זה הבל]

כך צ"ל אבל זה קצת קשה כי כתוב כי "בו" שבת, ואם בארה"ב זה עד עשר שעות הפרש יש מקומותשרק שעה אחת מתוך השבת שלהם הוא היום בו שבת ה'.

[נאשער]

לפי זה לכאורה צריך לומר דהוא סימן של היום השביעי וה' ציוה שבו [ביום השביעי] צריך לשבות אבל לא שצריך לשבות בדיוק כעבור 6 כפול 24 שעות..

לחזק דבריך יש לציין לדברי הביכורי יעקב לבעל הערוך לנר החוקר בדרך צחות אם לולב הגדל באר"י כשר לצאת בו לאנשי אירופה?, כי כידוע אנו עומדים על כדור הארץ והם בצד השני של כדור הארץ, ואם הלולב גדל כאן הרי הוא לצד בני החלק השני של הכדור היפך מדרך גדילתו ואין יוצאים עם לולב שלא כדרך גדילתו, וע"כ שעיקר הכוונה הוא ליטול לולב באופן שבו גדל וא"כ לא איכפת לן איפה גדל הלולב, עיי"ש, וכמו"כ כאן, ביום השביעי שבת ד' ולכן אנו שובתים ביום השביעי, כל מקום ביום השביעי שלו, ודו"ק.

[נאשער]

הנה דבריו הנפלאים: סימן תרנא סקי"ג:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 08&hilite=

[איסתרא בלגינא]

לא קשיא מידי, כי גם ימי הבריאה לא היו שווים בכל המקומות, ובמקום שכאן עדיין שישי שם כבר שבת, ובכל מקום היתה השביתה לפי מקומו.

[יאיר]

תירוץ יפה מאוד,אהבתי. אך אם אנו מדברים על שביתה של הקב"ה מבריאת העולם לפי תירוצך נצטרך לומר שבמקום אחד שבת ובמקום אחר המשיך לברוא וזה די חידוש..כי שאלת 'גם זה הבל' היתה איך שבת מתחילה בכל מקום בזמן אחר הרי הקב"ה שבת מבריאתו בזמן מסויים ואחיד בכל העולם.

[איסתרא בלגינא]

תירוץ יפה מאוד,אהבתי. אך אם אנו מדברים על שביתה של הקב"ה מבריאת העולם לפי תירוצך נצטרך לומר שבמקום אחד שבת ובמקום אחר המשיך לברוא וזה די חידוש.

לענ"ד הוא דבר פשוט ואין כאן קושיא כי ממילא הזמן מתייחס לקב"ה רק מצד פעולתו שבו עצמו אין שייך חילוק זמן ח"ו וא"כ פשוט שמתייחס למקום בו הוא פועל.

[תולעת ספרים07]

עד שאתה שואל על השבת עליך לשאול על ספירת העומר איך זה שבחו"ל ניתן לומר עשרים יום לעומד [לדוגמא] שהרי אין זה נכון ובירושלים כבר הקריבו את העומר אתמול.
דרך אגב לגבי שבת אין זה קשיא כל כך שהרי אנו שומרים את השבת זכר ליציאת מצרים ולא משום שבת בראשית.
כמו כן הלכה היא שכל המצוי במדבר ואינו יודע מתי הוא השבת עליו לספור שש שבת ואח"כ לשבות ללא כל קשר לשבת בראשית.

[אוצר החכמה]

זה אני לא מבין בכלל זה אותו יום לפי כללי קו התאריך עיין ברז"ה פ"ק דר"ה.

[אוצר החכמה]

ה
כמו כן הלכה היא שכל המצוי במדבר ואינו יודע מתי הוא השבת עליו לספור שש שבת ואח"כ לשבות ללא כל קשר לשבת בראשית.

זה רק לזכרון אבל לפרוש ממלאכה חייב כל הימים, וכבר הקשו כך על מי שהביא את זה לעניין מדינות הצפון.

[תולעת ספרים07]

עד כמה שזכור לי הגר"א כתב לתרץ בזה מדוע כתוב בפרשת ויקהל ששת ימים תעשה מלאכה - כדאי להעלות אולי לתועלת הרבים את דברי הגר"א שם.

[איסתרא בלגינא]

שוב ראיתי שיש לעיין בזה, שאם נאמר שששת ימי המעשה הם כל מקום לפי זמנו, אם כן מה נאמר ליום הראשון שבו נבראו שמים וארץ,
ונצטרך לומר שהארץ נבראה חלקים חלקים...

אבל אם נאמר שששת ימי המעשה שווים בכל הכדור, מלבד שזה זר ג"כ שלא יהיו ע"פ הזמן הרגיל, נשאלת גם השאלה מתי התחילו הימים להחלק לפי המקומות? שהרי מוצאי שבת בראשית ודאי כבר נחלק לכל מקום ע"פ מקומו, וא"כ נמצאת שבת בראשית יום וחצי בקצה מערב וחצי יום בקצה מזרח.

אבל אפשר שאין זה זר כ"כ לומר כן שבכל מקום התחילה הבריאה ע"פ זמנו, כי כל מקום נברא על פי זמנו והכל במאמר אחד נברא אלא שכל מקום מקבל את הבריאה מתי שהוא זמן הבריאה אצלו ואין הארץ נבראת חלקים חלקים חלקים אלא כולה נבראת ביחד ובזמן אחד עם תחילת אותו היום אלא שהזמן שונה ממקום למקום וצ"ע.

האם אין בראשונים התייחסות לשאלה זאת?

[יצג]

ספורנו ויקרא פרק כג פסוק ג

(ג) שבת היא לה'. הוא היוצר אור ובורא חשך קובע אותם בכל מושבותיכם. אף על פי שתשתנה תחלת היום והלילה כפי השתנות האורך בגלילות מתחלפות ועם זה היתה השבת הראשונה משוערת כפי איזה אורך מיוחד בהכרח מכל מקום תהיה תחלת השבת וסופה בכל אחד מהגלילות ליושביו כפי התחלת היום והלילה בגליל ההוא:


שו"ת רדב"ז חלק א סימן עו

שאלת ממני אודיעך דעתי בענין השבת כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב ונמצא שמה שהוא לאלו שבת הוי לאלו חול:

תשובה דע כי שאלה זו נבוכו בה רבים ונכבדים אבל אודיעך דעתי בה דע כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל שנאמר כי אות היא ביני וביניכם וכמו שאות הברית הוא לכל א' וא' כן השבת נמסר לכל א' וא' וכיון שהשבת נמסר לכל א' בכל מקום שהוא מונה ששה ימים ובסוף הששה עושה שבת שהוא זכר למעשה בראשית שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו' שאם אין אתה אומר כן אפילו בארץ ישראל יש חילוק קצת: ואפי' תרצה לומר שע"י התוספת שאנו מוסיפין בכניסתו וביציאתו מתוקן מ"מ התוספת הזה דאורייתא היא ונמצא שאין כל בני א"י שוין בתוספת זה שהרי יש מהלך קרוב לד' ימים בא"י מן המזרח למערב ואפי' בעירות הסמוכות יש חילוק בזה בין טבריה לציפורי כדאמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ועם מוציאי שבת בציפורי אלא מאי אית לך למימר כי השבת ניתן לכל אחד כפי מקומו אשר הוא דר בו לפי שכבר נשלמו במקומו ששה הקפים שלמים ונכנס השביעי לקודם קודם ולמאוחר מאוחר. וגדולה מזו אמרו המהלך במדבר ולא ידע מתי הוא שבת מונה ו' ימים מיום שטעה ומקדש שביעי ומברך בו ברכת היום ומבדיל במוצאי שבת ע"כ ואעפ"י שאינו עושה בכל יום אלא כדי חייו ה"מ מפני שהוא ספק שמא הוא שבת לכל בני אותו המחוז אשר הוא בו וחל עליו איסור שבת א"נ משום דאם הוא שבת הרי יש בו איסור שבת לכל בני העולם שאין חילוק בין השוכנים בקצה המזרח לשוכנים בקצה המערב אלא י"ב שעות או פחות ונמצא שזה עושה מלאכה בזמן שהוא שבת לכל מ"מ למדנו מדחייבוהו לקדש שביעי משמע דלכל אחד נמסר לעשות זכר למעשה בראשית כל חד וחד כי אתריה תדע שאח' שהגיע לישוב וידע שטעה ועשה מלאכה בשבת לא חייבוהו להביא קרבן לא חטאת ולא אשם ולא וידוי משמע שקיים מצות שבת. עוד ראיה מהא דאמרינן עכו"ם ששבת חייב מיתה ולאו דוקא יום השבת אלא שקבע לו יום א' לשבות בו משמע שכל מי שעושה מלאכה ששה ושובת יום א' סוף סוף שובת נקרא. עוד ראיה שהרי השבת ניתן במרה וממרה לא"י יש קצת חילוק שהרי מרה לדרום וא"י לצפון נמצא שלא היה השבת מצומצם בין מרה לא"י אלא שהוא ית' צוה את השבת לישראל לכל אחד מהם או לכלם בכל מקום שימצאו שהרי גלוי וידוע לפניו ית' שעתידין בניו לגלות לקצוי הארצות ויהיה ביניהם מרחק גדול וטעם זה אנו צריכים לכל המועדות ויום הכפורים לפי שגם בהם תפול השאלה ודע כי נפל מחלוקת בין הראשונים מאי זה מקום מתחיל היום וגם מאי זה מקום מתחיל יום השבת עיין במ"ש בספר הכוזרי ובעל יסוד עולם ולדעת כולם השוכנים בקצה המזרח השבת להם קודם השוכנים במערב ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים אלא צריכים אנו לומר כי השבת נתן לכל א' מישראל כפי מקומו שימנה ו' ימים שלמים וישבות בשביעי ובזה יש זכר למעשה בראשית:

[יאיר]

ייש"כ יצג!

פתרת אותנו מכל המבוכות..

[גם זה הבל]

לפי זה לכאורה צריך לומר דהוא סימן של היום השביעי וה' ציוה שבו [ביום השביעי] צריך לשבות אבל לא שצריך לשבות בדיוק כעבור 6 כפול 24 שעות..

לחזק דבריך יש לציין לדברי הביכורי יעקב לבעל הערוך לנר החוקר בדרך צחות אם לולב הגדל באר"י כשר לצאת בו לאנשי אירופה?, כי כידוע אנו עומדים על כדור הארץ והם בצד השני של כדור הארץ, ואם הלולב גדל כאן הרי הוא לצד בני החלק השני של הכדור היפך מדרך גדילתו ואין יוצאים עם לולב שלא כדרך גדילתו, וע"כ שעיקר הכוונה הוא ליטול לולב באופן שבו גדל וא"כ לא איכפת לן איפה גדל הלולב, עיי"ש, וכמו"כ כאן, ביום השביעי שבת ד' ולכן אנו שובתים ביום השביעי, כל מקום ביום השביעי שלו, ודו"ק.

דברי החק יעקב לא קשורים דמ"מ הוא באופן שבו גדל [ורק מבאר בדרשא שזה האופן שצריך] אבל כאן יוצא שלא שובתים ביום בו שבת ה'.

תירוץ יפה מאוד,אהבתי. אך אם אנו מדברים על שביתה של הקב"ה מבריאת העולם לפי תירוצך נצטרך לומר שבמקום אחד שבת ובמקום אחר המשיך לברוא וזה די חידוש.

לענ"ד הוא דבר פשוט ואין כאן קושיא כי ממילא הזמן מתייחס לקב"ה רק מצד פעולתו שבו עצמו אין שייך חילוק זמן ח"ו וא"כ פשוט שמתייחס למקום בו הוא פועל.

אנחנו שובתים ביום השביעי לפי הזמן שלנו [צריך לזכור שהשביתה ביום השביעי היתה לאחר בריאת אדם הראשון ולאחר החטא].

עד שאתה שואל על השבת עליך לשאול על ספירת העומר איך זה שבחו"ל ניתן לומר עשרים יום לעומד [לדוגמא] שהרי אין זה נכון ובירושלים כבר הקריבו את העומר אתמול.
דרך אגב לגבי שבת אין זה קשיא כל כך שהרי אנו שומרים את השבת זכר ליציאת מצרים ולא משום שבת בראשית.
כמו כן הלכה היא שכל המצוי במדבר ואינו יודע מתי הוא השבת עליו לספור שש שבת ואח"כ לשבות ללא כל קשר לשבת בראשית.

לגבי שבת זה קושיא כי אנו אומרים כי בו שבת.

שוב ראיתי שיש לעיין בזה, שאם נאמר שששת ימי המעשה הם כל מקום לפי זמנו, אם כן מה נאמר ליום הראשון שבו נבראו שמים וארץ,
ונצטרך לומר שהארץ נבראה חלקים חלקים...

אבל אם נאמר שששת ימי המעשה שווים בכל הכדור, מלבד שזה זר ג"כ שלא יהיו ע"פ הזמן הרגיל, נשאלת גם השאלה מתי התחילו הימים להחלק לפי המקומות? שהרי מוצאי שבת בראשית ודאי כבר נחלק לכל מקום ע"פ מקומו, וא"כ נמצאת שבת בראשית יום וחצי בקצה מערב וחצי יום בקצה מזרח.

"אבל אפשר שאין זה זר כ"כ לומר כן שבכל מקום התחילה הבריאה ע"פ זמנו, כי כל מקום נברא על פי זמנו והכל במאמר אחד נברא אלא שכל מקום מקבל את הבריאה מתי שהוא זמן הבריאה אצלו ואין הארץ נבראת חלקים חלקים חלקים אלא כולה נבראת ביחד ובזמן אחד עם תחילת אותו היום אלא שהזמן שונה ממקום למקום וצ"ע."

האם אין בראשונים התייחסות לשאלה זאת?

אין זה זר כלל אבל לפי זה לא שובתים ביום השביעי והיו צריכים להתחיל לשבות כפי שינויי הזמנים.

ספורנו ויקרא פרק כג פסוק ג

(ג) שבת היא לה'. הוא היוצר אור ובורא חשך קובע אותם בכל מושבותיכם. אף על פי שתשתנה תחלת היום והלילה כפי השתנות האורך בגלילות מתחלפות ועם זה היתה השבת הראשונה משוערת כפי איזה אורך מיוחד בהכרח מכל מקום תהיה תחלת השבת וסופה בכל אחד מהגלילות ליושביו כפי התחלת היום והלילה בגליל ההוא:


שו"ת רדב"ז חלק א סימן עו

שאלת ממני אודיעך דעתי בענין השבת כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב ונמצא שמה שהוא לאלו שבת הוי לאלו חול:

תשובה דע כי שאלה זו נבוכו בה רבים ונכבדים אבל אודיעך דעתי בה דע כי השבת נמסרה לכל אחד מישראל שנאמר כי אות היא ביני וביניכם וכמו שאות הברית הוא לכל א' וא' כן השבת נמסר לכל א' וא' וכיון שהשבת נמסר לכל א' בכל מקום שהוא מונה ששה ימים ובסוף הששה עושה שבת שהוא זכר למעשה בראשית שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו' שאם אין אתה אומר כן אפילו בארץ ישראל יש חילוק קצת: ואפי' תרצה לומר שע"י התוספת שאנו מוסיפין בכניסתו וביציאתו מתוקן מ"מ התוספת הזה דאורייתא היא ונמצא שאין כל בני א"י שוין בתוספת זה שהרי יש מהלך קרוב לד' ימים בא"י מן המזרח למערב ואפי' בעירות הסמוכות יש חילוק בזה בין טבריה לציפורי כדאמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ועם מוציאי שבת בציפורי אלא מאי אית לך למימר כי השבת ניתן לכל אחד כפי מקומו אשר הוא דר בו לפי שכבר נשלמו במקומו ששה הקפים שלמים ונכנס השביעי לקודם קודם ולמאוחר מאוחר. וגדולה מזו אמרו המהלך במדבר ולא ידע מתי הוא שבת מונה ו' ימים מיום שטעה ומקדש שביעי ומברך בו ברכת היום ומבדיל במוצאי שבת ע"כ ואעפ"י שאינו עושה בכל יום אלא כדי חייו ה"מ מפני שהוא ספק שמא הוא שבת לכל בני אותו המחוז אשר הוא בו וחל עליו איסור שבת א"נ משום דאם הוא שבת הרי יש בו איסור שבת לכל בני העולם שאין חילוק בין השוכנים בקצה המזרח לשוכנים בקצה המערב אלא י"ב שעות או פחות ונמצא שזה עושה מלאכה בזמן שהוא שבת לכל מ"מ למדנו מדחייבוהו לקדש שביעי משמע דלכל אחד נמסר לעשות זכר למעשה בראשית כל חד וחד כי אתריה תדע שאח' שהגיע לישוב וידע שטעה ועשה מלאכה בשבת לא חייבוהו להביא קרבן לא חטאת ולא אשם ולא וידוי משמע שקיים מצות שבת. עוד ראיה מהא דאמרינן עכו"ם ששבת חייב מיתה ולאו דוקא יום השבת אלא שקבע לו יום א' לשבות בו משמע שכל מי שעושה מלאכה ששה ושובת יום א' סוף סוף שובת נקרא. עוד ראיה שהרי השבת ניתן במרה וממרה לא"י יש קצת חילוק שהרי מרה לדרום וא"י לצפון נמצא שלא היה השבת מצומצם בין מרה לא"י אלא שהוא ית' צוה את השבת לישראל לכל אחד מהם או לכלם בכל מקום שימצאו שהרי גלוי וידוע לפניו ית' שעתידין בניו לגלות לקצוי הארצות ויהיה ביניהם מרחק גדול וטעם זה אנו צריכים לכל המועדות ויום הכפורים לפי שגם בהם תפול השאלה ודע כי נפל מחלוקת בין הראשונים מאי זה מקום מתחיל היום וגם מאי זה מקום מתחיל יום השבת עיין במ"ש בספר הכוזרי ובעל יסוד עולם ולדעת כולם השוכנים בקצה המזרח השבת להם קודם השוכנים במערב ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים אלא צריכים אנו לומר כי השבת נתן לכל א' מישראל כפי מקומו שימנה ו' ימים שלמים וישבות בשביעי ובזה יש זכר למעשה בראשית:

את דברי הספורנו לא הבנתי בעניות דעתי.
ודברי הרדב"ז הם ג"כ תמוהים וכפי שכבר דחה לעיל הר' אוה"ח ולפי זה יוצא שאה"נ הם לא שובתים ביום השביעי. אמנם אפשר כדבריו וא"כ צ"ל שכי בו שבת לא מתיחס לשבת היום אלא שביום השביעי שבת ואנו באמם עושים רק זכר. ולמסקנא לא שבת היום רק כמו הולך במדבר ועצ"ע.

[איסתרא בלגינא]

דברי הספורנו עדיין צריכים ביאור לע"ד כי יקשה כמש"כ לעיל אם שבת בראשית היתה שוה בכל מקום, מתי התחיל חילוק הזמנים ממקום למקום? ועל כרחנו יהיה יום אחד שהיה לשוכני קצה מזרח ארכו חצי יום ולשוכני קצה מערב ארכו יום וחצי.

אין זה זר כלל אבל לפי זה לא שובתים ביום השביעי והיו צריכים להתחיל לשבות כפי שינויי הזמנים.

מה פירוש? הרי לפי"ז שובתים כפי שינוי הזמנים ששבת בראשית התחילה בכל מקום עפ"י זמונו וכך שובתים גם בכל מקום עפ"י זמנו וכפי שהיתה בו שבת בראשית.

ואולי לא הבנת דברי וכן מסתברא מאחר שכתבת שאין זה זר כלל...

כוונתי היתה שששת ימי בראשית היו בכל מקום כפי זמנו וממש כמו ימים שלנו. לדוג' אם כעת כבר שקעה שמשה של יום רביעי וכעת הוא יום חמישי לשוכני א"י אבל הוא יום רביעי עדיין לשוכני אמריקה כן הוא בששת ימי בראשית שבא"י כבר היה יום חמישי תחילת בריאת עופות ורמשים ובאמריקה עדיין בריאת המאורות. ולפי"ז כשהיה יום ראשון כבר בא"י עדיין לא היה יום ראשון באמריקה נמצא שא"י וכל המזרחית לה נבראו ואמריקה עדיין לא נבראה...
וכיוצא בזה לא נבראו המאורות שבא"י ובאמריקה בזמן אחד...
ובדומה לרעיון כזה כמדומה שכתב מהר"ל שמה שעמדה שמש בגבעון לכל העולם אין זה אלא לפרסם הנס כי מצד הנס בעצמו היה ראוי שתעמוד אך בא"י מקום מלחמת יהושע ובכל העולם תלך כסדרה ולפי"ז נס אינו מוגבל בגבולות מקום וזמן וכעין מה שאמרו מקום ארון אינו מן המידה.

[אוצר החכמה]

וכבר אפשר שעד שלא ניתלו המאורות היה ערב ובוקר בכל העולם בשווה וכל עניין חילוף הזמנים התחיל מתליית המאורות.

[איסתרא בלגינא]

וכבר אפשר שעד שלא ניתלו המאורות היה ערב ובוקר בכל העולם בשווה וכל עניין חילוף הזמנים התחיל מתליית המאורות.

ושוב הדרן למש"כ שיום רביעי לא היה ארכו שווה בכל מקום

[אוצר החכמה]

א. מש"כ

כיוצא בזה לא נבראו המאורות שבא"י ובאמריקה בזמן אחד...

זה פליטת הקולמוס כי וודאי שנבראו במקום אחד ונראו אח"כ לפי הזמן בכל מקום כמו שקורה כל יום.

ולעניין היום הרביעי אם נניח שאור שבעת הימים הפסיק לשמש כבר באותו יום אפשר לומר בשני אופנים שבאותו יום לא היה אור שבעת הימים כלל ולפי זה בקצה המערב היה לילה ארוך של ח"י שעות, או ששם היה ונסתלק עם ביאת השמש.

ובעיקר לא נצטרך לפי זה לחידוש שביום הראשון נבראה האדמה שלא בשווה בכל מקום. אע"פ שצודקים דבריך שהנס הוא גם למעלה מגבולות הזמן והשכל וכמו שהבאת מהמהר"ל בהקדמתו לגבורות ה'.

[איסתרא בלגינא]

א. מש"כ

כיוצא בזה לא נבראו המאורות שבא"י ובאמריקה בזמן אחד...

זה פליטת הקולמוס כי וודאי שנבראו במקום אחד ונראו אח"כ לפי הזמן בכל מקום כמו שקורה כל יום.

כוונתי היתה שכלפי מקום אחד נבראו במקומם וכלפי מקום אחר עדיין לא נבראו,
וכדרך שיכולה השמש ללכת בסדרה כלפי מקום אחד וכלפי מקום אחר לעמוד כיום תמים.

[יצג]

ראה עוד כאן:
שולחן ערוך הרב אורח חיים מהדורא תניינא סימן א

סעיף ח
וזמן חצות לילה הוא שוה בקיץ ובחורף לעולם י"ב שעות אחר חצי היום שהוא אמצע הלילה ממש והיא עת רצון למעלה בכל זמן ובכל מקום.
ואף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב אין בכך כלום וכמו זמן קריאת שמע ותפילה וזמן כניסת שבת ויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה (כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה וקדושת שבת ויום טוב הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בהלכות יום טוב):

[נושא ספרים]

גם הכוזרי שואל שאלה זו וממש פלא על עם הארצות כאן

[יאיר]

גם הכוזרי שואל שאלה זו וממש פלא על עם הארצות כאן

לא כולם נושאי ספרים כמוך..

[איסתרא בלגינא]

גם הכוזרי שואל שאלה זו וממש פלא על עם הארצות כאן

היכן?
אם כונתך למאמר ב' כ' הרי ששם אינו מדבר כי אם על קו התאריך ואימתי תחילת היום והלילה,
ואע"פ שאפשר לדקדק מדבריו לנידוננו מ"מ אין זה הנושא.