עושה חדשות כתב:חשוקי חמד עבודה זרה דף ב עמוד א
שאלה. לוה מעות מחברו, וזמן הפרעון הוא בערב שבת, והנה מן הדין הוא חייב לפרעו בזמן, ואסור לו לעכב את פרעונו, אך הלוה יודע שאם המלוה יקבל כעת את ממונו, הוא יסע בשבת לטייל. האם יפרע לו את חובו כדי לצאת ידי חובתו, או שמא אסור, כי מכשילו בלפני עור, שברור לכל שמחפש מעות, ואם יהיה לו אותם, הוא יסע בהם לטיולים, נמצא מכשילו בפרעון זה?
תשובה. נאמר במסכת ע"ז דף ב ע"א לפני אידיהן... אסור לשאת ולתת עמהן לפרען ולפרע מהן. וכתב הרע"ב לפרען, כשהם נפרעים אזלו ומודו לע"ז ביום אידם, גם רש"י פירש כך כולהו משום דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ביום אידו. והגמרא בדף ו ע"א מסתפקת למה אסור לפורען, האם משום הרווחה, [ופרש"י דרווח ואזיל ומודה לעבודת כוכבים ועבר ישראל משום שלא ישמע על פיך], או משום ולפני עוור לא תיתן מכשול. למאי נפ"מ דאית ליה בהמה לדידיה, אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה, אי אמרת משום לפני עור, הא אית ליה לדידיה.
ובחדושי רצ"ה קאלישער על המשניות כתב: עיין רש"י ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך. וקשה תיפוק ליה דעבר על לפני עור לא תתן מכשול..., וי"ל דעקימת שפתיו [של העכו"ם] אין בו מעשה. ובפרט למה שכתבנו ביבמות (פ"ב) דהיכא דלא נעשה מעשה, אין זה מקרי עבודה מה שמשבח לע"ז, והוצרך לכתוב לא ישמע על פיך, בגרם שלך גם אסור. ועוי"ל דלא שייך לפני עור, אלא היכא שבדבר עצמו שנותן לפניו עושה בו מעשה איסור, כגון מושיט כוס יין לנזיר, וכן נותן דבר לעובד כוכבים, אשר יקריבהו לע"ז, אבל הכא בדבר שנותן לפניו אינו עושה בו איסור, רק זה הגרם שמשבח לע"ז, ומשום הכי הוצרך ללא ישמע דגם גרם אסור, עכ"ל.
תירוצו השני יוסבר במיוחד, ע"פ מה שפירש בקרבן העדה, לבאר מדוע חז"ל בתורת כהנים (קדשים פ"ב) לא ביארו את הלאו דלפני עור כפשוטו, אלא ביארו שלא יכשיל סומא בדבר, והרי קיימ"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כאן מעצם התיבות מוכח כך, משום דהמניח אבן על הארץ כדי שהעוור יכשל בו ויפול, אין במעשה כזה "נתינה", ולא שייך לומר לפני עור לא "תתן" אלא לא תניח לפניו מכשול, ומזה שכתבה התורה לפני עוור לא תתן, מוכח מעצם התיבות, שהתורה נתכוונה כמדרשו, לא תתן לנזיר ביד יין, אם הנזיר עור בדבר, וכמו כן לא תתן ביד הנכרי אבר מהחי אם הוא עור, ולא יודע שהוא מצווה על כך. ולפי זה מובנים יפה דברי הרצ"ה, דהנותן מעות לעכו"ם, אין בעצם הנתינה ביד חטא, אלא שהוא יגרום לו להודות לע"ז, ודבר זה אינו בכלל לפני עור.
ובעניננו יש לדון אם הדבר נחשב שעושה חטא באותם המעות שנותן לו, דאז אולי עובר על לפני עור, או דלמא לא עובר על לפני עור, שלא יעשה איסורים על ידי המעות עצמם, אלא שלאחר שיהיה בידו מעות, הוא יוכל לנסוע באיסור, ואין זה לפני עור. ואם כן, בפרעון זה אין חטא, אלא מצוה של פרעון חוב, וצריך לקיים מצותו, ואין כאן לפני עור, וצ"ע.
אמנם נראה דאפילו אם נאמר דלפני עור אין כאן, אבל לא תעמוד על דם רעך יש כאן. הגע עצמך, חולה דכאון קשה, הרוצה להתאבד ח"ו, והחליט לעשות זאת בעזרת סם המות, אבל אין לו מעות לקנותו, האם מותר ללוה לפרוע לו את החוב, כשברור שיקנה במעות את סם המות?! הרי פשוט שיעבור על לא תעמוד על דם רעך, והרי אפילו אם כבר יש בידו סם המות בידו, מצוה לקחת הסם ממנו. וכך בעניננו, שאסור לפרוע לו חוב כשברור שיעשה עם זה חטא, [וכמו שמבואר במנחת חינוך (מצוה רלט) במצות לא תעמוד על דם רעך].
ואעפ"כ אסור להושיט לו כוס, ויש בזה איסור לפני עיור אם עומדים בתרי עברי דנהרא.HaimL כתב:לא כ"כ ברור לי הנידון. נזיר אינו מוזהר מה"ת שלא להנות מהיין, ואינו מוזהר עליו בב"י וב"י, ויכול לשתותו לאחר ימי ניזרו, ולמכור לאחר וכדומה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 270 אורחים