מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מה הנני אשם כי הנך ירא שמים

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עושה חדשות
הודעות: 8650
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

מה הנני אשם כי הנך ירא שמים

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' מרץ 25, 2020 9:26 pm

ידוע מה שמסופר על רבינו הגרי"ס זי"ע -


רבי ישראל סלנטר.png
רבי ישראל סלנטר.png (64.57 KiB) נצפה 325 פעמים



וכעת רצוני להתבונן בזה מעט,

אם היה אותו אדם נכבד עומד למשפט לפני בו"ד, מתוך סיכון לעונש מוות לו ולמשפחתו או מאסר או גלות או איבוד כל נכסיו, ובעוד שהוא אפוף בפחד וחרדה ודמעתו על לחיו היה עובר על פניו הגרי"ס ובפיו בשאלה נחוצה, והלה מגודל חרדתו ועצבונו לא היה משיב אותו מאומה, האם גם אז היה הגרי"ס מתרעם עליו כ"כ "מה הנני חייב ואשם" "מה זה נוגע אלי" "הלוא אתה מחוייב להשיב"?

הן אמת שיש כזאת דרגה נשגבה מאד שלא זכו בה אלא יחידי סגולה ממש וכפי שסיפרו על קדושים ושרפים מדורות קדמונים אשר גם בשעת צרתם ואפילו על סף שערי מוות לא זנחו את דרכי ההטבה והגמ"ח במשהו, אבל האם יש כאן טענה וריעותא במי שלא הגיע לדרגה זו?

ואמנם יש כאן חילוק פשוט. שהרי אותו ירא בדרכו לתפילת מעריב, למרות גודל חרדתו, ודאי לא שייך שילבש בטעות שעטנז או יעבור שאר עבירות שבין אדם למקום, כי אדרבה החרדה הגדולה תמנע אותו מעבירות שכאלו. וא"כ ודאי יש לטעון כנגדו איך שייך שהחרדה תפריע לו מלילך בדרכי ההטבה והגמ"ח. ובכך זה שונה מאדם העומד למשפט בפני בו"ד.

אמנם לשון אדמו"ר יש בה דגש אחר, "למה אני צריך להפסיד מיראת אלוקים ופחד הדין שלך". וזהו דבר הצ"ב. ואף שהלב מרגיש קצת בביאור הענין מ"מ אשמח להיעזר בכם להגדירו כראוי.

מה שנכון נכון
הודעות: 9330
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: מה הנני אשם כי הנך ירא שמים

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ד' מרץ 25, 2020 9:33 pm

הפחד דנד"ד הוא פחד כפשוטו כבשאר סכנות גשמיות מוחשיות, או 'עבודה של פחד'.
השווה לשאלה האם חובה/ מותר לכבד את מי שבורח מן הכבוד, או לא כדי לא לצערו.

מקדש מלך
הודעות: 2724
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: מה הנני אשם כי הנך ירא שמים

הודעהעל ידי מקדש מלך » ד' מרץ 25, 2020 10:15 pm

בהשגחה פרטית הנני רואה שאלה זו בדיוק היום.

ואספר שהיום בשעת אמירת התפילה, נתרגשתי מאוד. והנה ילד מגודל ותשוש שכל לצידי, צועק נהמות ומפריעני מכוונתי.

ונתרגזתי, כי מפריעני מכוונתי. אבל העירוני רעיוני, שאם עבודת בוראי ביקשתי, מה לי לרגוז על ששלח ילד זה לפני, ולהיפך עלי להאיר לו פנים, גם אם תתבטל התרגשותי. אלא שהרגש יקר לי ולא יותר.

שש ושמח
הודעות: 939
הצטרף: א' דצמבר 13, 2015 3:57 pm

Re: מה הנני אשם כי הנך ירא שמים

הודעהעל ידי שש ושמח » ד' מרץ 25, 2020 10:47 pm

עושה חדשות כתב:ואמנם יש כאן חילוק פשוט. שהרי אותו ירא בדרכו לתפילת מעריב, למרות גודל חרדתו, ודאי לא שייך שילבש בטעות שעטנז או יעבור שאר עבירות שבין אדם למקום, כי אדרבה החרדה הגדולה תמנע אותו מעבירות שכאלו. וא"כ ודאי יש לטעון כנגדו איך שייך שהחרדה תפריע לו מלילך בדרכי ההטבה והגמ"ח. ובכך זה שונה מאדם העומד למשפט בפני בו"ד.

לא זכיתי להבין החילוק. ולכאו' פשוט שאם אדם טרוד בחרדת הדין עד כדי שנמנע מהתעסקות בצרכי עצמו מותר לו להמנע מהתעסקות בצרכי זולתו. [אבל אולי "לא כדאי" לו להמנע מהתעסקות לטובת זולתו, משום שמפסיד בזה מצווה].

סגי נהור
הודעות: 3932
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: מה הנני אשם כי הנך ירא שמים

הודעהעל ידי סגי נהור » ה' מרץ 26, 2020 4:26 am

לגופם של דברים, מבואר בכ"מ שיראת שמים - כשהיא אמיתית - שונה מיראה אחרת בזה שיחד עמה שוכנות האהבה והשמחה, במקום גילה שם תהא רעדה. ובודאי אם היראה מעמידה את האדם במצב נפשי שסותר התייחסות נעימה לזולת יש חסרון באותה יראה (מלבד החסרון ביחס לזולת כשלעצמו).

ראה לדוגמא תלמידי רבינו יונה ברכות שם: שאע"פ שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והפכו, שבשעה שהאדם מפחד מזולתו הוא עומד נרתע ודואג, אבל הקב"ה איננו כן, אדרבה כשהאדם מתבונן בגדולתו וירא מפניו ישמח ויגיל באותה יראה. ובספרי ואתחנן ו, ה: שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד.

לגבי המעשה שלפנינו, אינני יודע אם לשון המעשה ראויה לדקדק בה, אבל מסגנון הדברים עולה בלי ספק כוונה דומה למה שרמז הרב משנ"נ: מדוע אני אשם שהחלטת 'להיות צדיק'. וסימנך, שהירא יראה מוחשית הריהו מבקש דרכים להקל על התחושה הקשה ולהירגע, ואילו הירא שלפנינו הריהו מרוצה ושמח ביראתו...

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1104
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: מה הנני אשם כי הנך ירא שמים

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ה' מרץ 26, 2020 10:32 pm

שש ושמח כתב:
עושה חדשות כתב:ואמנם יש כאן חילוק פשוט. שהרי אותו ירא בדרכו לתפילת מעריב, למרות גודל חרדתו, ודאי לא שייך שילבש בטעות שעטנז או יעבור שאר עבירות שבין אדם למקום, כי אדרבה החרדה הגדולה תמנע אותו מעבירות שכאלו. וא"כ ודאי יש לטעון כנגדו איך שייך שהחרדה תפריע לו מלילך בדרכי ההטבה והגמ"ח. ובכך זה שונה מאדם העומד למשפט בפני בו"ד.

לא זכיתי להבין החילוק. ולכאו' פשוט שאם אדם טרוד בחרדת הדין עד כדי שנמנע מהתעסקות בצרכי עצמו מותר לו להמנע מהתעסקות בצרכי זולתו. [אבל אולי "לא כדאי" לו להמנע מהתעסקות לטובת זולתו, משום שמפסיד בזה מצווה].


אני הבנתי (מתוך שנתקלתי בכיו"ב ממש.. ואכ"מ. ונזכרתי מיד בדברי הגרי"ס הנ"ל) שזה לא רק שהוא נמנע מלעזור לחבירו,
אלא שבעצם האי - עזרה כאשר הוא מתבקש לעשותה,
כאשר פונים אליו ושואלים דבר מה, ולא רק שהוא לא מגיב שהוא לא יכול לענות וכד', אלא הוא פשוט ממשיך, הוא 'לא רואה אותך'.
הרי שהתגובה הזו לא רק שהיא לא עונה על צרכיך, אלא היא גם פוגעת,
הוא מתעלם ממך וממשיך בדרכו,
על זה מדבר הגרי"ס,
כי זה לא רק שאינו ראוי, אלא גם אסור.


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים