אפשר לומר שהמאמר בנוי על בכור שור בביאורו לויקרא יט, כג-כה:
שלש שנים יהיה לכם ערלים. שלא תהנה מפריו, לפי שאין דרך ארץ שתהנה ממנו עד שתדרין ממנו למקום, כי ראשית כל תבואות ראוי להדרין לפני המקום, ובשלש שנים ראשונים אינו טוען אלא דבר מועט ואינו ראוי להביא לפני המקום, ואתה אין אתה רשאי להקדים לי, כמו שמביאין עומר לפני המקום קודם שיאכלו חדש, וביכורים מפירות האילן. והכא נמי בשנה הרביעית שהוא טוען דבר הראוי הרי הוא קודש להביא לירושלים כמו מעשר שני, או לפדותו להביא דמיו כמו ממעשר דילפינן "קודש" "קודש" ממעשר משם ואילך הפירות שלך.
...
אני ה' א-להיכם. ואין אתם רשאין להקדים לי. ובשנה החמישית... להוסיף לכם תבואתו. כלומר מה שאמרתי לכם עד כאן להוסיף תבואות לכם עד שתעכבו שתוסיף בתבואה שתהיה ראויה לבא לפני כמו שפי'. אני ה'. ואין ראוי להדרין לפני כי אם דבר מקובל. אי נמי, אל יקשה לך אם תאבד ג' שנים, כי בכך תהא תוספת וברכה בתבואה.
אמנם אף שטעם מאד מסתבר כשלעצמו, קשה להסביר לפי זה את הדעה בחז"ל שיש רק כרם רבעי ולא נטע רבעי. בשונה מערלה שנוהגת בכל פירות. ולכאורה המצוות הללו אמורות להיות תלויות זו בזו. וכבר הקשה את זה רד"צ הופמן.
ואכן קשה להסביר את זה. אלא אם כן לפרש את זה לפי אחד הטעמים האחרים שנתנו חכמים שונים.
אשמח לשמוע הסבר לדבר. ובפרט שכמצויין במאמר חלק ניכר מראשונים פירשו כך את המצוות הללו, לא רק בכור שור.
נ.ב.
מקווה שאיני מסרטט את המטרה מסביב לחץ.
נ.ב.ב.
כתמיד יש מה לשפר במאמר. אשמח לעשות זאת עם עזרתכם. תודה רבה מראש. ורפואה שלמה לכל עם ישראל.