ברצוני לעורר כאן נידון הלכתי, שהיה לי בשבוע זה עם הרב "בברכה משולשת" - חבר אתרא הדין:
הנידון החל לגבי ברכה על משקה שהוא מסופק אם צריך לברך עליו, ואני הקטן אמרתי שאפשר לקחת פטל או קולה או סוכר ולברך שהכל ולפטור המשקה השני, ואמר לי הרב הנ"ל שלדעתו אי אפשר לברך ברכה על "קולה" לפי שזה משקה מסוכן מאד. ואני הקטן תמהתי טובא על חידושו, דאמנם בלא ספק קולה הוא משקה מזיק ואי"ז בריא וכו' וכו', אך לא שמענו מעולם שלא יברכו ע"ז.
ולאחר זמן, ביררתי הדברים, ואני מצרף כאן מה שכתבתי לו, ואשמח לדעת מה אומרים בזה החברים היקרים:
"הנה בדבר טענת כת"ר שליט"א שאין לברך ברכה על קולה מפני שהוא משקה המסוכן וכו', הנה לאחר העיון בסוגיא נראה כי אין לפסק זה מקור, שכן הדין שאין מברכין על שמן זית מבואר במשנה ברורה (סימן רב ס"ק כ"ז) שהטעם הוא משום שאין בזה שום הנאה, וזה שזה מאכל מזיק אי"ז טעם מספיק.
ומקור הדבר לגבי קמח שעורים דבגמ' בברכות (לו, א) מבואר שמברכין ע"ז שהכל, וקמ"ל דאע"ג דקשה לתולעים, מ"מ כיון דאית ליה הנאה מברכין. וכן הביא דין זה המשנה ברורה (סימן ר"ד ס"ק ט"ו) שמברכין שהכל על קמח שעורים למרות שמזיק כי יש לו הנאה מזה.
וא"כ פשיטא לפי כל זה דגם בקולה כיון שיש לו הנאה מברכין.
והיה מקום לטעון שכיון שהקולה זה דבר מזיק, א"כ נחשב שאוכל מאכל אסור, ולמה לו לברך, הלא "בוצע ברך ניאץ ה'". אך דעת מרן הגרי"ש אליישיב זצוק"ל (כפי שמביאה חתנו מו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, בספרו חשוקי חמד עמ"ס ברכות דף ל"ו ע"א), שחולה סכרת שאוכל מאכל עם סוכר חייב לברך ברכה ראשונה, ורק ברכה אחרונה לא יכול לברך, וטעמו - דברכה ראשונה שהיא על תחילת האכילה ובאכילה מועטת כתחילת אכילה אין כל סכנה, ממילא חייב לברך ברכה ראשונה.
וכן דעת מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל בספרו "חוט שני" (ברכות עמ' קפד) שחולה סכרת שאוכל מאכל עם סוכר, חייב לברך מכיון שבשעת האכילה נהנה, ואי"ז כשמן שלא נהנים מזה.