עושה חדשות כתב:יותר חשוב; מה היה הנידון ומה הראיה שהבאת.אשרי יושבי ביתך כתב:הצעתי לפניו חידוש מסוים
תמצית השאלה בקצרה ממש:
יש להסתפק בכל פסולי עדות, שפסולין משום בזויין (עי' בקידושין מ' ב', ובטושו"ע סי' ל"ד סי"ח), באדם שעמד לעשות מעשה המבזהו לעדות (אכילה בשוק, ללכת ערום), ומיד אחד עצרו ואמר לו - דע לך, במעשה זה תיפסל לעדות. ונמנע ולא עשה. דאמנם בפשטות אין צד לפוסלו, דסו"ס בפועל לא אכל בשוק או הלך ערום, אך יש לדון דמ"מ כיון שפסול בזויים אינו משום "עבירה" או "איסור" אלא שמעשה זה מראה כי אדם בזוי הוא, א"כ אם ראינוהו שהוא מצד עצמו - עמד לעשות מעשה זה, ואמנם כשאמרנו לו שיפסל לעדות פסק מלעשות, אמנם עצם זה שקודם לכן לא הבין שהדבר מבוזה - כבר מראה כי הוא אדם בזוי, ויתכן לחשוש לעדותו.
ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לי כי מסתבר שלא פסול לעדות כל זמן שלא עבר בפועל, וגם שלא ידע שהדבר מבוזה (ולדעתו הדבר כן תלוי בידיעה שהדבר מבוזה).
אכן מרן הגר"ד לנדו שליט"א טען לחדש דיש לחשוש לעדותו, דסוכ"ס חזינן שאדם בזוי הוא. וסיים - שמ"מ צריך להמתין ולראות כיצד מתנהג הלאה בהמשך, אם בדרך ביזוי או לא.
לאחר כמה ימים שבתי למעונו להראותו הגמ' בב"ק ק"ח ב' גבי עמד לישבע לישקר ולא הנחוהו לבעלים לישבע לשקר, מי כשר לשבועה או לא. ועמדה הגמ' בתיקו. וא"כ י"ל דדמיין להנ"ל, האם אדם שעמד לעשות מעשה (שהיה פוסלו לעדות, שבועה, וכו') - והוא מצד עצמו עמד לעשות זאת - ורק אחרים מנעוהו, ובשבועה הדבר נשאר בתיקו (ויש אריכות כיצד פוסקים, ואכמ"ל).
וטען הגרד"ל דיש לחלק מהגמ' הנ"ל דשם אי"ז ענין של בזיון אלא של עבירה, וכל זמן שלא עבר בפועל את העבירה - יתכן שלא נפסל לשבועה, משא"כ בנד"ד דהוא ענין של בזיון יש טפי סברא לומר שיפסל כי ראינוהו שהוא מצד עצמו - אדם בזוי.
אשמח לשמוע חוו"ד חו"ר דאתרא הדין בכ"ז.
וציין בזה עוד כמה מראי מקומות יקרים, ובס"ד בחיבור מיוחד שאנוכי הקטן עומד להו"ל בכל סוגיא זו - בקרוב ממש אי"ה, נתבארו הדברים בארוכה, דבר דבור על אופנו, בס"ד.
