מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

חיידקי מוחק <חמירא איסורא כסכנתא?>

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עושה חדשות
הודעות: 8883
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

חיידקי מוחק <חמירא איסורא כסכנתא?>

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' מאי 07, 2020 6:42 pm

אם שם האשכול שאבתי מהפולמוס שהופיע באשכול 'בדידי הוי עובדא',
וכמובן אכמ"ל שוב, והפולמוס שם אינו נוגע כלל לשאלתי כאן,
רק השתמשתי בזה כדי לעורר ענין.



ידועים דברי מרן הקה"י זי"ע בס' חיי עולם, (וידוע ג"כ ההקשר) -

נצייר לעצמינו, אילו היה ברור בבירור גמור שכל המחלל שבת באיסור דאורייתא או דרבנן, מצמיח לו מיד סרטן רח"ל בגופו כמה היה חרד על חשש חילול שבת, ולא היה סומך על כל מאן דהוא שיאמר לו מותר לך, ואם בשביל סכנה של חיי העולם הזה החולף חרד כל כך, על אחת כמה וכמה שיחרד האדם על גידול סרטן של חייב כריתות וסקילה, על סרטן של דינו כעובד עבודה זרה, על סרטן של הרהורי כפירה רח"ל, אשר כל זה קשור בחילול שבת קודש, שהשבת היא האות המקשרת אותנו בקשר ידידות לאבינו שבשמים, כמו שכתוב: "כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" ('שמות' לא).


ושאלני חכ"א, הלא בציור שכזה איך יוכל אדם להסתמך על דיני התורה כמו חזקות ורוב, האם בסכנה של חיי העוה"ז יסמוך אדם על רוב (של ששים ארבעים), או האם יצוייר להסתמך על חזקה דמעיקרא. ובפרט מה שמצינו הלכה של "הרוצה לעשות כדברי וכו' עושה" באופנים שנאמר כן, אבל מי פתי להתנהג כך בעניני עוה"ז. ואין הכוונה לדחות בזה את דברי החיי-עולם הנ"ל, שהוא בא לאפוקי מ"כל מאן דהוא" וכו', אבל השאלה היא לגופו של ענין, למה לא יחוש אדם לעבירה על מצוות התורה לפחות כמו שהוא חש על עניני עוה"ז.


ומידי דברו עימי נזכרתי במה שנכתב כאן במקו"א, והבאתי הדברים עם אחת התגובות שם.

אליעזר ג כתב:א. נראה שישנה כאן הנחה סמויה שכביכול התורה באה לאסור דברים המזיקים רוחנית מכיוון שהם כאלו וממילא אם המציאות שהמזיק קיים כאן והוא בשיעור שמזיק איך אפשר להתיר.
ב. אבל נראה שהאמת הפוכה התורה רצתה לאסור דברים מכיוון ש:
1. רצתה שהאדם יקבל מלכותו יתברך בניגוד לטבעו המרדני.
2. רצתה שלא ימשך באופן מוגזם אחרי תאוות גשמיות בניגוד לטבעו כן להימשך, כאשר ההימשכות הזו היא אכן מזיק בעצם, אבל לאו דווקא ביחס למעשים מוגדרים.
3. רצתה שהאדם יגיע להיות חכם במהותו כלומר חוכמה המולידה ומונעת מעשים ושיהיה נותן.
ג. לכן אסתכל באוריתא וברא עלמא, ואכן הרבה פעמים יצר רע בעצם בדברים באותם נסיבות שאסרם מהטעמים לעיל, אבל בנסיבות שלא אסרם לא, כלומר בפועל הם מזיקים ולא מעצם היותם אלא בצירוף מצבי דעת של האדם. נקודה זו תתברר יותר בהמשך.
ד. איסור התורה המקורי לא נאמר כלל על ספק איסור, כלומר ספק חלב אינו אסור מטעם איסור חלב [אחת הראיות לכך שאם התורה אמרה מדאוריתא ספק להחמיר מגדרי האיסור עצמו והאדם עבר והתברר אח"כ שהיה איסור דינו צריך להיות מזיד כי הוזהר באותה אזהרה שבמצב זה לא לעבור ועבר], אלא מצד ספק מן התורה להחמיר למאן מדאוריתא ולמאן מדרבנן. [אני מקדים זאת לשם פישוט הדברים אבל זה לא מעכב לטיעונים הלאה]
ה. כשיש רוב של שומן מתוך החתיכות מהם פרשה החתיכה לכולא עלמא מותר לכתחילה, אבל אם אחר כך התברר שזה היה חלב מביא קרבן. וכן הוא בטעות בדין להלכה יחיד העושה בהוראת ביה"ד הגדול מביא קרבן. כלומר התבררה טעות במציאות או שהתבררה טעות בדין, להלכה למרות שנהג לגמרי כראוי ללא שמץ פשיעה מביא קורבן על עצם הרע שבדבר.
ו. לעומת זאת כאשר הגיע ספק לפניו ופסק להיתר מכוח כל דפריש, כי הנידון היה בפנינו וכך הדין. ושוב ושוב חזר על הדברים לא הייתה שום טעות לא בדין ולא במציאות בפסקו ולכן גם כאשר מתערבבים כל הספקות יחדיו בגדרי איסורי התורה זה ערבוב של היתרים ואין שום איסור ועל זה לא קבעה תורה מזיק במציאות.


תוכן כתב:במחילת כבוד תורתך הרמה, וכתלמיד המתאבק בעפר רגליך ודן לפני רבו בקרקע, כל מה שכתבת אינו שוה כלום. אתה כותב מהרהורי לבך, ואין אתה מביא שום סמך לדבריך כלל. למה שאתייחס ברצינות למה שכתבת, וכי אתה מר בר רב אשי, או רבינו הקדוש, או משה רבינו? כל נקודה שכתבת אפשר לדון עליה, ומבלי שתביא סימוכין לדעתך, אין טעם לקרוא אפילו את הדברים.

רק פטור בלא כלום אי אפשר, אז כמה נקודות קצרות כחותה על הגחלים.

א. ההנחה היא שאם התורה אסרה משהו, ללא שום קשר למה היא אסרה, אסור לאכול אותה.


הדיון הנ"ל נלקח מאשכול זה, ע"ע שם.

מקדש מלך
הודעות: 2900
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי מקדש מלך » ה' מאי 07, 2020 7:03 pm

.
נערך לאחרונה על ידי מקדש מלך ב ה' מאי 07, 2020 8:50 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

יבנה
הודעות: 2008
הצטרף: ד' אפריל 15, 2015 6:28 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי יבנה » ה' מאי 07, 2020 8:36 pm

חולין ט:
"אמר ליה מי קא מדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני א"ל רבא מאי שנא ספק סכנתא לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא ... ש"מ חמירא סכנתא מאיסורא ש"מ "
ע"ש כל הסוגיא

ישא ברכה
הודעות: 1765
הצטרף: ש' יוני 06, 2015 11:50 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי ישא ברכה » ה' מאי 07, 2020 10:06 pm

אולי אפשר מעט להקל על השאלה לפי התפיסה שרואה באיסורי התורה, איסורים שהמהות שלהם היא בעולם התודעה וההרגשה, ולא שהדברים האסורים מכילים כוחות טומאה וכיוצב"ז, ואזי התוכן של האיסור קיים רק כאשר אכן הדבר אסור, אבל כאשר הדבר התבטל וכיוצב"ז אין כאן את המהות של האיסור. וממילא באיסורי התורה היחס מתחיל הפוך, כלומר אין כאן מציאות מסוימת שצריך להיזהר ממנה כמו זהירות מרעל וכדומה, אלא יש איסור שיש לו משמעות יותר תודעתית, ולכן בכל מקום שהאיסור אינו חד וברור יתכן והדבר מותר. ומכאן אפשר ללכת רחוק ולהבין אפילו למה ספק דאורייתא יכול להיות מותר מדאורייתא.

דרומי
הודעות: 6152
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי דרומי » ה' מאי 07, 2020 10:32 pm

ע"פ חכמת האמת אפשר יותר להבין שיש כאן שני צדדים מנוגדים:

מצד אחד כשהקב"ה אוסר משהו הרי שהדבר אסור בתכלית ומי ישיבנו.

מצד שני 'כל דאסר רחמנא שרא לן כוותיה', כי באמת 'ממך הכל', ואין רע יורד מן השמים כו', ועל כרחך שגם בתוך הרע יש עומק טוב, ולכן כשרשע חוזר בתשובה ה'זדונות' עצמן נהפכות ל'זכויות'!

והיינו, שבפנימיות הרצון האלוקי, לצד האיסור הגמור של הדבר האסור, יש גם כוונה פנימית שבדרך נסתרת ועקלקלה יהפך הדבר האסור למותר, והוא כעין 'עמון ומואב טהרו בסיחון' ו'עתיד חזיר ליטהר'. והרבה יש להאריך בזה.

עכ"פ, מכל זה אפשר להבין שגם כשדבר אסור בתכלית, עדיין יש בו איזה תקוה ולא אבד סיכויו לגמרי. והדברים עמוקים.

ויש להעיר מהלכה נפלאה בעניני טומאה וטהרה שגם בה רואים כיוון זה (רמב"ם הל' שאר אבות הטומאות ספ"א):

"נבלה שנתערבה בשחוטה - אם רוב מן השחוטה, בטלה הנבלה בשחוטה .. שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה, אבל הנבילה - אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל".

כלומר, ה'נבילה' היא טמאה, אבל הטומאה שלה עתידה לעבור מן העולם, ולכן כבר עכשיו היא מתבטלת ביחס לשחוטה. ודוק.

שומע ומשמיע
הודעות: 2326
הצטרף: ג' ינואר 19, 2016 9:57 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי שומע ומשמיע » ה' מאי 07, 2020 10:40 pm

זה היה קשה לי הרבה זמן על דברי הקה"י, אבל אני חושב שדבריו מגיעים אחרי הנחה שהקולא היא לא ברורה והיה ראוי להחמיר.

פרנקל תאומים
הודעות: 2949
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' מאי 07, 2020 11:14 pm

עושה חדשות כתב:אם שם האשכול שאבתי מהפולמוס שהופיע באשכול 'בדידי הוי עובדא',
וכמובן אכמ"ל שוב, והפולמוס שם אינו נוגע כלל לשאלתי כאן,
רק השתמשתי בזה כדי לעורר ענין.



ידועים דברי מרן הקה"י זי"ע בס' חיי עולם, (וידוע ג"כ ההקשר) -

נצייר לעצמינו, אילו היה ברור בבירור גמור שכל המחלל שבת באיסור דאורייתא או דרבנן, מצמיח לו מיד סרטן רח"ל בגופו כמה היה חרד על חשש חילול שבת, ולא היה סומך על כל מאן דהוא שיאמר לו מותר לך, ואם בשביל סכנה של חיי העולם הזה החולף חרד כל כך, על אחת כמה וכמה שיחרד האדם על גידול סרטן של חייב כריתות וסקילה, על סרטן של דינו כעובד עבודה זרה, על סרטן של הרהורי כפירה רח"ל, אשר כל זה קשור בחילול שבת קודש, שהשבת היא האות המקשרת אותנו בקשר ידידות לאבינו שבשמים, כמו שכתוב: "כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" ('שמות' לא).


ושאלני חכ"א, הלא בציור שכזה איך יוכל אדם להסתמך על דיני התורה כמו חזקות ורוב, האם בסכנה של חיי העוה"ז יסמוך אדם על רוב (של ששים ארבעים), או האם יצוייר להסתמך על חזקה דמעיקרא. ובפרט מה שמצינו הלכה של "הרוצה לעשות כדברי וכו' עושה" באופנים שנאמר כן, אבל מי פתי להתנהג כך בעניני עוה"ז. ואין הכוונה לדחות בזה את דברי החיי-עולם הנ"ל, שהוא בא לאפוקי מ"כל מאן דהוא" וכו', אבל השאלה היא לגופו של ענין, למה לא יחוש אדם לעבירה על מצוות התורה לפחות כמו שהוא חש על עניני עוה"ז.


לכאו' אם ההלכה היא לילך אחר החזקה והרוב, אזי זה הוא דין התורה, ושוב אין כאן כל מקום לחששות מפני הסכנה (של חיי עוה''ב), כי התורה עצמה הכריעה שהדבר מותר. לא כן?

סגי נהור
הודעות: 4097
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי סגי נהור » ה' מאי 07, 2020 11:51 pm

הערה, שהיא אולי אגבית ואולי לא: נתקלתי לאחרונה במעשה שאירע בעיר מרוחקת אחת שהיה בה איזשהו פולמוס על העירוב, ואורח פלוני רצה לפוסלו, בעוד רבה של העיר (שמו ושם העיר שמור במערכת) עמד על דעתו שהעירוב כשר, ובסופו של דבר הגר"ש וואזנר זצ"ל הכריע כדעתו. כשהגיע לעיר האדמו"ר הלב שמחה מגור זצ"ל, סיפר לו הרב את השתלשלות העניינים, מה אמרו המערערים ומה הכריע הגר"ש וואזנר, והאדמו"ר שאל: אבער וואס זאגסטו? אמר הרב: אני אומר שהעירוב כשר. אמר לו האדמו"ר: אם כך, אז זה כשר! בשבת יצא האדמו"ר, שלא כדרכו, כשטליתו בידו, כדי לחזק את הרב נגד המערערים.

בלי להיכנס לסוגיית העירוב הסבוכה, בעיני זה סיפור מאוד יפה. האדמו"ר מגור ודאי לא היה פחות יר"ש משאר אברכים ויהודים טובים שהיו משתדלים להימנע מטלטול במצב כזה. הוא היה בלי ספק ירא עד מאוד מחילול שבת, אלא שהיתה לו אמונה שלימה שההיתר של הרב באמת מתיר, ושהוא מקובל למטה וגם למעלה, והאמונה הזאת השקיטה אצלו לגמרי את היראה והחרדה. לפעמים חששות שונים (ושוב, בלי להיכנס לדוגמא של העירוב) הם אולי לא ביטוי לעודף יר"ש אלא למעט חוסר אמונה. מתקשים להאמין שפסק מסוים או פתרון הלכתי מסוים באמת מסדר אותנו עם ה'דאורייתא'. אולי זה לא באמת? ואולי זה לא עובד? ואני כבר לא מדבר על ההבדל בין זה שבא לחפש בעיות ולהעמיס את חידושיו והבנותיו על חוט העירוב המסכן (עד שהחוט אינו עומד בעומס ונקרע...), לעומת זה שבא מתוך רצון לשאת בעול יחד עם הרב.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 447
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ו' מאי 08, 2020 12:58 am

אפשר אולי לנסח את זה גם בלשון אחרת שמשאירה את אפשרות הטעות כמבואר בהוריות, ובלי לומר שמותר למעלה ולמטה.
אך מכל מקום האדמו''ר סבר שחיזוק מעמדו של רב וחכם בישראל הוא מצוה לא פחות חשובה מהידור בעירוב, וכיוון שהתורה נתנה כוח לחכם להכריע, הרי שיש לילך אחר דעתו ולחזקו בכל מידי דאפשר, ובכלל זה להראות שסומכים על דבריוץ

שקלאוו
הודעות: 34
הצטרף: ה' מאי 19, 2016 1:41 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי שקלאוו » ו' מאי 08, 2020 1:35 am

סגי נהור כתב:נתקלתי לאחרונה במעשה שאירע


אין למדין הלכה מן המעשיות.

התלמודים שלנו, הראשונים, ספרי המוסר והאחרונים מלאים מפה אל פה בשבח מעלת החוששים להחמיר בספקות, אף במקום בו יש היתר ברור מפאת כללי הפסיקה או המציאות - כדוג' אכילת בהמה שהורה בה חכם.
לא כל סברה שמעלה תלמיד שאינו ותיק על הכתב ראויה להחשב לספק, אבל ברור לגמרי שכשיש מחלוקת הפוסקים או ספק במציאות שניתן לפשוט לקולא, המחמיר הינו ירא חטא וחסיד ולא, חלילה, בעל נרווין נטול אמונה.

ולעניין האשכול - פ"ת יו"ד קטז סק"י:

בגליון יו"ד של אא"ז הרב ז"ל מ"כ וכן אם נפל איסור בכלי שני או בכ"ר ויש ס' ומכל כה"ג ולהרחיק עצמו מכל דבר כיעור מצוה היא עכ"ל או"ה סוף כלל נ"ז. וצ"ל דאף שכתב הרמ"א ולא נמצא הדין בפי' כו' לא יאכל ממנה. א"כ משמע דהא בכ"ש או ביש ס' דנמצא בפירוש אין להחמיר. היינו שאין החיוב על בעל נפש להחמיר. אבל מ"מ אם רוצה להחמיר גם בזה מצוה היא ועיין בש"ך לעיל סימן י"ז סק"ח ועמ"ש בסימן י"ח סק"ט. שוב ראיתי בסולת למנחה כלל ע"ו דין ח' שכתב בשם תורת האשם דמי שרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראי כגון מה שנתבטל בששים או בכלי שני הוי כמו אפיקורסות ויצא שכרו בהפסדו ודלא כמ"ש או"ה סוף כלל נ"ז עכ"ד ע"ש:

שש ושמח
הודעות: 1107
הצטרף: א' דצמבר 13, 2015 3:57 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי שש ושמח » ו' מאי 08, 2020 8:46 am

סגי נהור כתב:האדמו"ר מגור ... היתה לו אמונה שלימה שההיתר של הרב באמת מתיר, ושהוא מקובל למטה וגם למעלה,

מה הפשט? אמירת "מותר" של הרב יוצרת חלות היתר שלא היה מקודם?
[אני שואל כי מעניין אותי מה אתה חושב. אבל מהסיפור לכשעצמו לכאו' א"א ללמוד כלום. כנראה שהמערער לא היה בר פלוגתא של אותו רב והרב ואזנר יחד, או שהאדמו"ר מגור הכריע בנושא ההלכתי לגופו, ותל"מ. המושג של כללי פסק אינו המצאה של האדמו"ר מגור, וכל אחד יודע שמבחינה מציאותית יש סיכוי מסויים שהאמת היא בניגוד לכללים ומ"מ סומכים עליהם, ולא גרע מרוב וחזקה וכו']

אבני גזית
הודעות: 758
הצטרף: א' אוגוסט 26, 2018 11:09 am

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי אבני גזית » ו' מאי 08, 2020 9:48 am

שש ושמח כתב:
סגי נהור כתב:האדמו"ר מגור ... היתה לו אמונה שלימה שההיתר של הרב באמת מתיר, ושהוא מקובל למטה וגם למעלה,

מה הפשט? אמירת "מותר" של הרב יוצרת חלות היתר שלא היה מקודם?
[אני שואל כי מעניין אותי מה אתה חושב. אבל מהסיפור לכשעצמו לכאו' א"א ללמוד כלום. כנראה שהמערער לא היה בר פלוגתא של אותו רב והרב ואזנר יחד, או שהאדמו"ר מגור הכריע בנושא ההלכתי לגופו, ותל"מ. המושג של כללי פסק אינו המצאה של האדמו"ר מגור, וכל אחד יודע שמבחינה מציאותית יש סיכוי מסויים שהאמת היא בניגוד לכללים ומ"מ סומכים עליהם, ולא גרע מרוב וחזקה וכו']


ומכאן יש לדון מה גדר של רב שדעתו נחשבת בשמים.
אם הוא רב פקיד של הרבנות ואין בני העיר מכירים בו, גם אז דעתו נחשבת בשמים?

ואם מכירים בו, אבל אינו מוכר רשמית לחתום על תעודות ומסמכים, אין דעתו נחשבת?

דרומי
הודעות: 6152
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי דרומי » ו' מאי 08, 2020 10:06 am

לענ"ד, הסיפור עם האדמו"ר מגור אינו ענין לכאן.

הסיפור שם הוא יותר ענין ציבורי ושייך יותר לתחום ה'מדות'. ויש הרבה סיפורים על גדולי מוסר וחסידות שוויתרו על איזה הידור או היקלו בחומרא מסויימת כדי שלא לפגוע במישהו מסויים או כדי לחזק איזה ערך בפני הציבור שצופה בהם.

[ולעצם הסיפור, רחוק מאוד מלומר שהעירוב באותה עיר היה מהודר לפי כל השיטות וד"ל, ובוודאי שאם לא הענין הציבורי שבחיזוק מעמדו של הרב יש סבירות גבוהה שהאדמו"ר היה נמנע מלטלטל].

מה ששאל פותח האשכול הוא ענין שבהנהגת האדם כשהוא עומד מול קונו בלבד, בלי שום צופים ובלי שום אינטרסים חיצוניים. האם הוא יכול לסמוך בשקט על דיעות מסויימות שנפסקה הלכה כמותם, או שעליו להחמיר יותר שמא החיידקים עדיין פעילים, כעין מה שמחמיר בענינים של בריאות הגוף.

סגי נהור
הודעות: 4097
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי סגי נהור » ו' מאי 08, 2020 10:40 am

שש ושמח כתב:
סגי נהור כתב:האדמו"ר מגור ... היתה לו אמונה שלימה שההיתר של הרב באמת מתיר, ושהוא מקובל למטה וגם למעלה,

מה הפשט? אמירת "מותר" של הרב יוצרת חלות היתר שלא היה מקודם?
[אני שואל כי מעניין אותי מה אתה חושב. אבל מהסיפור לכשעצמו לכאו' א"א ללמוד כלום. כנראה שהמערער לא היה בר פלוגתא של אותו רב והרב ואזנר יחד, או שהאדמו"ר מגור הכריע בנושא ההלכתי לגופו, ותל"מ. המושג של כללי פסק אינו המצאה של האדמו"ר מגור, וכל אחד יודע שמבחינה מציאותית יש סיכוי מסויים שהאמת היא בניגוד לכללים ומ"מ סומכים עליהם, ולא גרע מרוב וחזקה וכו']

אני מגיב לדבריך אבל מתייחס גם לכותב שלפניך.

ראשית כל, גם לקרוא סיפור צריך לדעת. הסיפור לא בא כראיה, הלכתית או אחרת, אלא להאיר זווית מסוימת, בעיקר על בני אדם. ובכוונה ציינתי את שמו של הגר"ש וואזנר כדי להשאיר את האפשרות שהאדמו"ר סמך עליו בעצם (לא נראה לי שהיה מכריע בעצמו בנושאים כאלה).

לגופם של דברים, אינני יודע מהי "האמת המציאותית" שאתה מדבר עליה לענין כשרות העירוב בעיר פלונית. באיזה עולם האמת הזו קיימת ואיך משיגים אותה? האמת המציאותית היא מצב העירוב וההלכות הערוכות לפנינו, וכל שהרב מכירם ומסיק מהן בהגיון של בני אדם וע"פ כללי הפסיקה שהעירוב כשר, הפסק הוא נכון, במובן זה שהרב עשה את מה שמצופה מיהודי לעשות כדי להכריע ולנהוג למעשה ע"פ הכרעה זו. ואינני מכיר פירוש אחר ל"אמת" הלכתית.

ולגבי פרט זה הערתי, שלפעמים הקושי לקבל את הכרעת הרב ולהאמין שהיא "אמיתית" איננו עודף יר"ש אלא להפך. זאת כמובן מבלי להכחיש מצבים שבהם החמרה היא אכן תוצאה של יר"ש וא"צ ראיה על זה. ובוודאי היו גדולי עולם שהיו נוהגים אחרת מהאדמו"ר מגור, ואז היינו מקבלים סיפור אחר שגם ממנו היה מה ללמוד.
נערך לאחרונה על ידי סגי נהור ב ו' מאי 08, 2020 10:53 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

סגי נהור
הודעות: 4097
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי סגי נהור » ו' מאי 08, 2020 10:53 am

דרומי כתב:[ולעצם הסיפור, רחוק מאוד מלומר שהעירוב באותה עיר היה מהודר לפי כל השיטות וד"ל, ובוודאי שאם לא הענין הציבורי שבחיזוק מעמדו של הרב יש סבירות גבוהה שהאדמו"ר היה נמנע מלטלטל].

לכן ציינתי שאין להתייחס לדוגמא הספציפית של העירוב. כידוע עירוב מהודר לפי כל השיטות כמעט איננו אפשרי (ובעיר גדולה איננו אפשרי כלל). אלא שאני מניח שהאדמו"ר מסיבותיו כן נהג לטלטל במקום שיש בו עירוב טוב, ולא היה משנה ממנהגו לכבודו של הרב עד כדי כך, ולכן הפרט הזה איננו נוגע לעיקר הדבר.

שש ושמח
הודעות: 1107
הצטרף: א' דצמבר 13, 2015 3:57 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי שש ושמח » ו' מאי 08, 2020 2:41 pm

סגי נהור כתב:לגופם של דברים, אינני יודע מהי "האמת המציאותית" שאתה מדבר עליה לענין כשרות העירוב בעיר פלונית. באיזה עולם האמת הזו קיימת ואיך משיגים אותה? האמת המציאותית היא מצב העירוב וההלכות הערוכות לפנינו, וכל שהרב מכירם ומסיק מהן בהגיון של בני אדם וע"פ כללי הפסיקה שהעירוב כשר, הפסק הוא נכון, במובן זה שהרב עשה את מה שמצופה מיהודי לעשות כדי להכריע ולנהוג למעשה ע"פ הכרעה זו. ואינני מכיר פירוש אחר ל"אמת" הלכתית.

יש צדק בדבריך שהרבה פעמים לא שייך "אמת מציאותית", אבל הרבה פעמים שייך כן, כשנחלקים בביאור דברי המשנה/הגמ'/הפוסקים. הרי [לרוב] מי שאמר את הדברים התכוין לאחד מהפירושים.

באר בשדה
הודעות: 146
הצטרף: ד' אוגוסט 21, 2019 10:39 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי באר בשדה » ו' מאי 08, 2020 3:35 pm

עושה חדשות כתב: . . השאלה היא לגופו של ענין, למה לא יחוש אדם לעבירה על מצוות התורה לפחות כמו שהוא חש על עניני עוה"ז.

ל' הר"ן בתשו' (שו"ת הריב"ש סי' שצ):
שאפילו בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול ואפילו באפשר רחוק, ועאכו"כ שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהן כבשונו של עולם . .
[עוד העתיק משמו שם בס' דא גזירת אורייתא (ע' ד) בזה"ל:
שבאם איש אחד יצטרך לילך על גשר אשר כולם יאמרו שהוא גשר חזק ורק שר חכם אחד יאמר שהוא גשר רעוע וסכנה היא להלוך על גשר זו, הלא בודאי לא ילך שום איש על גשר זו. וא"כ אם על עניני הגוף יחשוב להחמיר כ"כ, א"כ ק"ו ב"ב של ק"ו שיש להחמיר בעניני הנפש לעשות המצוה על צד הכשרות והיותר טוב בבירור גמור.
והעיר על שמועתו בשו"ת בני בנים ח"א ס"ז. יעויי"ש].

עושה חדשות
הודעות: 8883
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' מאי 08, 2020 5:18 pm

כמדומני שמתוך דברי החכמים שליט"א כבר התבאר עצם הנידון
ולא באתי לכאן אלא בשביל כמה תגובות קצרות ועוד ספק אחד נכבד.



יבנה כתב:חולין ט:
"אמר ליה מי קא מדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני א"ל רבא מאי שנא ספק סכנתא לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא ... ש"מ חמירא סכנתא מאיסורא ש"מ"
ע"ש כל הסוגיא
אכן שם מוכח כנ"ל, דראוי להחמיר בסכנה ולא לסמוך על חזקות וצדדי קולא כמו בנוגע לאיסורים. אמנם יש לציין שבד' הרשב"א שם מבו' דשייך דינא דחזקה גם בנוגע לסכנתא, והעירותי בזה כאן.

המחשה נוספת לשינוי בין הכרעת הספיקות בדיני איסור או בדיני סכנה, ניתן לראות לכאו' גם כאן, אם תסכימו לדברים.



ישא ברכה כתב:אולי אפשר מעט להקל על השאלה לפי התפיסה שרואה באיסורי התורה, איסורים שהמהות שלהם היא בעולם התודעה וההרגשה, ולא שהדברים האסורים מכילים כוחות טומאה וכיוצב"ז, ואזי התוכן של האיסור קיים רק כאשר אכן הדבר אסור, אבל כאשר הדבר התבטל וכיוצב"ז אין כאן את המהות של האיסור. וממילא באיסורי התורה היחס מתחיל הפוך, כלומר אין כאן מציאות מסוימת שצריך להיזהר ממנה כמו זהירות מרעל וכדומה, אלא יש איסור שיש לו משמעות יותר תודעתית, ולכן בכל מקום שהאיסור אינו חד וברור יתכן והדבר מותר. ומכאן אפשר ללכת רחוק ולהבין אפילו למה ספק דאורייתא יכול להיות מותר מדאורייתא.
קרובים דבריך לכאו' לדברי הרב אליעזר שהבאתים לעיל. אבל הרי מצינו תוספת מעלה בפרישות וחומרות, ואם בזה י"ל דהשבח הוא על התרחקות מצד רחוק שבקצה התודעה, עדיין אשאל בהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים, מה תקלה יש כאן אם לא הוזהר שום איסור בדבר. ובהכרח שיש מקום גם למציאות עצמה.



דרומי כתב:יש להעיר מהלכה נפלאה בעניני טומאה וטהרה שגם בה רואים כיוון זה (רמב"ם הל' שאר אבות הטומאות ספ"א):
"נבלה שנתערבה בשחוטה - אם רוב מן השחוטה, בטלה הנבלה בשחוטה .. שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה, אבל הנבילה - אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל".
כלומר, ה'נבילה' היא טמאה, אבל הטומאה שלה עתידה לעבור מן העולם, ולכן כבר עכשיו היא מתבטלת ביחס לשחוטה. ודוק.
דברי הרמב"ם מקורם בגמ' במנחות, ושם מבוארת הסברא בגדרי מין במינו לא בטל, ואמנם כבר השיג הראב"ד דלא קי"ל כר"י, אבל צריך לראות איזה תירוץ יכול להתכתב עם ההסבר הנ"ל.



פרנקל תאומים כתב:לכאו' אם ההלכה היא לילך אחר החזקה והרוב, אזי זה הוא דין התורה, ושוב אין כאן כל מקום לחששות מפני הסכנה (של חיי עוה''ב), כי התורה עצמה הכריעה שהדבר מותר. לא כן?
כמובן, נכון. אבל הדבר עדיין זוקק הסבר. מה גם שאם מצאנו מקום לחסידות ופרישות מצד רחוק של איסור, כפה"נ ש'הבעיה' עדיין תקפה, ולמה לא נחוש לה כמו בעניני חיי העוה"ז?



שקלאוו כתב:לעניין האשכול - פ"ת יו"ד קטז סק"י
וראה עוד כאן.



באר בשדה כתב:ל' הר"ן בתשו' (שו"ת הריב"ש סי' שצ):
יש"כ, ממש כדברי ה'חיי-עולם'.



בנוגע לדיון בין הרבנים סגי נהור ושש ושמח, אני צריך יותר בהירות היכן עומד הויכוח, (וכמדומני שיש כאן נידון מהותי בהנחות המוקדמות ולא רק עד היכן למתוח את הגבולות).



- - - - - -



כעת רצוני להוסיף עוד דיון אחד, שהוא בנוי גם על המבואר כאן, וגם על אשכול נוסף.

שם שאלתי -
עושה חדשות כתב:להנך דס"ל דמותר לעבור על לאו כדי להינצל מ"סכנת אבר", אבל מ"מ שבת אינה נדחית על זה.
מה הדין לגבי איסורא ד"לפני עיור" ע"ז,
דהיינו ללכת לבית-חולים ולהכשיל שם את הרופא שאינו שותו"מ בחילול שבת עבור הצלת אבר.
בשבילו זה חילול שבת, אבל בשבילי זה לאו דלפני עיור.

והשיבו לי -
אוהב תוכחה כתב:גם אם אין איסור 'לפני עור' פורמלי, עדיין באופן אינטואיטיבי כל אחד ימנע מכך. אם אסור לעשות ניתוח אז לא עושים, ולא שואלים מי מחזיק את הסכין. כך ינהג כל יהודי רגיל, עד המהפכה שקרתה לפני בערך 30 שנה, שהחשיבה הלמדנית נכנסה לתוך היומיום של האברכים
סגי נהור כתב:לענ"ד גם בחשיבה למדנית אין ממש סברא (ישרה...) להתיר להכשיל אדם בדבר האסור לו, והרי לגבי הרופא איסור שבת בתוקפו.
ישא ברכה כתב:לכאורה הרב סגי נהור צודק בדבריו. ולענ"ד יש להוסיף את מה שכתבתי שלכאורה במקרה זה הבעייה היא לא איסור לפני עיור לשמים, אלא הפגיעה בחבירו לצורך הצלתו. ובשפה אינטואיבית.. יתכן שהש"ית מתיר לעבור על מצוותו בחומר לאו לצורך הצלת איבר אבל לא מתיר לפגוע בחבירו, ואחר שהבן אדם לחבירו קיים ממילא גם קיים הלאו לשמים.

אפשר לומר שהשתכנעתי...

כעת אני רוצה לשאול, מה הדין הושטת מאכל לאדם אחר, תרי עברי דנהרא וכו', אמנם מאכל זה נולד לי בו ספק איסור, ודין הוא שמותר לאוכלו מחמת דין ספק לקולא, או חזקה או רוב וכד', ממיני ההכרעות וההנהגות שאין לסמוך עליהם לענין סכנה. אמנם כל ה'חזקה' קיימת רק למי שמסופק כמובן, ובציור שלפנינו אני בא להושיט את המאכל לאדם כזה שיודע את האמת ואין לו ספק, האם זה בשר אסור או מותר, אלא שהוא יבוא לאוכלו גם אם ידוע לו האיסור, כי הוא מזלזל בקיום המצוות רח"ל.

מצד אחד, החזקה שמתירה לי לאכול בעצמי, ומחמתה אני נוהג שהכל גלאט כשר, למה לא אסמוך ע"ז בנוגע לאיסור לפני עיור.

ומצד שני, כאן הנידון שלנו הוא בהכשלת הזולת לעבור איסור מתוך ידיעה מוחלטת וזדון גמור, והספק מה המצב הרי לא הורע לאמיתו של דבר אלא רק בהל' חזקה דמעיקרא וכד', וכיצד אסמוך על דבר שאינני סומך בעניני עוה"ז כאשר מדובר בהכשלת יהודי באיסור גמור.

וכאן לכאו' לא נכון לומר את כל ההסברים למה קילא איסורא מסכנתא, א] כי האיסור ייעשה (לפי אותו צד שיש איסור) במודעות גמורה ב] כי היחס לאיסור לפני עיור הוא נקבע מתוך חומר הענין עצמו (עד המהפכה שקרתה לפני 30 שנה).

מה דעתכם?

ישא ברכה
הודעות: 1765
הצטרף: ש' יוני 06, 2015 11:50 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי ישא ברכה » ו' מאי 08, 2020 5:32 pm

עושה חדשות כתב:
ישא ברכה כתב:אולי אפשר מעט להקל על השאלה לפי התפיסה שרואה באיסורי התורה, איסורים שהמהות שלהם היא בעולם התודעה וההרגשה, ולא שהדברים האסורים מכילים כוחות טומאה וכיוצב"ז, ואזי התוכן של האיסור קיים רק כאשר אכן הדבר אסור, אבל כאשר הדבר התבטל וכיוצב"ז אין כאן את המהות של האיסור. וממילא באיסורי התורה היחס מתחיל הפוך, כלומר אין כאן מציאות מסוימת שצריך להיזהר ממנה כמו זהירות מרעל וכדומה, אלא יש איסור שיש לו משמעות יותר תודעתית, ולכן בכל מקום שהאיסור אינו חד וברור יתכן והדבר מותר. ומכאן אפשר ללכת רחוק ולהבין אפילו למה ספק דאורייתא יכול להיות מותר מדאורייתא.
קרובים דבריך לכאו' לדברי הרב אליעזר שהבאתים לעיל. אבל הרי מצינו תוספת מעלה בפרישות וחומרות, ואם בזה י"ל דהשבח הוא על התרחקות מצד רחוק שבקצה התודעה, עדיין אשאל בהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים, מה תקלה יש כאן אם לא הוזהר שום איסור בדבר. ובהכרח שיש מקום גם למציאות עצמה.

בעצם השאלה שמונחת בדבריך, לפי דברינו - מהו ענין השוגג.
אז אולי צריך להוסיף, שגם אם אכן הרעיון של האיסור הוא משהו יותר בעולם התודעה וההרגשה, ולא איזה מציאות פגומה או מסוכנת שיש בדבר האסור, [ולכן כאשר האיסור התפורר בתוך דבר מותר, אין צורך לומר שהרוח המסוכנת התבטלה בצורה מופתית וכיוצב"ז], עדיין האיסור עצמו ניתן באופן כללי, כלומר יש הוראה לכל בני ישראל שלא לאכול דבר פלוני, וממילא אם אכל בשוגג עבר על מצות המלך, למרות שאולי הבעיה המהותית לא היתה קיימת, אבל אדם שעבר על הציווי של המלך, מרגיש באופן טבעי שהוא צריך כפרה, כמו אדם שבטעות הרג אדם אחר, וזהו ענין השוגג.

מקדש מלך
הודעות: 2900
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי מקדש מלך » ו' מאי 08, 2020 5:42 pm

כעין ביאורך בעניין שגגה רשום אצלי מכבר:

במדבר טו כה "כי שגגה הוא והם הביאו קרבנם", והנה לכאורה משמע שהוא צירוף ב' טעמים, היינו גם שהיא בשגגה וגם שהביאו קרבן, אלא שיש להבין מדוע צריך עוד תוספת טעם לכפרה חוץ מהטעם שהיו שוגגים, שהרי עשו ע"פ הוראת ב"ד ולכאורה אין בזה שום זדון [ושו"מ ברמב"ן שנראה שהרגיש בזה, וראה שם מה שכתב], ועוד יש לעיין מדוע מבואר אח"כ בפסוק הבא ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' כי לכל העם בשגגה, ומשמע שבזה לבד די בכדי לכפר. והנראה בביאור הענין שבעצם השגגה די בכדי לכפר, אמנם אם באה לידי אדם דבר תקלה, אם אינו מצטער וברי ליבו כאולם, אם כן בעצם חסרון הצער על דבר כזה ישנו חטא מחודש, ובזה תבוא כוונת הפסוק היטב על נכון, כי שגגה היא ואין מחמת זה טעם לענוש, ועוד שהביאו את קרבנם, ואין בזה חטא מחודש על חסרון הצער והחרטה, אמנם על עיקר החטא די בטעם השגגה, ועל זה קאי הפסוק הבא.

אליעזר ג
הודעות: 101
הצטרף: ד' ינואר 01, 2020 10:28 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי אליעזר ג » ו' מאי 08, 2020 6:03 pm

ישא ברכה כתב:
עושה חדשות כתב:
ישא ברכה כתב:אולי אפשר מעט להקל על השאלה לפי התפיסה שרואה באיסורי התורה, איסורים שהמהות שלהם היא בעולם התודעה וההרגשה, ולא שהדברים האסורים מכילים כוחות טומאה וכיוצב"ז, ואזי התוכן של האיסור קיים רק כאשר אכן הדבר אסור, אבל כאשר הדבר התבטל וכיוצב"ז אין כאן את המהות של האיסור. וממילא באיסורי התורה היחס מתחיל הפוך, כלומר אין כאן מציאות מסוימת שצריך להיזהר ממנה כמו זהירות מרעל וכדומה, אלא יש איסור שיש לו משמעות יותר תודעתית, ולכן בכל מקום שהאיסור אינו חד וברור יתכן והדבר מותר. ומכאן אפשר ללכת רחוק ולהבין אפילו למה ספק דאורייתא יכול להיות מותר מדאורייתא.
קרובים דבריך לכאו' לדברי הרב אליעזר שהבאתים לעיל. אבל הרי מצינו תוספת מעלה בפרישות וחומרות, ואם בזה י"ל דהשבח הוא על התרחקות מצד רחוק שבקצה התודעה, עדיין אשאל בהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים, מה תקלה יש כאן אם לא הוזהר שום איסור בדבר. ובהכרח שיש מקום גם למציאות עצמה.

בעצם השאלה שמונחת בדבריך, לפי דברינו - מהו ענין השוגג.
אז אולי צריך להוסיף, שגם אם אכן הרעיון של האיסור הוא משהו יותר בעולם התודעה וההרגשה, ולא איזה מציאות פגומה או מסוכנת שיש בדבר האסור, [ולכן כאשר האיסור התפורר בתוך דבר מותר, אין צורך לומר שהרוח המסוכנת התבטלה בצורה מופתית וכיוצב"ז], עדיין האיסור עצמו ניתן באופן כללי, כלומר יש הוראה לכל בני ישראל שלא לאכול דבר פלוני, וממילא אם אכל בשוגג עבר על מצות המלך, למרות שאולי הבעיה המהותית לא היתה קיימת, אבל אדם שעבר על הציווי של המלך, מרגיש באופן טבעי שהוא צריך כפרה, כמו אדם שבטעות הרג אדם אחר, וזהו ענין השוגג.



יש להבחין בין ביטול ברוב וחזקות וכו' שזו הכרעה הלכתית חיובית שאין כאן איסור ,לבין אדם שאינו יודע שלפניו איסור שעל זה נאמר לכאורה אין הקב"ה מביא תקלה, ,במקרה השני אם עבר מביא קרבן שזה כפרה על טומאת החטא המציאותית מצד עצמה. [אם חריג אחד לפי שיטת החוות דעת, שזו עברת מעשה גרידה כלומר מלאכה בשבת ויו"ט שבה ישנם ציורים שבאי ידיעה מה עושה אין כלל עבירה כי זה אינו מעשה אדם. ]אבל כשיש הכרעה אין כלל את הטומאה ואין קרבן. ויש הבדל במדרגות הדעת בין שני הציורים, פרטתי בשרשור שהביאו לעיל.

האיסור אינו רק תודעתי ואינו רק מציאותי אלא שילוב של שניהם,לא כפי שיחסו לי כאן, אפשר שבחלק מאיסורי תורה טעמם המקורי אינו מחייב טומאה או נזק בדבר עצמו אבל הסתכל באוריתא וברא עלמא וייצר את הטומאה במצבים שאסור ורק בהם.

יש גם הבדלים בהכרעות לגבי איסורים בין איסורים שיוצרים נזק בעולם המעשה לזולת או רכושו ,לאלו שאינם.
דוגמאות מוכחות מהגמרא למעורבות הדעת באיסורי תורה אפשר למצוא בחילוק בין מתעסק שלא ידע שעושה מהות מלאכה לבין שוגג רגיל שלא ידע את הדין בהלכות שבת.
וכן בדין של ספק ממזר שעצם הספק בעיני אדם הופך אותו לדרגה אמצעית קבועה המותרת בממזר ובישראל רגיל .

ישא ברכה
הודעות: 1765
הצטרף: ש' יוני 06, 2015 11:50 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי ישא ברכה » ו' מאי 08, 2020 6:28 pm

אליעזר ג כתב:
ישא ברכה כתב:
עושה חדשות כתב:
ישא ברכה כתב:אולי אפשר מעט להקל על השאלה לפי התפיסה שרואה באיסורי התורה, איסורים שהמהות שלהם היא בעולם התודעה וההרגשה, ולא שהדברים האסורים מכילים כוחות טומאה וכיוצב"ז, ואזי התוכן של האיסור קיים רק כאשר אכן הדבר אסור, אבל כאשר הדבר התבטל וכיוצב"ז אין כאן את המהות של האיסור. וממילא באיסורי התורה היחס מתחיל הפוך, כלומר אין כאן מציאות מסוימת שצריך להיזהר ממנה כמו זהירות מרעל וכדומה, אלא יש איסור שיש לו משמעות יותר תודעתית, ולכן בכל מקום שהאיסור אינו חד וברור יתכן והדבר מותר. ומכאן אפשר ללכת רחוק ולהבין אפילו למה ספק דאורייתא יכול להיות מותר מדאורייתא.
קרובים דבריך לכאו' לדברי הרב אליעזר שהבאתים לעיל. אבל הרי מצינו תוספת מעלה בפרישות וחומרות, ואם בזה י"ל דהשבח הוא על התרחקות מצד רחוק שבקצה התודעה, עדיין אשאל בהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים, מה תקלה יש כאן אם לא הוזהר שום איסור בדבר. ובהכרח שיש מקום גם למציאות עצמה.

בעצם השאלה שמונחת בדבריך, לפי דברינו - מהו ענין השוגג.
אז אולי צריך להוסיף, שגם אם אכן הרעיון של האיסור הוא משהו יותר בעולם התודעה וההרגשה, ולא איזה מציאות פגומה או מסוכנת שיש בדבר האסור, [ולכן כאשר האיסור התפורר בתוך דבר מותר, אין צורך לומר שהרוח המסוכנת התבטלה בצורה מופתית וכיוצב"ז], עדיין האיסור עצמו ניתן באופן כללי, כלומר יש הוראה לכל בני ישראל שלא לאכול דבר פלוני, וממילא אם אכל בשוגג עבר על מצות המלך, למרות שאולי הבעיה המהותית לא היתה קיימת, אבל אדם שעבר על הציווי של המלך, מרגיש באופן טבעי שהוא צריך כפרה, כמו אדם שבטעות הרג אדם אחר, וזהו ענין השוגג.



יש להבחין בין ביטול ברוב וחזקות וכו' שזו הכרעה הלכתית חיובית שאין כאן איסור ,לבין אדם שאינו יודע שלפניו איסור שעל זה נאמר לכאורה אין הקב"ה מביא תקלה, ,במקרה השני אם עבר מביא קרבן שזה כפרה על טומאת החטא המציאותית מצד עצמה. [אם חריג אחד לפי שיטת החוות דעת, שזו עברת מעשה גרידה כלומר מלאכה בשבת ויו"ט שבה ישנם ציורים שבאי ידיעה מה עושה אין כלל עבירה כי זה אינו מעשה אדם. ]אבל כשיש הכרעה אין כלל את הטומאה ואין קרבן. ויש הבדל במדרגות הדעת בין שני הציורים, פרטתי בשרשור שהביאו לעיל.

האיסור אינו רק תודעתי ואינו רק מציאותי אלא שילוב של שניהם,לא כפי שיחסו לי כאן, אפשר שבחלק מאיסורי תורה טעמם המקורי אינו מחייב טומאה או נזק בדבר עצמו אבל הסתכל באוריתא וברא עלמא וייצר את הטומאה במצבים שאסור ורק בהם.

יש גם הבדלים בהכרעות לגבי איסורים בין איסורים שיוצרים נזק בעולם המעשה לזולת או רכושו ,לאלו שאינם.
דוגמאות מוכחות מהגמרא למעורבות הדעת באיסורי תורה אפשר למצוא בחילוק בין מתעסק שלא ידע שעושה מהות מלאכה לבין שוגג רגיל שלא ידע את הדין בהלכות שבת.
וכן בדין של ספק ממזר שעצם הספק בעיני אדם הופך אותו לדרגה אמצעית קבועה המותרת בממזר ובישראל רגיל .


אני לא כל כך מבין, למה יש צורך להכניס רובד רוחני נסתר, אם התכלית והמטרה הכללים היא ענינים שכליים, רגשיים, נפשיים, וכדומה.
אכן יש חכמים שסבורים שהתוכן של המעשים הוא משהו גבוה בהרבה מהשגות שכליות, מהתגברות נפשית, וכו' וכו', ולכן הם מרוממים את המעשים למחוזות עליונים. זו גישת הזוהר, וחכמים רבים שבנויים על הזוהר כמו האור החיים למשל, שמבאר את התורה ומצוותיה על דרך זו. אבל לגישת הרמב"ם ועוד, שהתכלית והרעיונות הם במה שמתרחש בתודעה ובהרגשה של האדם, אז לכאורה אין כל כך טעם להכניס את עולמות אלו לכל מצוה.

אכן יש מצוות שהדיון פחות מתאים בהם. למשל איסור מלאכה בשבת נועד כדי שהאדם ישבות ויזכור את אות ה', רוב הראשונים מסבירים שתכלית המנוחה היא כדי לזכור שה' ברא את העולם. זה לא איסור תודעתי, אלא איסור שהוא בעצם טכני כדי לבנות את האות של שבת. אדם שעשה מלאכה בשבת בשוגג, עבר על מהות האיסור? לכאורה כן. אבל גם זה איסור טכני לצורך תודעה מסוימת. האור החיים מסביר שאיסור מלאכה בשבת הוא כי הנשמה יתירה ששמה 'שבת' מקורה מעולם העונג והמנוחה, ואינה מסוגלת להיות בנפש שעוסקת במלאכה, לכן אסור לעשות מלאכה, (כמובן שהוא כותב זאת כרובד נוסף מעל הדרש). ולפי זה בשוגג, בוודאי עבר על מהות האיסור.

שש ושמח
הודעות: 1107
הצטרף: א' דצמבר 13, 2015 3:57 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי שש ושמח » ש' מאי 09, 2020 9:52 pm

עושה חדשות כתב:כעת אני רוצה לשאול, מה הדין הושטת מאכל לאדם אחר, תרי עברי דנהרא וכו', אמנם מאכל זה נולד לי בו ספק איסור, ודין הוא שמותר לאוכלו מחמת דין ספק לקולא, או חזקה או רוב וכד', ממיני ההכרעות וההנהגות שאין לסמוך עליהם לענין סכנה. אמנם כל ה'חזקה' קיימת רק למי שמסופק כמובן, ובציור שלפנינו אני בא להושיט את המאכל לאדם כזה שיודע את האמת ואין לו ספק, האם זה בשר אסור או מותר, אלא שהוא יבוא לאוכלו גם אם ידוע לו האיסור, כי הוא מזלזל בקיום המצוות רח"ל.

מצד אחד, החזקה שמתירה לי לאכול בעצמי, ומחמתה אני נוהג שהכל גלאט כשר, למה לא אסמוך ע"ז בנוגע לאיסור לפני עיור.

ומצד שני, כאן הנידון שלנו הוא בהכשלת הזולת לעבור איסור מתוך ידיעה מוחלטת וזדון גמור, והספק מה המצב הרי לא הורע לאמיתו של דבר אלא רק בהל' חזקה דמעיקרא וכד', וכיצד אסמוך על דבר שאינני סומך בעניני עוה"ז כאשר מדובר בהכשלת יהודי באיסור גמור.

וכאן לכאו' לא נכון לומר את כל ההסברים למה קילא איסורא מסכנתא, א] כי האיסור ייעשה (לפי אותו צד שיש איסור) במודעות גמורה ב] כי היחס לאיסור לפני עיור הוא נקבע מתוך חומר הענין עצמו (עד המהפכה שקרתה לפני 30 שנה).

מה דעתכם?

בתוס' כתובות ט' א' דאשה שספק אם נאסרה לבעלה מוקמינן לה אחזקת היתר ומותר בה, אף שלה אין ספק. [ובגמ' שם מבו' כן לגבי ס"ס]

אליעזר ג
הודעות: 101
הצטרף: ד' ינואר 01, 2020 10:28 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי אליעזר ג » ש' מאי 09, 2020 10:05 pm

ישא ברכה כתב:
אליעזר ג כתב:
ישא ברכה כתב:
עושה חדשות כתב:
ישא ברכה כתב:אולי אפשר מעט להקל על השאלה לפי התפיסה שרואה באיסורי התורה, איסורים שהמהות שלהם היא בעולם התודעה וההרגשה, ולא שהדברים האסורים מכילים כוחות טומאה וכיוצב"ז, ואזי התוכן של האיסור קיים רק כאשר אכן הדבר אסור, אבל כאשר הדבר התבטל וכיוצב"ז אין כאן את המהות של האיסור. וממילא באיסורי התורה היחס מתחיל הפוך, כלומר אין כאן מציאות מסוימת שצריך להיזהר ממנה כמו זהירות מרעל וכדומה, אלא יש איסור שיש לו משמעות יותר תודעתית, ולכן בכל מקום שהאיסור אינו חד וברור יתכן והדבר מותר. ומכאן אפשר ללכת רחוק ולהבין אפילו למה ספק דאורייתא יכול להיות מותר מדאורייתא.
קרובים דבריך לכאו' לדברי הרב אליעזר שהבאתים לעיל. אבל הרי מצינו תוספת מעלה בפרישות וחומרות, ואם בזה י"ל דהשבח הוא על התרחקות מצד רחוק שבקצה התודעה, עדיין אשאל בהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים, מה תקלה יש כאן אם לא הוזהר שום איסור בדבר. ובהכרח שיש מקום גם למציאות עצמה.

בעצם השאלה שמונחת בדבריך, לפי דברינו - מהו ענין השוגג.
אז אולי צריך להוסיף, שגם אם אכן הרעיון של האיסור הוא משהו יותר בעולם התודעה וההרגשה, ולא איזה מציאות פגומה או מסוכנת שיש בדבר האסור, [ולכן כאשר האיסור התפורר בתוך דבר מותר, אין צורך לומר שהרוח המסוכנת התבטלה בצורה מופתית וכיוצב"ז], עדיין האיסור עצמו ניתן באופן כללי, כלומר יש הוראה לכל בני ישראל שלא לאכול דבר פלוני, וממילא אם אכל בשוגג עבר על מצות המלך, למרות שאולי הבעיה המהותית לא היתה קיימת, אבל אדם שעבר על הציווי של המלך, מרגיש באופן טבעי שהוא צריך כפרה, כמו אדם שבטעות הרג אדם אחר, וזהו ענין השוגג.



יש להבחין בין ביטול ברוב וחזקות וכו' שזו הכרעה הלכתית חיובית שאין כאן איסור ,לבין אדם שאינו יודע שלפניו איסור שעל זה נאמר לכאורה אין הקב"ה מביא תקלה, ,במקרה השני אם עבר מביא קרבן שזה כפרה על טומאת החטא המציאותית מצד עצמה. [אם חריג אחד לפי שיטת החוות דעת, שזו עברת מעשה גרידה כלומר מלאכה בשבת ויו"ט שבה ישנם ציורים שבאי ידיעה מה עושה אין כלל עבירה כי זה אינו מעשה אדם. ]אבל כשיש הכרעה אין כלל את הטומאה ואין קרבן. ויש הבדל במדרגות הדעת בין שני הציורים, פרטתי בשרשור שהביאו לעיל.

האיסור אינו רק תודעתי ואינו רק מציאותי אלא שילוב של שניהם,לא כפי שיחסו לי כאן, אפשר שבחלק מאיסורי תורה טעמם המקורי אינו מחייב טומאה או נזק בדבר עצמו אבל הסתכל באוריתא וברא עלמא וייצר את הטומאה במצבים שאסור ורק בהם.

יש גם הבדלים בהכרעות לגבי איסורים בין איסורים שיוצרים נזק בעולם המעשה לזולת או רכושו ,לאלו שאינם.
דוגמאות מוכחות מהגמרא למעורבות הדעת באיסורי תורה אפשר למצוא בחילוק בין מתעסק שלא ידע שעושה מהות מלאכה לבין שוגג רגיל שלא ידע את הדין בהלכות שבת.
וכן בדין של ספק ממזר שעצם הספק בעיני אדם הופך אותו לדרגה אמצעית קבועה המותרת בממזר ובישראל רגיל .


אני לא כל כך מבין, למה יש צורך להכניס רובד רוחני נסתר, אם התכלית והמטרה הכללים היא ענינים שכליים, רגשיים, נפשיים, וכדומה.
אכן יש חכמים שסבורים שהתוכן של המעשים הוא משהו גבוה בהרבה מהשגות שכליות, מהתגברות נפשית, וכו' וכו', ולכן הם מרוממים את המעשים למחוזות עליונים. זו גישת הזוהר, וחכמים רבים שבנויים על הזוהר כמו האור החיים למשל, שמבאר את התורה ומצוותיה על דרך זו. אבל לגישת הרמב"ם ועוד, שהתכלית והרעיונות הם במה שמתרחש בתודעה ובהרגשה של האדם, אז לכאורה אין כל כך טעם להכניס את עולמות אלו לכל מצוה.

אכן יש מצוות שהדיון פחות מתאים בהם. למשל איסור מלאכה בשבת נועד כדי שהאדם ישבות ויזכור את אות ה', רוב הראשונים מסבירים שתכלית המנוחה היא כדי לזכור שה' ברא את העולם. זה לא איסור תודעתי, אלא איסור שהוא בעצם טכני כדי לבנות את האות של שבת. אדם שעשה מלאכה בשבת בשוגג, עבר על מהות האיסור? לכאורה כן. אבל גם זה איסור טכני לצורך תודעה מסוימת. האור החיים מסביר שאיסור מלאכה בשבת הוא כי הנשמה יתירה ששמה 'שבת' מקורה מעולם העונג והמנוחה, ואינה מסוגלת להיות בנפש שעוסקת במלאכה, לכן אסור לעשות מלאכה, (כמובן שהוא כותב זאת כרובד נוסף מעל הדרש). ולפי זה בשוגג, בוודאי עבר על מהות האיסור.






ההודעה מתייחסת לפי ההקשר להודעתי ,אך ממש לא מובן לי מה הקשר בין דברי לרובד רוחני נסתר או דברי קבלה וכדומה ,המושג דעת באיסורי תורה הוא לגמרי מושג בנגלה . רוחני זה כל מה שלא מתפשט במרחב ,כל מה שאינו בעל שיעור לפי הרמבם במורה נבוכים וזה כולל מחשבה, ההרגשה בפועל ,הכרה בשם, השם עצמו כמובן וכל המושגים הללו קשורים להכרות שאמורות להיות לכל יהודי ולמושגים רבים בנגלה .הרי לרמבם מי שמייחס גשמיות לאלוקים אין לו חלק לעולם הבא והוא גרוע מעע"ז.

ועוד הרמבם סובר ספק דאוריתא לחומרא רק מדרבנן ופירוש הדברים, שספק אינו כלול באזהרת התורה באיסור גם אם כלפי שמיא גליה שזה אסור, רק בני האדם מסתפקים . וזה ערוב הדעת האנושית במובהק כתנאי לעצם האיסור.

ביחס לשבת הדיון צריך להיות במתעסק ולא שוגג כי הנושא הוא הדעת ביחס לפעולה ולא ידיעת האיסור ואכן במתעסק פטור גם מקרבן וההסבר לפי הבנתי וכמתאים לשיטת החוות דעת ולא רעקב"א , שמכיוון שעברת שבת היא כולה מעשה האדם עצמו ,ולא התוצאה ,אין הקפדה שלא יהיה השדה קצור אלא שהאדם לא יקצור אותו. מעשה אדם נובע מדעתו וממילא אם הוא רואה במעשהו מעשה אחר אין מעשה זה במהותו ,בשמו נובע מדעתו וממילא אינו מעשה אדם שעליו יש חיוב. וכל זה לא נוגע כלל לדברים שהבאת בשם האור החיים אלא בנגלה גמור ומראה לך מיני וביה בדבריך שאין לנו עסק בנסתרות. גם אינו מתכוון פרושו שבאותה פעולה כשמתכוון חייב ושאינו מתכוון מותר ושוב עניין הכוונה שהוא רוחני מכריע נושא הילכתי האם חייב או מותר לכתחילה.

אוהב תוכחה
הודעות: 167
הצטרף: ו' אוקטובר 26, 2018 2:21 am

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי אוהב תוכחה » א' מאי 10, 2020 1:09 am

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:להנך דס"ל דמותר לעבור על לאו כדי להינצל מ"סכנת אבר", אבל מ"מ שבת אינה נדחית על זה.
מה הדין לגבי איסורא ד"לפני עיור" ע"ז,
דהיינו ללכת לבית-חולים ולהכשיל שם את הרופא שאינו שותו"מ בחילול שבת עבור הצלת אבר.
בשבילו זה חילול שבת, אבל בשבילי זה לאו דלפני עיור.

והשיבו לי -
אוהב תוכחה כתב:גם אם אין איסור 'לפני עור' פורמלי, עדיין באופן אינטואיטיבי כל אחד ימנע מכך. אם אסור לעשות ניתוח אז לא עושים, ולא שואלים מי מחזיק את הסכין. כך ינהג כל יהודי רגיל, עד המהפכה שקרתה לפני בערך 30 שנה, שהחשיבה הלמדנית נכנסה לתוך היומיום של האברכים

כעת אני רוצה לשאול, מה הדין הושטת מאכל לאדם אחר, תרי עברי דנהרא וכו', אמנם מאכל זה נולד לי בו ספק איסור, ודין הוא שמותר לאוכלו מחמת דין ספק לקולא, או חזקה או רוב וכד', ממיני ההכרעות וההנהגות שאין לסמוך עליהם לענין סכנה. אמנם כל ה'חזקה' קיימת רק למי שמסופק כמובן, ובציור שלפנינו אני בא להושיט את המאכל לאדם כזה שיודע את האמת ואין לו ספק, האם זה בשר אסור או מותר, אלא שהוא יבוא לאוכלו גם אם ידוע לו האיסור, כי הוא מזלזל בקיום המצוות רח"ל.

מצד אחד, החזקה שמתירה לי לאכול בעצמי, ומחמתה אני נוהג שהכל גלאט כשר, למה לא אסמוך ע"ז בנוגע לאיסור לפני עיור.

ומצד שני, כאן הנידון שלנו הוא בהכשלת הזולת לעבור איסור מתוך ידיעה מוחלטת וזדון גמור, והספק מה המצב הרי לא הורע לאמיתו של דבר אלא רק בהל' חזקה דמעיקרא וכד', וכיצד אסמוך על דבר שאינני סומך בעניני עוה"ז כאשר מדובר בהכשלת יהודי באיסור גמור.

וכאן לכאו' לא נכון לומר את כל ההסברים למה קילא איסורא מסכנתא, א] כי האיסור ייעשה (לפי אותו צד שיש איסור) במודעות גמורה ב] כי היחס לאיסור לפני עיור הוא נקבע מתוך חומר הענין עצמו (עד המהפכה שקרתה לפני 30 שנה).

מה דעתכם?


'היחס לאיסור לפני עיור הוא נקבע מתוך חומר הענין עצמו (עד המהפכה שקרתה לפני 30 שנה)'. לפי הסוגריים אני מבין שאתה מתכוון לייחס לי את העמדה הזאת, אבל במחילה זו טעות.
אני כתבתי שבסיטואציה שבה יהודי מביא את הבן שלו לניתוח בבית חולים, הוא לא חושב ולא אמור לחשוב על זה במונחים של לפני עיוור. 'לא שואלים מי מחזיק את הסכין'. הוא מתייחס לזה כאילו הוא עצמו הולך לחלל שבת.
אבל בסיטואציה בה אתה מושיט למישהו מאכל, זה ממש לפני עיור, לא פחות ולא יותר. ועל כך לא התייחסתי בכלל.
וכל זה כבר כתבתי לך שם באריכות.

אליעזר ג
הודעות: 101
הצטרף: ד' ינואר 01, 2020 10:28 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי אליעזר ג » א' מאי 10, 2020 1:59 pm

ישא ברכה כתב:
אליעזר ג כתב:
ישא ברכה כתב:
עושה חדשות כתב:
ישא ברכה כתב:אולי אפשר מעט להקל על השאלה לפי התפיסה שרואה באיסורי התורה, איסורים שהמהות שלהם היא בעולם התודעה וההרגשה, ולא שהדברים האסורים מכילים כוחות טומאה וכיוצב"ז, ואזי התוכן של האיסור קיים רק כאשר אכן הדבר אסור, אבל כאשר הדבר התבטל וכיוצב"ז אין כאן את המהות של האיסור. וממילא באיסורי התורה היחס מתחיל הפוך, כלומר אין כאן מציאות מסוימת שצריך להיזהר ממנה כמו זהירות מרעל וכדומה, אלא יש איסור שיש לו משמעות יותר תודעתית, ולכן בכל מקום שהאיסור אינו חד וברור יתכן והדבר מותר. ומכאן אפשר ללכת רחוק ולהבין אפילו למה ספק דאורייתא יכול להיות מותר מדאורייתא.
קרובים דבריך לכאו' לדברי הרב אליעזר שהבאתים לעיל. אבל הרי מצינו תוספת מעלה בפרישות וחומרות, ואם בזה י"ל דהשבח הוא על התרחקות מצד רחוק שבקצה התודעה, עדיין אשאל בהא דאמרי' אין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים, מה תקלה יש כאן אם לא הוזהר שום איסור בדבר. ובהכרח שיש מקום גם למציאות עצמה.

בעצם השאלה שמונחת בדבריך, לפי דברינו - מהו ענין השוגג.
אז אולי צריך להוסיף, שגם אם אכן הרעיון של האיסור הוא משהו יותר בעולם התודעה וההרגשה, ולא איזה מציאות פגומה או מסוכנת שיש בדבר האסור, [ולכן כאשר האיסור התפורר בתוך דבר מותר, אין צורך לומר שהרוח המסוכנת התבטלה בצורה מופתית וכיוצב"ז], עדיין האיסור עצמו ניתן באופן כללי, כלומר יש הוראה לכל בני ישראל שלא לאכול דבר פלוני, וממילא אם אכל בשוגג עבר על מצות המלך, למרות שאולי הבעיה המהותית לא היתה קיימת, אבל אדם שעבר על הציווי של המלך, מרגיש באופן טבעי שהוא צריך כפרה, כמו אדם שבטעות הרג אדם אחר, וזהו ענין השוגג.



יש להבחין בין ביטול ברוב וחזקות וכו' שזו הכרעה הלכתית חיובית שאין כאן איסור ,לבין אדם שאינו יודע שלפניו איסור שעל זה נאמר לכאורה אין הקב"ה מביא תקלה, ,במקרה השני אם עבר מביא קרבן שזה כפרה על טומאת החטא המציאותית מצד עצמה. [אם חריג אחד לפי שיטת החוות דעת, שזו עברת מעשה גרידה כלומר מלאכה בשבת ויו"ט שבה ישנם ציורים שבאי ידיעה מה עושה אין כלל עבירה כי זה אינו מעשה אדם. ]אבל כשיש הכרעה אין כלל את הטומאה ואין קרבן. ויש הבדל במדרגות הדעת בין שני הציורים, פרטתי בשרשור שהביאו לעיל.

האיסור אינו רק תודעתי ואינו רק מציאותי אלא שילוב של שניהם,לא כפי שיחסו לי כאן, אפשר שבחלק מאיסורי תורה טעמם המקורי אינו מחייב טומאה או נזק בדבר עצמו אבל הסתכל באוריתא וברא עלמא וייצר את הטומאה במצבים שאסור ורק בהם.

יש גם הבדלים בהכרעות לגבי איסורים בין איסורים שיוצרים נזק בעולם המעשה לזולת או רכושו ,לאלו שאינם.
דוגמאות מוכחות מהגמרא למעורבות הדעת באיסורי תורה אפשר למצוא בחילוק בין מתעסק שלא ידע שעושה מהות מלאכה לבין שוגג רגיל שלא ידע את הדין בהלכות שבת.
וכן בדין של ספק ממזר שעצם הספק בעיני אדם הופך אותו לדרגה אמצעית קבועה המותרת בממזר ובישראל רגיל .


אני לא כל כך מבין, למה יש צורך להכניס רובד רוחני נסתר, אם התכלית והמטרה הכללים היא ענינים שכליים, רגשיים, נפשיים, וכדומה.
אכן יש חכמים שסבורים שהתוכן של המעשים הוא משהו גבוה בהרבה מהשגות שכליות, מהתגברות נפשית, וכו' וכו', ולכן הם מרוממים את המעשים למחוזות עליונים. זו גישת הזוהר, וחכמים רבים שבנויים על הזוהר כמו האור החיים למשל, שמבאר את התורה ומצוותיה על דרך זו. אבל לגישת הרמב"ם ועוד, שהתכלית והרעיונות הם במה שמתרחש בתודעה ובהרגשה של האדם, אז לכאורה אין כל כך טעם להכניס את עולמות אלו לכל מצוה.

אכן יש מצוות שהדיון פחות מתאים בהם. למשל איסור מלאכה בשבת נועד כדי שהאדם ישבות ויזכור את אות ה', רוב הראשונים מסבירים שתכלית המנוחה היא כדי לזכור שה' ברא את העולם. זה לא איסור תודעתי, אלא איסור שהוא בעצם טכני כדי לבנות את האות של שבת. אדם שעשה מלאכה בשבת בשוגג, עבר על מהות האיסור? לכאורה כן. אבל גם זה איסור טכני לצורך תודעה מסוימת. האור החיים מסביר שאיסור מלאכה בשבת הוא כי הנשמה יתירה ששמה 'שבת' מקורה מעולם העונג והמנוחה, ואינה מסוגלת להיות בנפש שעוסקת במלאכה, לכן אסור לעשות מלאכה, (כמובן שהוא כותב זאת כרובד נוסף מעל הדרש). ולפי זה בשוגג, בוודאי עבר על מהות האיסור.








ההודעה מתייחסת לפי ההקשר להודעתי ,אך ממש לא מובן לי מה הקשר בין דברי לרובד רוחני נסתר או דברי קבלה וכדומה ,המושג דעת באיסורי תורה הוא לגמרי מושג בנגלה . רוחני זה כל מה שלא מתפשט במרחב ,כל מה שאינו בעל שיעור לפי הרמבם במורה נבוכים וזה כולל מחשבה, ההרגשה בפועל ,הכרה בשם, השם עצמו כמובן וכל המושגים הללו קשורים להכרות שאמורות להיות לכל יהודי ולמושגים רבים בנגלה .הרי לרמבם מי שמייחס גשמיות לאלוקים אין לו חלק לעולם הבא והוא גרוע מעע"ז.

ועוד הרמבם סובר ספק דאוריתא לחומרא רק מדרבנן ופירוש הדברים, שספק אינו כלול באזהרת התורה באיסור גם אם כלפי שמיא גליה שזה אסור, רק בני האדם מסתפקים . וזה ערוב הדעת האנושית במובהק כתנאי לעצם האיסור.

ביחס לשבת הדיון צריך להיות במתעסק ולא שוגג כי הנושא הוא הדעת ביחס לפעולה ולא ידיעת האיסור ואכן במתעסק פטור גם מקרבן וההסבר לפי הבנתי וכמתאים לשיטת החוות דעת ולא רעקב"א , שמכיוון שעברת שבת היא כולה מעשה האדם עצמו ,ולא התוצאה ,אין הקפדה שלא יהיה השדה קצור אלא שהאדם לא יקצור אותו. מעשה אדם נובע מדעתו וממילא אם הוא רואה במעשהו מעשה אחר אין מעשה זה במהותו ,בשמו נובע מדעתו וממילא אינו מעשה אדם שעליו יש חיוב. וכל זה לא נוגע כלל לדברים שהבאת בשם האור החיים אלא בנגלה גמור ומראה לך מיני וביה בדבריך שאין לנו עסק בנסתרות. גם אינו מתכוון פרושו שבאותה פעולה כשמתכוון חייב ושאינו מתכוון מותר ושוב עניין הכוונה שהוא רוחני מכריע נושא הילכתי האם חייב או מותר לכתחילה.

שומע ומשמיע
הודעות: 2326
הצטרף: ג' ינואר 19, 2016 9:57 pm

Re: חיידקי מוחק

הודעהעל ידי שומע ומשמיע » א' מאי 10, 2020 2:54 pm

אנקדוטה: ראיתי פעם מודעה של העד"ח על העירוב שלהם [הכללי לירושלים] שהוא לפי 'השיטות המחמירות ביותר', כנראה יש גם גישה שמגדירה מה הן השיטות הראויות... [נכתב ברוח טובה]


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 54 אורחים