האם בקרבן פסח יש תר"ת בלבד? <ומסתעף לתקיעות דתעניות>

[סליחות]

מהרמב"ם בהלכות קרבן פסח (פ"א הי"ב) משמע לכאורה שיש תר"ת בלבד בקרבן פסח "על כל קריאה וקריאה תוקעין שלש תקיעות בחצוצרות, תקיעה תרועה ותקיעה, הואיל ואין לו נסכים לתקוע בשעת ניסוך תוקעין בשעת שחיטה".

לא זכיתי להבין מה ההבדל בין זה למה שאמרו בהלכות ראש השנה (פ"ג ה"ב) שיש ספק מה היא התרועה ולכן עושים תשר"ת תש"ת תר"ת. מה ההסבר לכך?

[עזריאל ברגר]

הסברא אומרת שבכל מקום שאמרו "תרועה" - צריכים לתקוע את כל סוגי התרועה.
דהיינו בקרבן פסח - תשר"ת תש"ת תר"ת
ובתעניות של הגשמים - פעם אחת תשר"ת תש"ת תר"ת ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?).

והרמב"ם כתב בקצרה "תרועה" וסומך עלינו שנבין לבד...

[מבני עליה]

הערה נאה. אך אינה מיוחדת לקרבן פסח, בכל יום היו תוקעין במקדש מכ"א ועד למ"ח תקיעות כמפורש בפרק החליל ופסקם הר"מ פ"ז מכלי המקדש וגם שם מפורש תקיעה תרועה תקיעה.
אמנם מפורש בסוגיא שלהי ראש השנה דר אבהו הוא דאתקין שברים תרועה כו' ובזמן המשנה לכאורה עדיין לא נסתפקו בזה. וכן כמובן במקדש. ולכשיבואו משה ואהרן עמהם(יומא ה:).

[מבני עליה]

הר"ר עזריאל כתב

ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?)

ועמדו בקושיא זו התוס' ר"ה ל"ג ע"ב בסוף העמוד.

[סליחות]

ייש"כ.
בסה"מ:

והמצוה הנ"ט היא שצונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת כל קרבן מקרבני המועדים והוא אמרו ית' (שם י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות. ובבאור אמרו (ר"ה כו ב) שמצות היום בחצוצרות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בספרי וראש השנה (כו ב, כז א, כט א) ותענית. וכן אנחנו מצווים לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך והצרות כשנצעק לפני השם יתעלה והוא אמרו (שם) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעתם בחצצרת ':

1. על פי איזה שורש הרמב"ם הכניס שתי מצוות אלה תחת מ"ע אחת? עיינתי בשורש הי"א, ואשמח ליותר ביאור ממי שהבין את הדברים.
2. מלשון הפסוק לגבי הקרבן כתוב ותקעתם ולגבי התענית כתוב והרעתם, אולי יש מי שסובר באמת שבקרבנות היה דין אחר (לא עיינתי אצל בעלי המצוות) ובכל אופן צ"ע איך הרמב"ם פירש את השימוש בשתי הלשונות.

[מבני עליה]

הר"ר עזריאל שיחי'
עיינתי שוב בדבריך

ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?)

וראיתי שהם גבי תעניות בנויים כספירים ע"ד הר"מ פ"ד הי"ז מתעניות. ובלחם משנה שם ראיתי שהבית יוסף סי' תקע"ט כ' שכן היא גם דעת הרמב"ן אבל הטור פליג ואמר שלא היו השניים אומרים הריעו אלא כדי לחלוק כבוד לתרועה.

[סליחות]

הר"ר עזריאל שיחי'
עיינתי שוב בדבריך

ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?)

וראיתי שהם גבי תעניות בנויים כספירים ע"ד הר"מ פ"ד הי"ז מתעניות. ובלחם משנה שם ראיתי שהבית יוסף סי' תקע"ט כ' שכן היא גם דעת הרמב"ן אבל הטור פליג ואמר שלא היו השניים אומרים הריעו אלא כדי לחלוק כבוד לתרועה.

הרב מבני עליה,
1. לא זכיתי להבין למה התכוון כבודו. עיינתי שם ולא ראיתי שם לכאורה דבר מפורש שם לגבי הסברא הישרה שהעלה הרב עזריאל. מה פשר הדברים אם כן?

2. למיטב זכרוני הב"י הבין שאומרים הריעו כדי לחלוק כבוד לתרועה, זה לא מה שכתב הטור בפירוש. ועי' כאן

[מבני עליה]

מבני עליה כתב:
הר"ר עזריאל שיחי'
עיינתי שוב בדבריך
ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?)
וראיתי שהם גבי תעניות בנויים כספירים ע"ד הר"מ פ"ד הי"ז מתעניות. ובלחם משנה שם ראיתי שהבית יוסף סי' תקע"ט כ' שכן היא גם דעת הרמב"ן אבל הטור פליג ואמר שלא היו השניים אומרים הריעו אלא כדי לחלוק כבוד לתרועה.

הרב מבני עליה,
1. לא זכיתי להבין למה התכוון כבודו. עיינתי שם ולא ראיתי שם לכאורה דבר מפורש שם לגבי הסברא הישרה שהעלה הרב עזריאל. מה פשר הדברים אם כן?

2. למיטב זכרוני הב"י הבין שאומרים הריעו כדי לחלוק כבוד לתרועה, זה לא מה שכתב הטור בפירוש. ועי' כאן

1. הדברים חרגו מהנקודה המסויימת שאתה העלית, ברמב"ם שם מבואר שבברכה השניה מריעים קודם התקיעה ואח"כ תוקעים ומריעים.
2. נכון, וכ"כ הלחם משנה שם.
3. הסברא היא באמת ישרה לגמרי. אבל גם הטיעון שהעליתי בהודעה הקודמת - בזמן המקדש עוד לא נסתפקו, (וכשיבנה כבר לא יסתפקו)- נכון לגמרי.
(כמובן אין לי עסק בנסתרות (על אף שכבר מריחים את החג של מחר) ואין לי ידיעה איך באמת מתיישבים הדברים עם דברי הזוהר שהתרועה והשברים נצרכו כל אחד לתיקון אחר. ואולי לדעת רב האי שיוצאין באמת בכל אחד מהן ניחא טפי, וכבר דנו המחברים שאפשר דקיימא לן כרב האי עכ"פ למנהג אשכנז הישן (והתוס' שלפני רבינו תם) שתוקעין למלכיות רק תשר"ת ולזכרונות רק תר"ת וכו'.
ומענין לענין עולה בזכרוני מה ששמעתי בענין ההערה הדומה לזה גבי דינא קשיא ודינא רפיא מהגה"צ האהוב ר' סנדר ארלנגר זלה"ה שבודאי בזמן שקידשו עפ"י ראיה היתה השגחתו יתברך על ישראלבשנה שהוזקקו להמתקת הדינא רפיא מסבבת שלא יבאו עדים ביום הא' ויעברו את אלול, ודפח"ח.)
אני מוכרח לציין שלא הבנתי במדוייק את הר"ת שרשם ר' עזריאל בסוגריים ואולי נשתרבבה ט"ס (ואולי לא ראוי שהעירותי על דבריו במצב זה, ועמו הסליחה)

[סליחות]

ייש"כ על ההבהרה והחידושים.
בהלכות תענית מדובר בתפילות שבביהמ"ק, ויש שם דינים מיוחדים ואחד מהם זה תקיעת רת"ר.
האם יש מקום נוסף שבו תוקעים רת"ר חוץ משם?
האמת היא שלא הבנתי כלל את יסוד הסוגיה ההיא, על פי מה (ולמה) תוקעים רת"ר בדיוק הפך מכל המקומות (האם זה דאורייתא?). יכול להיות שאם נבין את זה, נוכל לדעת איך לפשוט את הספק שהעלה הרב עזריאל שיחי' אם יש צורך ב-שרתשר שתש רתר או שמספיק שרתשר בלבד.


אגב, מדוע שרתשר שתש רתר ולא רשתר רשר רתר?

[מבני עליה]

אגב, מדוע שרתשר שתש רתר ולא רשתר רשר רתר?

מה לא מובן?

[סליחות]

תיקנתי את ספקי:
תקיעה תרועה תקיעה = תשר"ת תש"ת תר"ת.
אם כן מדוע
תרועה תקיעה תרועה = שרתשר שתש רתר ולא שרת"ר, שר"ש, רת"ר.

מהיכן תוספת השברים בפעם השניה ב-שרתש"ר, ולמה תש"ת הופך לשת"ש ולא לשר"ש?

[מבני עליה]

תיקנתי את ספקי:
תקיעה תרועה תקיעה = תשר"ת תש"ת תר"ת.
אם כן מדוע
תרועה תקיעה תרועה = שרתשר שתש רתר ולא שרת"ר, שר"ש, רת"ר.

מהיכן תוספת השברים בפעם השניה ב-שרתש"ר, ולמה תש"ת הופך לשת"ש ולא לשר"ש?

מה לא מובן, אם התרועה היא 'שברים תרועה' ודיננו הוא 'תרועה תקיעה תרועה' התוצאה הפשוטה היא 'שברים תרועה' תקיעה 'שברים תרועה'
ומה שכתבת שר"ש אינו מובן דאם התרועה היא שברים ודיננו תר"ת הרי התוצאה פשוטה שברים תקיעה שברים.

[סליחות]

נכון, הצדק עמך. יישר כוח גדול!
(אין שמחה כהתרת הספיקות)

[עזריאל ברגר]

הסברא אומרת שבכל מקום שאמרו "תרועה" - צריכים לתקוע את כל סוגי התרועה.
דהיינו בקרבן פסח - תשר"ת תש"ת תר"ת
ובתעניות של הגשמים - פעם אחת תשר"ת תש"ת תר"ת ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?).

והרמב"ם כתב בקצרה "תרועה" וסומך עלינו שנבין לבד...

פירוש הר"ת, כפי שהבהירו בהודעות הנ"ל:
שרתשר - שברים-תרועה תקיעה שברים-תרועה
שתש - שברים תקיעה שברים
רתר - תרועה תקיעה תרועה

[עזריאל ברגר]

הר"ר עזריאל כתב

ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?)

ועמדו בקושיא זו התוס' ר"ה ל"ג ע"ב בסוף העמוד.

לא מצאתי בדבריהם התייחסות לשאלתי.

[מבני עליה]

הר"ר עזריאל כתב

ובפעם השניה שרתשר שתש רתר (או שמספיק שרתשר בלבד?)

ועמדו בקושיא זו התוס' ר"ה ל"ג ע"ב בסוף העמוד.

לא מצאתי בדבריהם התייחסות לשאלתי.

אכן טעיתי בהבנת ספקך. אך לא הצלחתי להבין מחדש. אולי התכוונת לדעת רבינו תם בתוס' שם שבשברים תרועה יוצאים בודאי גם אי תרועה דאורייתא היא שברים לחוד או תרועה לחוד (וגם הוא לא אמר אלא כיון שכבר יצאו ידי הספקות מתחילה).

[עזריאל ברגר]

הספק שלי הוא האם בתקיעות אלו דתעניות יש גם את ההקפדה שלא להפסיק בין פשוטה שלפניה לתרועה או בין תרועה לפשוטה שלאחריה.