יומא פה:
נענה רבי אלעזר ואמר ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם דוחה את השבת קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת.
שבת קלב.
רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת.
תנחומא (בובר) פ' וישב
אמר ר' אלעזר בן עזריה ומה המילה שאינה אלא אחת מרמ"ח אברים דוחה את השבת, רמ"ח אברים תחת האבן אינו דין שדוחין עליו את השבת.
ופירש"י ביומא
ומה מילה - שהיא תיקון אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת.
וכך היא שנויה בתוספתא לפנינו
ר"א אומר מילה דוחין עליה השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק"ו ומה אם על אבר אחד ממנו דוחה את השבת דין הוא שידחה השבת על כולו.
- - -
אם במובא בגמ' ביומא ושבת היה ניתן לפרש אחרת מרש"י, וכפי שבאמת פי' ראשונים אחרים, אבל בתוספתא הרי מפורש כדבריו.
אלא שהשאלה המתבקשת עדיין לא נפתרה, (וכה"ק הרש"ש), אם הראיה היא משום עונש ה'כרת' שיש על ביטול מילה, וזוהי הסיבה שהמילה דוחה את השבת, מה שייך לומר שיש קולא במילה שהיא רק באחת מאבריו של אדם, הלא היכרת תיכרת נפשו של הערל על כל רמחי"ה ושסי"ה.