"ששגגת תלמוד עולה זדון" - אימתי?

[מחולת המחנים]

שנינו במשנה (אבות ד, יג) "רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון", ויש שפירשו שיזהר בהוראותיו, שאם מורה מחמת שלא למד אין זה שוגג, ויש שפירשו על התלמידים, שאם לא לימד כהוגן, עולה לו זדון, אמנם יש שפירשו שכוונת התנא להזהיר האדם על לימוד התורה והמצוות, שאם יחטא מחמת שלא למד, שגגת תלמוד עולה זדון.

והנה רש"י ריש פרק כלל גדול (שבת דף ס"ז ע"ב) כתב "היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה - שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות, חייב על כל אב מלאכה חטאת אחת, ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות כולה חדא שגגה היא, דהא לא נודע לו בינתים, ולענין שגגת שבת הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק, אבל לענין שגגת מלאכות לא אמרו הכי, דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אלא אם כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת".
ומשמע מדבריו שאם שגג מחמת שלא למד הרי זה נחשב כשוגג.

[עזריאל ברגר]

שגגת תלמוד עולה זדון - בדרך כלל אומרים זאת רק בדיני שמים.
אבל ברור שהמחלל שבת מחמת שלא למד - מביא חטאת ולא חייב כרת, וה"ה לכל איסורין שבתורה.

[ביקורת תהיה]

יש שפירשו שכוונת התנא להזהיר האדם על לימוד התורה והמצוות, שאם יחטא מחמת שלא למד, שגגת תלמוד עולה זדון.

בפירוש אמרו בפרק אלו מציאות שדברי רבי יהודה מכוּונים כלפי תלמידי חכמים בלבד:

דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: מַאי דִּכְתִיב 'הַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם'? 'הַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם' - אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁשְּׁגָגוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם כִּזְדוֹנוֹת; 'וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם' - אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם כִּשְׁגָגוֹת. וְהַיְינוּ דִתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.

[עזריאל ברגר]

עתה חיפשתי ומצאתי מקום אחד שאומרים זאת בדיני אדם - לגבי מי שלא הניח עירוב תבשילין וסמך על עירובו של גדול העיר, וז"ל בעל התניא בסימן תקכז סעיף יד (ע"פ המג"א שם ס"ק ח):

אם הוא תלמיד חכם ונתעלמה ממנו הלכה זו או שלא למד אותה מעולם הרי זה פושע ואינו יוצא בעירובו של הגדול ששגגת תלמוד עולה זדון

[אלה הדברים]

גם ברש"י שהובא ע"י הרב מחולת המחניים איתא נפ"מ בדין חטאת. ששגגת שבת איכא ידיעה המחלקת שהיה לו לידע בימים שבינתיים, אבל שגגת מלאכות לא היה לו לידע בימים שבינתיים אלא אם ישב לפני חכמים, וממילא לא נחשב לידיעה המחלקת בין השבתות, וחייב חטאת אחת על כל השבתות שחילל.
אכן בפשטות שגגת תלמוד הכוונה ששגג בלימוד עצמו דהיינו שלא הבינו כהלכה, אבל אחד שלא למד לא נכלל בזה. וזהו שאמרו את זה רק על תלמידי חכמים. ובבעה"ת הנ"ל מבואר שת"ח אף אם לא למד כלל הלכה מסוימת מקרי שגגת תלמוד, לכאו' היות והוא לומד תורה מוטל עליו לא להשמיט הלכה מפורשת.

[גל של אגוזים]

עי' בס' אילת השחר ב"מ דף ס"ט ע"ב (ד"ה כלו זוזי), ויש להאריך טפי.

[ביקורת תהיה]

יש שפירשו, שאם יחטא מחמת שלא למד, שגגת תלמוד עולה זדון.

בבן נח הדין כן, כדאיתא בפרק החובל, וכמו שפסק הרמב"ם בריש פרק עשירי מהלכות מלכים:

אִם יָדַע שֶׁהִיא אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְלֹא יָדַע שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, אֶלָּא עָלָה עַל לִבּוֹ שֶׁדָּבָר זֶה מֻתָּר לוֹ, וְכֵן אִם הָרַג וְהוּא
לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לַהֲרֹג - הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְנֶהֱרָג; וְלֹא תֵּחָשֵׁב זוֹ לָהֶם שְׁגָגָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִלְמֹד וְלֹא לָמַד.

[אליעזר ג]

שנינו במשנה (אבות ד, יג) "רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון", ויש שפירשו שיזהר בהוראותיו, שאם מורה מחמת שלא למד אין זה שוגג, ויש שפירשו על התלמידים, שאם לא לימד כהוגן, עולה לו זדון, אמנם יש שפירשו שכוונת התנא להזהיר האדם על לימוד התורה והמצוות, שאם יחטא מחמת שלא למד, שגגת תלמוד עולה זדון.

והנה רש"י ריש פרק כלל גדול (שבת דף ס"ז ע"ב) כתב "היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה - שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות, חייב על כל אב מלאכה חטאת אחת, ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות כולה חדא שגגה היא, דהא לא נודע לו בינתים, ולענין שגגת שבת הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק, אבל לענין שגגת מלאכות לא אמרו הכי, דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אלא אם כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת".
ומשמע מדבריו שאם שגג מחמת שלא למד הרי זה נחשב כשוגג.

זה פשוט שכלפי יהודי שגגה מחמת אי לימוד היא שגגה. דומני שיש התייחסות לכך ברמבם מורה נבוכים חלק ג ,ואם זיכרוני אינו מטעני הוא מתייחס למורה הוראה שהורה מתוך לימוד שאינו מספיק שעל זה נאמר עולה זדון.